"אִישׁ צָרוּעַ הוּא" (יג מד)
הבעל הטורים אומר בפרשתנו דבר מאוד יסודי וחשוב, שכל אחד צריך לשים לב אליו. נאמר בפרשתנו "איש צרוע הוא, טמא הוא, טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו" (פרק יג פ' מד), והבעל הטורים מגלה לנו שיש קשר בין המילה 'נגעו' הכתובה כאן, לבין ה'נגע' הכתוב בתפילת שלמה המלך, שם מתאר שלמה המלך, מצבים שונים בהם אנשים באים להתפלל, ומבקש מהקב"ה שיענה לכל תפילותיהם.
וכך אומר שלמה שם (מלכים א – ח לח) "כל תפלה כל תחנה, אשר תהיה לכל האדם, לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו, ופרש כפיו אל-הבית הזה – ואתה תשמע השמים".
מסביר הבעל הטורים, בכמה מילים בודדות רעיון עמוק וחשוב מאוד: "בתחילת העניין צריך שידע נגעו ויטהר ממנו בתשובה, קודם שיתפלל".
כלומר, כשאדם בא להתפלל לפני הקב"ה, הוא צריך להפעיל רגע את הראש, לחשוב מה הולך להתחולל פה. אתה בא לדבר עם מלך מלכי המלכים, ואתה יודע בנפשך שלא שמעתו בקולו באופן הרצוי במשך השעות האחרונות. פה היה איזה הרהור של גאווה, פה היה איזה לשון הרע'לה קטנצ'יק, ברכת 'שהכל' חטופה שנאמרה בלי כוונה מספקת וכו', ואחרי כל זה אתה מגיע, נעמד לפני מלך מלכי המלכים אשר מלוא כל הארץ כבודו ורואה ומביט ויודע כל מעשיך מיום יצירתך ועד היום הזה, שלוש פסיעות אחורה, שלוש פסיעות קדימה ו… מתחילים לבקש… חננו מאיתך, השיבנו, סלח לנו, ראה נא בעניינו…
בעיקרון זאת חוצפה נוראה לבקש משהו מהקב"ה אחרי שלא שמענו בקולו. אלא מה? הקב"ה נתן לנו מתנה נפלאה ו'תשובה' שמה. והמעלה בתשובה היא שאפשר לעשות אותה בהרהור, אפילו בהרהור קצר, ממש רגע כמימריה ומיד לאחריו אפשר להתפלל. זה מאוד קל, אבל זה גם מאוד קשה, כי זה מחייב לעתיד, ותשובה אי אפשר לעשות רק מן השפה ולחוץ, זה חייב להיות הרהור של חרטה פנימית עמוקה.
אנשים מחפשים סגולות
אנשים מחפשים סגולות בכל קצווי תבל, שני וחמישי ושני, ארבעים פעמים רצופות, עם מניין של תלמידי חכמים, בשעה התשיעית של השנה התשיעית ועוד הרבה מאוד סגולות, אבל כאן הבעל הטורים מגלה לנו סוד נפלא… הרהור תשובה! קודם להכיר בנגע, בחטא, להתחרט עליו ולעשות עליו תשובה, ולאחר מכן התפילה כבר פועלת בשמי מרום באופן שונה לחלוטין.
יש שמכניסים את הפשט הזה גם בפסוק שאנחנו אומרים תמיד לפני שמונה עשרה "ה' שפתי תפתח", רבש"ע, סלח לנו על החטאים עוונות ופשעים שלנו, כדי שתהיה לנו אפשרות לפתוח את השפתיים לפניך בתפילה. כי מי שחטא לפני המלך, אינו יכול אפילו לפתוח את פיו כדי לבקש ממנו בקשות.
דמעות היו זולגות כמו מים
אבי מורי, הגאון הצדיק רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל, היה יהודי של תפילה. הוא התפרסם בכל ירושלים כמי שתפילותיו נאמרות בהשתפכות הנפש גדולה מאוד. כשהוא היה נעמד להתפלל שמונה עשרה, ידענו שזה סיפור שיכול לקחת גם שעה וחצי, ובכל מקרה זה לא ייגמר בפחות משעה. כך היה מתפלל בשחרית, במנחה ובמעריב, יום יום, שעות על גבי שעות היה משקיע בתפילה, דבר יום ביומו.
