'הכל חוששים מפני הבאות, אבל ליראי-השם יש אמצעי-הגנה נאותים'
הרב משה מיכאל צורן שליט"א
לפני ברכת החודש בשבת 'החודש' עלה מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על בימת ארון הקודש בבית מדרשו ברמת אלחנן, וביקש לעורר את הקהל בדברי חיזוק, לרגל המאורעות המתרחשים לאחרונה בארץ ישראל. דברים אלה, ודברי חיזוק נוספים של מרן שליט"א, יתפרסמו בגליון 'קול ברמה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן, שייצא לאור בעז"ה לקראת פסח.
'כולם חוששים ופוחדים ממה שעלול עתה לקרות, לאחר החיסול בדמשק של הקצינים הבכירים של אירן', אמר הרב שליט"א, והדגיש את הנקודה שישראל הם 'עזין שבאומות', ולכן העזו לעשות את הפעולה הזו, למרות הסכנות שהיא טומנת בחובה.
ולאחר הפעולה, הציבור חושש, ולמרות שיש מי שמנסה להרגיע, החששות עדיין מכרסמים בלב. ולכן כדאי לצטט את מה שאמר המשגיח דליקוואד הגה"צ רבי נתן וכטפויגל זצ"ל, שכתב בנושא זה דברים ברורים מאוד.
אנחנו מצויים בתקופה הרת-גורל לעם היהודי, ובימים מיוחדים הצוֹפְנים עבורנו משמעות מיוחדת, אמר מרן שליט"א. ברם, יש לדעת, שבניגוד להרגשת-הפחד המפעמת באופן טבעי בליבו של כל יהודי, צריכה להתעורר בקרבנו שמחה והתעוררות עצומה. וכוונתנו לדבריו של המשגיח זצ"ל.
היה זה בתקופה שבה דיברו הכל על סכנות העלולות להיות בעולם. המשגיח אמר אז שיחה מיוחדת לבני הישיבה בנושא זה, ושאל בתמיהה-רבתי: 'הכיצד זה שבן-תורה פוחד?! מי שמובדל ומופרש מן העמים, אין לו חשש סכנה! הוא יינצל מאה אחוז מכל סוגי הפצצות! אין בזה כל מקום לשאלה'!
והוסיף: 'אין בכך כל ספקות. אין בכך כל 'נערווען'! מאה אחוז שכל בני התורה יינצלו – בתנאי אחד: שיהיו מובדלים מן העמים'!
לא דורשים מן האדם להיות למ"ד-ווני"ק
'והבדלתי אתכם מן העמים להיות לי', ובחז"ל – 'אם אתם מובדלים מן העמים, אתם שלי, ואם לאו, אתם של נבוכדנצר וחבריו'. וביאר המשגיח, אם תהיו מובדלים מן הגויים, תימָצאו ברשותו של הקב"ה, ואין עליכם כל שליטה! הנכם מצויים בפלנטה אחרת לגמרי'!
ואמר עוד הגר"נ וכטפויגל זצ"ל: יש לי בקבלה איש מפי איש מרבי יהושע לייב דיסקין זיע"א שבמלחמה האחרונה קודם ביאת משיח, כל העהרליכער-אידן יינצלו, ומה זה עהרליך-איד, מי שמובדל מן העמים.
והוסיף: לא מדובר באחד מל"ו צדיקים. לא דורשים מן האדם להיות כזה, ואף אחד אינו דורש מן האדם לעשות דברים שאינם מתאימים למדרגתו. הדבר היחיד הוא, להיות מובדל מחוקות העמים, ושלא תהיה לנו שייכות אליהם, לא אל התרבות שלהם, לא אל העיתונים שלהם, ולא אל המוזיקה והספרים שלהם. להיות מנותק מהם לחלוטין.
במצב כזה יאמר לנו הקב"ה 'אתם שלי'! ואז נימָצֵא ברשות אחרת, ולא תהיה לאף אחד שליטה עלינו!
ולא צריך להתפלא כיצד יתרחש דבר כזה, שהרי גם בעשרת המכות במצרים, בעוד שהמצרים סבלו ונפגעו מהמכות, ליהודים – שהיו קרוב מאוד אליהם – לא אירע דבר. מאותו כוס ומאותם מים, המצרי שתה דם, והיהודי שתה מים. הרי לנו ראיה ברורה, אמר המשגיח, שאדם המובדל מן העמים אין במציאות כל שליטה עליו.
היום אנחנו כבר יכולים לדעת שהמשגיח זצ"ל ניבא, ולא ידע מה ניבא… שהרי, איזו תקשורת כבר היתה בעת שנאמרו הדברים לפני עשרות שנים! אבל היום?! – כשהתקשורת הנוראה 'מדברת' אלינו בראש כל חוצות, ומנסה 'לגלוש' ולסחוף אחריה גם את באי בית המדרש, או-הו איזו משמעות של ממש יש לדבריו של הגר"נ וכטפויגל!!!
