הסיפור דלהלן, שהובא בגיליון 'משנתה של תורה', סופר על ידי בוגר ישיבת 'כנסת חזקיהו' המתגורר בקנדה, שלמד בישיבה לפני למעלה משישים שנה. סיפור זה מביא לראות כיצד נעשים אדם גדול מאוד מאוד, לא רק בגיל שמונים-תשעים, אלא כבר כאברך צעיר לימים בן עשרים ושש החושב על כל צעד וצעד מדרכי חייו.
כשלמדתי בישיבה ביקשתי יום אחד מהמשגיח באם אפשרי שאסע לחיפה, היות וקרובת משפחה שלי שוהה שם ואשמח לבקרה. "בבקשה", נענה המשגיח. כאשר ירדתי מהאוטובוס, צדו עיני חנות נעליים הנמצאת בסמוך לתחנה, והתפלאתי עד מאוד לראות את ההמצאה הגאונית הזו – נעליים ללא שרוכים, דבר שלא היה בנמצא עד אז. מיד קניתי אותם לעצמי.
כאשר חזרתי לישיבה הראיתי למשגיח את הנעליים שקניתי אמש. המשגיח התבונן בהם כשכולו התפעלות. ראיתי שהוא יוצא ממש בהתפעלות, אך לא היה ברור לי ממה בדיוק הוא מתרגש.
לבסוף אמר לי המשגיח: "אתה יודע כמה שבועות וחודשיים אדם מפסיד בחייו בזמן שצריך לשרוך את נעליו, זה ממש רעיון אדיר!". למחרת נסע המשגיח לחיפה וקנה גם הוא זוג נעליים ללא שרוכים!
ממעשה זה רואים בבירור איך צומחים. כבר בגיל צעיר לחשוב על כל רגע שלא ילך לאיבוד…!