ותפילתו היתה בלהט, בתחינה מופלאה. דמעות היו זולגות כמו מים, כל כולו היה שקוע בתפילה, לא שמע ולא הרגיש בשום דבר שקרה סביבותיו עד שסיים את התפילה ופסע לאחוריו שלוש פסיעות.
פעם בא אלי יהודי אחד ושאל אותי, "מה אבא שלך עושה בזמן שהוא מתפלל שמונה עשרה… למה זה לוקח לו כל כך הרבה זמן".
אמרתי לו שאבא מכוון בתפילה, הוא מכוון ומתדבק במילים הקדושות ולכן זה לוקח לו זמן רב כל כך.
אבל לא נחה דעתו בהסבר הזה. הוא אמר לי שהוא עשה חשבון ובדק שגם מי שיגיד כל מילה ב'שמונה עשרה' בקצב איטי מאוד יגיע לרבע שעה, או עשרים דקות לכל היותר. זה לא יכול להיות שלהתפלל שמונה עשרה לוקח יותר משעה.
אמרתי לו, ידידי, מה אתה שואל אותי? הנה אבא שלי חי וקיים, גש אליו ותשאל אותו בעצמו, מה אתה רוצה שאני אגיד לך, אני רואה אותו מתפלל בדיוק כמו שאתה רואה.
הוא אכן ניגש לאבא זצ"ל ושאל אותו, הרב גוטפרב, איך זה יכול להיות שלוקח לכם כל כך הרבה זמן להתפלל? האם אתם מכוונים בכוונות האר"י או כוונות הרש"ש?
אבא השיב בשלילה. לא ולא, הוא מכוון כוונות פשטיות, פירוש המילים בלבד.
נו, שאל היהודי, אם כן למה זה לוקח זמן רב כל כך???
הוא ניסה להתחמק, נתן לו הסברים שלא סיפקו אותו והיהודי הזה לחץ ולחץ, עד שלבסוף אמר לו אבא, "הסכת ושמע ידידי. מצורת השאלה שלך אני מבין שאתה חושב ששמונה זו חטיבה אחת של תפילה. נעמדים, מתפללים על כל העניינים ומסיימים…
"אבל אתה טועה. שמונה עשרה זו לא חטיבה אחת, אלו 19 מסכתות שלמות! יש 'מסכת אבות', ולאחר מכן 'מסכת גבורות', ואז 'מסכת קדושת ה', ולאחר מכן 'מסכת הדעת'.
הלבלב מפריש אינסולין באופן טבעי, בלי שמישהו היה צריך ללמד אותו
"לכל מסכת יש פתיחה, דברי ריצוי והכנעה, לאחר מכן יש בקשה ולבסוף חתימה. בכל מסכת ומסכת צריכים שתהיה גם הודאה… אם אנחנו מדברים על מסכת 'רפאנו' לדוגמה, אז אנחנו קודם כל צריכים לזכור שהקב"ה ברא לנו את הגוף בשלימות נפלאה, כל כך הרבה מערכות שונות שפועלות בתוך הגוף באופן אוטומטי ומסונכרנות זו עם זו בחיבור נפלא, הראיה, והעיכול, ומחזור הדם, והנשימה, והשרירים, וחילופי החומרים, ומבנה העצמות עם הסחוס שביניהן, והגידים ומערכת הלימפה, וכלי הדם… זה לא נגמר. כל אלו פועלים בלי שאנחנו שמים לב, אם לא היה כואב לנו ואם לא היו מתמודדים לפעמים עם 'כשלים במערכת' כביכול, לא היינו יודעים בכלל כמה היא מפותחת וכמה היא מיוחדת. יש לנו איברים בגוף שאנחנו בכלל לא יודעים על קיומם, והם עושים את תפקידם נאמנה, הלבלב מפריש אינסולין באופן טבעי. בלי שמישהו היה צריך ללמד אותו או להכשיר אותו לכך. וזה נמשך שנים…
"ואז אתה בא בשמונה עשרה וצועק 'רפאנו ה' ונרפא'. תגיד לי, אתה יודע בכלל מה אתה מבקש? אמרת פעם אחת תודה רבה על מה שכן קיבלת? על כל החלקים האחרים בגוף שעובדים כמו שצריך כבר זכרת להודות? אוי אוי, כואב לך הגב, חשבת על זה שחוץ מהגב יש עוד אלפי חלקים בגוף שפעילים בצורה תקינה ואתה לא זוכר בכלל שהם קיימים? קודם אומרים תודה על מה שקיבלנו, מכירים הכרת הטוב, מי הוא זה שעשה את כל אלה? הקב"ה! כמה טוב הוא, כמה רחום וחנון, כמה אנחנו חייבים לו!
