עשרות המשתתפים בשמחת ה'קידושא רבה' החגיגית שהתקיימה באחת השבתות האחרונות בקהילה החסידית בחיפה, לרגל שמחת הולדת הבת לאחד היהודים היקרים שהשתלבו לאחרונה בין בני הקהילה, הופתעו לשמוע את דבר המעשה המופלא שנחשף לראשונה מפי אחד מידידי המשפחה הנכבדה, שליווה את הסיפור מאז התהוותו ועד סופו המשמח בימים האחרונים.
כך מספר לנו הלה דברים כהווייתם, כאשר מטבע הדברים ומפני צנעת הפרט הושמטו הפרטים המזהים:
"בין האורחים הקבועים הסועדים על שולחני בכל שבת, נמנה בעל השמחה דנן, אבי הבת, שהגיע לפני כשנתיים להתגורר בחיפה בלי שיהיו לו כאן הורים משום צד, והיות שמדובר בבני זוג מבוגרים שעוד לא נפקדו בפרי בטן, הם חיפשו היכן לאכול בשבתות יחד עם משפחה נוספת כדי להרגיש אווירה אמיתית של סעודת שבת חסידית, וכך הם הגיעו אלי.
"הגיל המבוגר של האיש המתקרב ל-40, כשעוד לא זכה להיפקד בזרע של קיימא, העיק עליו מאד, כמו גם עלי ועל כל הנלווים אליו שתמיד דאגו לו והעתירו בעדו לטובה, להיפקד במהרה בדבר ישועה ורחמים. פעמים רבות הנושא הזה עלה על השולחן במהלך סעודות השבת אצלנו, ותמיד היינו מחזקים אותם כי השי"ת הוא כל-יכול ובעזרתו יתברך עוד יזכו לראות בנים ובנים בנים עוסקים בתורה ובמצוות".
היה זה באחת השבתות של סוף חודש סיון תשפ"ג. בין האורחים המסובים על שולחנו של מיודענו המספר לנו את המעשה הנפלא, היה גם אחד קשה-יום עם נפש מיוסרת ואומללה. מדובר בבחור מבוגר שהוריו פרודים זה מכבר וגם הוא אינו בקו השפיות הרגילה ר"ל, הוא נמצא כל השבוע במוסד סגור באזור ורק לשבתות הוא יוצא החוצה ומגיע לאכול באופן קבוע אצל ידידנו הנ"ל.
"ככל הנראה אותו בחור מילא את קיבתו למעלה מן המותר בכמה 'קידושים' שהתקיימו באותה שבת בעיר, ובהגיעו אלינו לסעודת יום השבת, מיד לאחר שהתחיל לאכול קצת, הגדיש את הסאה והתחיל להקיא את כל קרביו לעיני המסובים הנדהמים", הוא ממשיך ומספר לנו.
"הוא התעשת על אתר ורץ חיש-מהר לחדר האמבטיה להמשיך להקיא שם את כל השאר, אולם כשסיים את ההקאה היו כל בגדיו נוטפים קיא ולכלוך שאי אפשר להכילם. הוא ניסה לנקות את עצמו קצת, ללא הועיל. כך עמד בפתח חדר האמבטיה בוש ונכלם, אינו מוצא את נפשו מגודל הבושה והמבוכה, אך בעיקר גם לא היה מסוגל לסבול את עצמו ולהישאר מלוכלך ככה.
"ניסיתי בתחילה לגשת אליו ולהציע עזרה, אבל תוך רגעים ספורים נאלצתי לשוב למקומי בסלון, כי באמת זה היה בלתי אפשרי. עברו עוד דקה או שתיים של חוסר אונים ומבוכה, ואז קם אותו יהודי יקר (בעל השמחה, אבי הבת דנן), ותמה: 'איך אפשר להשאיר אותו ככה? 'ער איז דאך דעם אויבערשטענס א קינד' (הוא הרי בן של הקב"ה), מוכרחים לעזור לו'. תוך כדי דיבור, קם ממקומו והתחיל לנקות את הבחור האומלל מכף רגל ועד ראש, בלי להתייחס בכלל לכל הלכלוך הגדול ואף לא לצחנה הגדולה שפשטה בכל החדר".
כעבור כמה דקות, חזר הבחור למקומו כשהוא נקי ומסודר (פחות או יותר, כמובן), כשכולם נפעמים לראות את מעשה החסד העצום שהקריב הלה למענו. תיכף ומיד התעשתה בעלת הבית והכריזה: "אין לי ספק כי זוהי עכשיו שעת רצון גדולה במיוחד בשמים, אחרי שהאיש כך מסר את נפשו כפשוטו כדי לנקות 'דעם אויבערשטענס קינד', הבה נאמר כמה פרקי תהלים לזכותו ולזכות רעייתו שייפקדו במהרה בפרי בטן".
אכן, תיכף ומיד נשלפו כמה ספרי תהלים קטנים והציבור החל לומר בהתרגשות כמה 'קאפיטלעך' לזכותם של בני הזוג המצפים לישועה כבר שנים רבות, ואף 'מי שברך' מיוחד נאמר ברגשי הוד על ידי בעל הבית.
חלפו תשעה ומחצה חודשים מאותו מעשה, והנה עומדות היו רגלינו באותו סלון כדי לאחל ברכת מזל טוב לבעלי השמחה המאושרים, שזכו לחבוק תינוקת בגיל מבוגר, לאחר שהרעיש אבי הבת את השמים עם מעשיו הטובים למענו של אותו בחור.
(הרב יוסף מאיר האס – המבשר תורני)