היום אפשר להבין הרבה יותר טוב את משמעותה של ההבטחה הנדירה שמי שלא יסחף אחר התקשורת, ינצל מחבלי משיח. שהרי עוצמת הנסיון שיש בכך כיום הזה, היא הרבה-הרבה יותר קשה מֵאֵי-פעם.
ומי שבאמת יעשה את כל המאמצים על-מנת להתנתק לחלוטין מהתקשורת הארורה, שאיבדה כבר הרבה בנים-נאמנים בכרם בית ישראל – יוכל לסמוך בלב שקט על הדברים הנ"ל!
האדמו"ר מזוויעהל נופף במקלו
ומענין לענין באותו ענין, אמר מרן הגר"י זילברשטיין, 'יש גם לי קבלה אישית מהרבי רבי שלמה מזוויהל.
בנערותי שהיתי בין היתר גם בבית מדרשו של האדמו"ר רבי שלומק'ה מזוויעהל זצ"ל, ואת הסיפור שמעתי ממשמשו רבי אליה' ראטה, שהיה בעצמו אדמו"ר. הרבי עשה פעם את דרכו מירושלים למירון וחצה את העיר שכם. יישוב זה שהיה מועד לפורענות עוד מימי קדם, לא האיר את פניו גם לאיש אלוקים קדוש זה, ובעוברו בין הסמטאות ניסו ערבים להתנכל לשיירה בה נסע.
האדמו"ר ציווה על נהגו להמשיך ולנסוע, ולא להתחשב בפורעים הערביים שתאוות הרצח נשקפה כבר מפניהם. "אל תדאג. אם הם יתקרבו אלינו, אלחם נגדם ואנצחם".
ואכן, כאשר התקרבו הערבים אל המכונית, יצא האדמו"ר ונופף בידו כמאיים עליהם, וצעק לנגדם שכל ערבי שלא יסתלק מכאן בזה הרגע, יינזק.
וראה זה פלא. כל הרוצחים הללו ברחו כל עוד רוחם בם ונעלמו מן המקום כהרף עין, למרות שהרבי דיבר באידיש, והערבים בוודאי לא הבינו מה אמר…
המקורבים שהיו עדים למעשה המופלא, שאלו לאחר מכן את האדמו"ר הכיצד לא ירא לנפשו מאימת המרצחים, ובכלל – כיצד הצליח יהודי קשיש כמוהו להניס את הערבים הידועים בעזותם?
השיב הרבי ואמר: מטֶבַע הבריאה אין לגוי שליטה על יהודי, אלא שהקב"ה טָבַע את ההנהגה הזו בעולמו כל עוד היהודי נשאר יהודי. ברם, כאשר נכנס בו קצת מן ה'גוי', אין לו עדיפות על פני הגוי האמיתי…
כשהערבים החלו להתגרות בנו, הסביר הרבי, הוצאתי מליבי את כל ההרגשות ה'עמלקיות' שאולי-אולי נותרו בי, וממילא לא היתה להם כל שליטה עליי…
מאוחר יותר הוסיף האדמו"ר מזוויעהל ואמר שאפילו המחשבות הקונות שביתה במוחו של אדם, גם הן צומחות לפעמים מכוחו של עמלק, דהיינו משורש הגאווה, וזה יכול לקרות גם כאשר אומרים לו פעמיים ושלוש שהוא בעל מדרגה, כבר ייתכן שתיכנס בו מידת הגאווה, היא מידתו של עמלק.
סגולת שמירת השבת
מרן הגר"י זילברשטיין הדגיש שכאשר חרון-אף-ה' שולט בעולם, יש לנו סגולה מצוינת בדמותה של השבת, וזאת כפי שאנחנו אומרים בזמירות השבת את מילות השיר המקודש של ה'אבן עזרא', 'כי אשמרה שבת, א-ל ישמרני' וכו'.
שמירת השבת, כפי שמובטח לנו, תעניק לנו מגן ומחסה מפני כל הצרות הבאות לעולם רח"ל. אבל כל זאת בתנאי שהאדם ישמור את פיו במהלך השבת, ולא ירבה בדיבורי חול, אלא יעסוק בדברי תורה וחיזוק, ויַשְׁרֶה אווירה טובה בבית, אווירה של אמונה בבורא עולם.
שולחן השבת הוא הזמן היעיל ביותר לדבר עם הילדים בדברי-אמונה ובטחון, לחסן אותם מול פגעי-העולם, ולתת להם את הכלים להתמודדות עם משברי-החיים. אבל כל זה יכול להיעשות רק באווירה נינוחה.
בהמשך-דבריו סיפר מרן הרב שליט"א על מה שסיפר לו ת"ח מתושבי רמת אלחנן, והדברים ממחישים את כוחה של תפילה, לה אנחנו כל כך זקוקים בימים אלה.
מדובר ביהודי, שכלל לא שמר מצוות, שלאחר שהתפלל מקירות-ליבו זכה לראות נס גלוי. ללמדנו גם שבכל מצב בו אדם נמצא, תפילתו נשמעת בשמים. את הסיפור שמענו מסוחר-סת"ם ידוע בבני ברק, שיום אחד התדפק על דלתו יהודי וביקש להזמין זוג תפילין, 'אבל אני רוצה את התפילין הכי-מהודרות שיש. לא פחות'.