"אחרי כל ההקדמה הזאת אפשר להתחיל ולהיכנס לבקשות. רפאנו ונרפא, בבקשה, אני רוצה שגם הגב לא יכאב לי! ואז מבקשים בצורה יפה, מפרטים בפני הקב"ה כמה זה חשוב לנו, כמה אנחנו נהיה אסירי תודה אם הוא יקבל את התפילה – כמו שאתה מבקש טובה גדולה מחבר שלך ואתה גם מסביר לו למה אתה זקוק לה וכמה זה יעזור לך… ולאחר מכן מבקשים גם על החברים והאנשים האחרים שזקוקים לרפואה, וכן על זה הדרך…
"עכשיו תגיד לי אתה", אמר אבא לאותו יהודי, "האם אתה יכול להתפלל כך 'רפאנו' בפחות מעשר דקות??? זה ברור שכזה 'רפאנו' לוקח לפחות עשר דקות ואפילו רבע שעה. ומיד לאחר מכן מגיעה 'מסכת ברכת השנים', וגם היא לוקחת רבע שעה… אז איך אתה רוצה שאסיים את תפילת שמונת עשרה בפחות משעה???".
זכורני מעשה שהיה פעם בלילה שלפני יום הכיפורים
זכורני מעשה שהיה פעם בלילה שלפני יום הכיפורים, אור לט' תשרי, בא אליו בחור אחד שהיה מקורב אליו והיה בא לשמוע ממנו פעמים רבות דברי התחזקות.
"מחר בלילה יום כיפור", אמר הבחור לאבא, "אני רועד מפחד. אני מרגיש שאני לא מוכן בכלל ליום הקדוש, איך אשא פנים ואיכנס לבית הכנסת ביום הקדוש כשאני נראה כמו שאני נראה…".
אבא תפס אותו ביד, ואמר לו: "ממה אתה מפחד? מיום הכיפורים? הרי יום כיפור יהיה רק מחר, בעוד כ-24 שעות. אתה יודע מה יש לך עוד להספיק קודם לכן? יש עוד יום שלם עד אז! הנה, עכשיו הולכים להתפלל 'מעריב'… אתה כבר מוכן ל'מעריב'? אתה כבר בטוח שתצליח לכוון בברכת 'אבות' בשמונה עשרה, שבלי זה לא יוצאים ידי חובת תפילה? אתה כבר יודע מה אתה עומד לבקש בברכת 'אתה חונן', שיש לך פנאי לחשוב על מה שיקרה מחר בערב?
"עד יום כיפור יש לנו עוד מעריב, שחרית ומנחה… זה המון! קודם תתעסק עם מה שלפניך, ורק אחר כך תתפנה לחשוב על מה שיהיה לאחר מכן…".
אין לו היכרות עם העולם הזה של הסגולות והקמיעות
מאחר ויצא שמו כמי שמתפלל מעומק הלב, היו באים אל אבא זצ"ל אנשים ומבקשים ממנו שיתפלל עליהם ושייתן להם סגולות להצלחה ולישועה.
הוא היה אומר שבעיקרון אין לו היכרות עם העולם הזה של הסגולות והקמיעות. הוא איש פשוט של תורה ותפילה, אין לו עסק בנסתרות. אבל מה שכן יש לו איזו כתובת אחת שכדאי לפנות לשם וזה בדוק ומנוסה שמי שעושה את זה זוכה לישועה למעלה מדרך הטבע, ממש רבים ניסו ונושעו.
למעשה זו כתובת שאפשר להגיע אליה ב-150 דרכים שונות, מעין 150 מספרי טלפון שכולם מגיעים לאותה הכתובת, ושם יש תמיד מענה. אף פעם לא מגיעים ל'תא קולי' או 'המנוי אינו זמין'. כל מי שפונה לשם מגיע ליעד בוודאות – מדובר בספר התהילים, בו יש 150 פרקים, שכל אחד ואחד מהם מחבר את האדם לקב"ה.
