הרב משה מיכאל צורן
בדבריו הזכיר הרב שוב את דברי המשגיח דליקוואד שאמר שקבלה בידו ש"כל ה'עהרליכער-אידן' יינצלו במלחמה האחרונה, בתנאי שיהיו מובדלים מן העמים" ץ סגולת נתינת הצדקה לת"ח-עניים, וסגולת-ההצלה של שבת קודש
בבוקרו של יום ראשון, לאחר 'הנץ', אמר מרן המרא דאתרא הגר"י זילברשטיין שליט"א דברי חיזוק וארגעה לפני הקהל. כבר בראשית דבריו אמר הרב שליט"א ש'לא צריך לפחד, אלא לעשות מה שאומרים לנו גדולי הדור. הקב"ה שמר וישמור עלינו תמיד, כי אנחנו בניו ועם בני-בריתו'.
הרב חזר על דבריו (המודפסים כבר בגליון 'קול ברמה' שייצא לאור בעז"ה באלה הימים) וציין את מה שהביא המשגיח דלייקוואד הגה"צ רבי נתן וכטפוגל זצ"ל, שקבלה בידיו איש מפי איש שכל ה'ארלעכען-יידן' (היהודים יראי-השמים) יינצלו במלחמה האחרונה, בתנאי שיהיו מובדלים מהתרבות של הגויים, העיתונים והמוזיקה שלהם, וכיו"ב.
הדבר השני שיש בידינו אפשרות להתחזק הוא בנתינת כסף לתלמידי חכמים. מרן הרב שליט"א ציטט בענין זה את מרן האדמו"ר מסטמר רבי יואל זצ"ל ששאל, מדוע השתנתה מצוות צדקה והחזקת ת"ח-עניים מכל מצוות התורה, שבכל המצוות 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא', והיום לעשותן ומחר לקבל שכרן, ואילו במצוות צדקה נאמר בנביא (מלאכי, ג' י') "בחנוני נא בזאת", ודרשו חז"ל "עשר בשביל שתתעשר" (תענית, ט' א').
האדמו"ר שאל, והאדמו"ר תירץ: התורה אסרה על העובד בכרם לאכול מענביו של בעל הבית, והתירה לו זאת רק אם הדבר נעשה בעת עבודתו. מסביר רש"י, שההיתר הוא בעת הבצירה בלבד, אך כאשר עושה הפועל עבודות אחרות בכרם, אין לו רשות ליהנות מפרי הכרם, ורק כאשר הוא בוצר את הענבים ומניחם בתוך כליו של בעל הכרם, התירה לו התורה לאכול ענבים כאוות נפשו.
נמצא, כי בשעה שנותנים לכליו של בעל הכרם, יכולים גם הפועלים ליהנות ולאכול לשובע נפשם. וזה ההבדל בין מצוות צדקה ליתר המצוות. בכל מצוות התורה – שכָרֵנו מזומן לעוה"ב. אך במצוות צדקה, כאשר מסייעים בידי ת"ח עניים, הרי אלו כליו של הקב"ה ממש! ומי שנותן אל תוך הכלים, בדין הוא שייקח גם לעצמו. ולכן השכר שלו הוא גם בעולם הזה.
מרן הגר"י זילברשטיין הדגיש שוב את שמירת השבת ואמר שכאשר חרון-אף-ה' שולט בעולם, יש לנו סגולה מצוינת בדמותה של השבת, וזאת כפי שאנחנו אומרים בזמירות השבת את מילות השיר המקודש של ה'אבן עזרא', 'כי אשמרה שבת, א-ל ישמרני' וכו'.
שמירת השבת, כפי שמובטח לנו, תעניק לנו מגן ומחסה מפני כל הצרות הבאות לעולם רח"ל. אבל כל זאת בתנאי שהאדם ישמור את פיו במהלך השבת, ולא ירבה בדיבורי חול, אלא יעסוק בדברי תורה וחיזוק, ויַשְׁרֶה אווירה טובה בבית, אווירה של אמונה בבורא עולם.
שולחן השבת הוא הזמן היעיל ביותר לדבר עם הילדים בדברי-אמונה ובטחון, לחסן אותם מול פגעי-העולם, ולתת להם את הכלים להתמודדות עם משברי-החיים. אבל כל זה יכול להיעשות רק באווירה נינוחה.
כשאני נכנס לבית המדרש ברמת אלחנן, ורואה את מאות הילדים והבחורים השוקדים על לימוד התורה, אני בטוח שהשי"ת ישמור עלינו מכל פגע.
ואם נשתדל ללכת בדרך הישר, וככל הנ"ל, נוכל להיות רגועים, ובטוחים על אבינו שבשמים.