האיש הזה, מספר לנו סוחר-הסת"ם, למרות שחבש כיפה לראשו, היה נראה לי כמי שלא שמר מצוות, ועניֵן אותי מאוד מה הסיפור שעומד מאחורי הזמנת התפילין המהודרות. לא הססתי, ושאלתי אותו האם יוכל לספר לי מה הסיפור שלו, והוא סיפר, ובשמחה. אני מתגורר ברמת-גן, ולפני יומיים היתה בביתי שריפה גדולה שנגרמה מקֶצֶר חשמלי. האש התפשטה במהירות, וראיתי שהבית כולו עומד לעלות בלהבות, ועליי לצאת מהבית, ומיד. הבעיה היתה שבאותו רגע שהיתי בחדר מסוים, ודלת-הדירה היתה נעולה, והייתי חייב לפותחה עם מפתח (המדובר בדירה ישנה, כמובן).
המפתח עצמו היה בחדר שכבר היה אפוף-להבות, ולא היתה שום אפשרות להיכנס לשם. היו אלו שניות גורליות, וראיתי כבר את עצמי מגיע למצבים הכי-קשים, רח"ל. והנה, יכולני להעיד על עצמי שמעודי לא התפללתי ולא ידעתי כלל מה היא תפילה. אבל, בשניות שכאלו, שהינך מצוי בסכנת-חיים ממשית ביותר, החילותי לבכות ולצרוח אל האלוקים, ואמרתי 'אלוקים, אם אני יוצא מכאן חי, מבטיחני לך שאתחיל להניח תפילין ואחזור בתשובה שלימה'.
עכשיו צריך לאחוז ראש, ולשמוע מה קרה לאחר התפילה הרותחת שיצאה מפי האיש החילוני הזה. 'לפתע, הכלב שנמצא יחד איתי בדירה, זינק אל החדר בו נמצא המפתח, איתר בחלקיק-שניה את המפתח, והגיע אליי בנביחות חזקות, כשהוא אוחז את המפתח בפיו. אודה ולא אבוש: אין הגדרה של 'נס גלוי' יותר מזה. מעודי לא אילפתי את הכלב הזה למצוא מפתחות; מה-עוד שבדיוק כמו בן-אדם, גם כלב בורח מאש, ומה פתאום החליט להתפרץ לחדר; ואיך הבין הכלב שמה שחסר עכשיו זה רק המפתח; ועיקר-העיקרים – המפתח היה מונח בתוך ארון, והכלב פתח את הארון, ומצא את המפתח – – – אולי מישהו יכול להסביר לי כיצד כל זה קרה אלמלא שהקב"ה האזין לתפילתי שבקעה מעמקי-הלב, ושיגר לי את הישועה, שנייה אחת או שתיים לפני שהייתי גם אני עולה בלהבות רח"ל'!!! כמובן שלאחר שהמפתח היה בידי, הצלחתי לפתוח את הדלת, וניצלתי מהשריפה. ובאתי עתה לקיים את הבטחתי, ולרכוש תפילין הכי-מהודרות, ואני מתכונן – באמצעות הרב שלי – לחזור בתשובה שלימה.
מסקנות רבות אפשר להעלות מהסיפור המופלא, אבל העיקרית שבהן מתייחסת אלינו… לפעמים אדם נמצא במצב של ירידה רוחנית, והוא מרגיש צורך להתפלל אל בוראו ולשפוך את ליבו לפניו, ולבקש ממנו על דא ועל הא, וכן שיעזור לו להתקרב אליו מחדש. ואז עולות בליבו מחשבות בסגנון 'האם לאדם כמוני, שכל-כך הירבה לחטוא השי"ת ישמע? וזה לא בטוח כלל שהוא צודק… כי יתכן בהחלט שהוא לא התדרדר בצורה כה חמורה, והוא רק משפיל את עצמו, אבל כך הוא חושב.
אז הנה לפנינו ראיה מוחשית על מה שכתוב בכל ספרי המוסר, שהשי"ת מאזין גם לתפילות של אנשים שאינם מוגדרים כצדיקים, ואולי אף הרבה פחות מכך. ואולי דווקא להם ה' שומע יותר, כי הם היו צריכים לעקור את עצמם מִבִּצַת-הבוץ העמוקה שבה שקעו, דבר הכרוך במאמצי-על. שהרי ככל שאדם 'שקוע' יותר, כך קשה לו יותר להשתחרר מֵהַבִּצָּה הזו!
וזה הוא כוחה האדיר של תפילה, לה אנחנו כל-כך זקוקים בימים אלה. נעמוד אפוא בתפילה חמה לפני אבינו שבשמים ונשיח בפניו את דאגותינו ומועקותינו, ומי ששמע לאבותינו והושיעם מכל צרה ומצוקה, יאזין גם לתפילותינו בדור יתום זה.