"תפתחו ספר תהילים", הוא היה אומר, "תגידו פרק תהילים ולאחר מכן תרימו עיניים לשמים ותבקשו מהקב"ה כל מה שלבכם חפץ. זאת הסגולה הטובה ביותר, ואין שום סגולה בעולם שהכוח שלה חזק יותר מספר תהילים – הדבר היחיד שיותר חזק מפרק תהילים, זה שני פרקי תהילים!".
פעם, בעת שהתפלל בקבר רחל, הגיע אליו יהודי ודמעתו על לחיו. הוא בא להתפלל כי הוא נשוי כבר כמה שנים ולא זכה לילדים. אנשים שמעו את בכיו וכאבו, ואמרו לו שיש כאן יהודי צדיק, רבי יצחק דוד גוטפרב, שיבוא לבקש ממנו שיתפלל עבורו…
אבא אמר לו "הגעת למקום הנכון", קבלה בידינו מהרב מבריסק זצ"ל, שמי שרוצה להיפקד בפרי בטן, יתפלל בקבר רחל, זה המקום המסוגל ביותר לעניין הזה, כי רחל אמנו עצמה היתה עקרה ונושעה בתפילה.
טען אותו יהודי, אם כן, נפלא הדבר. יתפלל כבודו עלי כאן בקבר רחל, שאזכה להיפקד בזרעא של קיימא.
אמר לו אבי, לא ולא! רחל אמנו היא אמא שלך בדיוק כמו שהיא אמא שלי, ואתה הבן שלה בדיוק כמו שאני הבן שלה. התפילות שלך יכולות לפעול כאן, אתה לא צריך אותי כמתווך, תתפלל מעומק הלב, תקרע את השמים בתפילה, ותזכה להיוושע. בטוח אני באלה!!!
כעבור קצת יותר משנה זכו אותו יהודי ורעייתו להיפקד בבן זכר. הוא לא שכח מי הוא זה ואיזה הוא שהבטיח לו שתפילתו תועיל, ולכן הגיע לאבי מורי וביקש ממנו להיות הסנדק בברית לבנו שנולד בזכות ברכתו.
אבא הזדעק וסירב בתוקף. "לא!", הוא אמר, "בשום אופן. זה בכלל לא קשור אלי, אתה הוא זה שהתפלל בקבר רחל, אתה הוא זה שקרע את השמים בתפילות. אני לא עשיתי כלום, זה הילד של רחל אמנו, חפש לך סנדק אחר, שלא יטעו לומר שהילד הזה נולד בזכות ברכתי!".
פעם הוא כן נתן סגולה במקרה דומה
שפעם הוא כן נתן סגולה במקרה דומה אגב, מעניין לציין שפעם הוא כן נתן סגולה במקרה דומה. בא אליו יהודי ותינה צרתו בפניו שלא זכה לילדים. אבא שאל אותו היכן הוא מתגורר והוא השיב שהוא גר בכרמיאל, שאז לא היתה בה קהילה חרדית גדולה כמו היום.
שאל אותו אבי מורי, האם יש לכם צופר שבת שם בכרמיאל? והוא השיב בשלילה. נענה אבי ואמר לו, אם כן תעשה צופר שבת, ותזכה לבן זכר, בוודאות!
שמע היהודי לעצתו, עשה צופר שבת ואכן זכה לפרי בטן. הוא בא להודות לאבא, ואז הסביר לו אבי מהיכן לקח את הסגולה הזאת.
"זה פסק ברור במשנה ברורה, סימן רנ"ו ס"ק ב' "ובקהלות גדולות מאד שא"א להכריז (על מועד כניסת השבת) נכון מאד שימצאו אנשים המתנדבים בעם לילך ולזרז בכל רחובות קריה, על דבר סגירת החנויות והדלקת הנרות, וכעת נמצא כן בכמה עיירות גדולות חבורות קדושות המיוסדות על השגחת השבת, ואשרי חלקם כי הם מזכים את ישראל לאביהם שבשמים, ויזכו עבור זה המתחזקים תמיד במצוה זו לבנים גדולי ישראל".
"כדי שיהיה לך בן גדול בישראל, אתה צריך קודם כל שיהיה לך בן", אמר לו אבא זצ"ל, "הנה, התחזקת בעניין זה של הכרזה על זמן הדלקת הנרות, וזכית לבן שבעז"ה גם יקוים החלק השני של ההבטחה של ה'משנה ברורה' שיהיה גדול בישראל – זה לא ה'מופת' שלי, זה 'מופת' של המשנה ברורה!".