"צַו אֶת אַהֲרֹן" (ו' ב')
"אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות" (רש"י)
יש אדם "טוב" ויש אדם לא טוב. והח"ח אומר (בשמירת הלשון שער התבונה פרק י"ז) "כלל הדברים, יראה האדם להרגיל את עצמו במדותיו שיהיה מן הטובים ולא מן הרעים".
עשרים וארבע שעות ביממה אתה נפגש עם הנושא הזה, לא משנה, בבית, בישיבה, בכולל, איפה שבן אדם נמצא, אתה נפגש עם זה, בן אדם יכול להתנהג כמו בן אדם טוב, ויכול להתנהג כמו…
וסיסמא זו של הח"ח פועלת נפלאות.
אמרתי את זה גם בירושלים, וקבלתי כמה טלפונים של ייש"כ מאנשים שמשפט זה שינה להם את כל מהלך החיים. א מענטש דארף זיין א גוטער… בן אדם צריך להיות טוב.
כך בכל דבר ודבר. אתה יכול להתנהג כמו בן אדם רע, ואתה יכול להתנהג כמו בן אדם טוב, בכל דבר. מישהו מבקש ממך משהו, אין צריך לומר אם אתה יכול לסדר את זה, תסדר ותעשה בסבר פנים יפות. תשמח שאתה יכול לעשות. אפי' אם אתה לא יכול, אבל "ותפק לרעב נפשך", איך אמר מרן הרב שך? – לילה שלם בכיתי, על מה שאחד סיפר לי…
בחור אחד סיפר לי עובדא דהוה בדידיה, הוא בא אל הרב שך, והרב שך יושב בצד אחד של השולחן. הבחור התיישב ממול, יש לו איזו בעיה. הרב שך אומר לו בא, בא תעבור לצד הזה, בא תשב כאן, לא נשב משני צידי השולחן, בא תשב לידי… נדבר כמו שאח מדבר עם אחיו. כמו שידיד מדבר עם ידיד.
אבל אף פעם לא שמעתי אז מען דארף זיין א מענטש, שצריך גם להיות בן אדם.
דברתי את זה בקרית אתא, למחרת בלילה היה לי טלפון מאחד השומעים מרכסים, ואמר לי בתוך הדברים: אני הייתי שנים בישיבות ובכל שיחה שמעתי שצריכים לקום בבוקר לתפילה, אבל אף פעם לא שמעתי אז מען דארף זיין א מענטש, שצריך גם להיות בן אדם.
הלא זה רבינו הרב שך צעק תמיד אתה תתחתן עוד מעט, אתם תתחתנו, צריכים לדעת איך להתנהג, שיהיה קידוש ד' מההתנהגות שלכם ולא ח"ו להיפך!… דברתי את זה פעם בליל שבת ב'ירחי כלה', – אני את אותו חומר מדבר בכל מקום, אין אצלי דברים חדשים ב"ה, כמו שהרב שך אמר "לא מעמידים את כלל ישראל עפ"י סברות של בעלי כשרונות, רק עפ"י המסורה מהחפץ חיים"… – סיפרתי את הסיפור הזה שהרב שך אמר "אתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה", באותו שבוע בא אלי איש אחד, דבר ראשון נתן סכום גדול לצדקה, ואח"כ סיפר שבליל שבת אחרי התפילה הוא בא הביתה. ושולחן שבת התחיל כרגיל אצלו, אשתו מדברת אליו בנוסח הרגיל אצלם… והוא שותק. הם נשואים שש עשרה שנים, ולא קרה כדבר הזה שאשתו תדבר כך והוא ישתוק… הוא יושב ומחריש… והוא מספר אשתו נבהלה ממש, האם קרה לך משהו? הוא עושה לה סימן הרגעה עם היד, שהכל בסדר. היא ממשיכה והוא ממשיך לשתוק. עד שהיא אומרת, תראה, בכל זאת, תגיד לי איזה מילה אז אני אוכל להמשיך… עד שעמד ואמר לה דברים כהווייתם, אני אגיד לך מה שקרה, הייתי בביהכנ"ס, עמד אחד וסיפר מהרב שך, שהרב שך אמר אתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה, תמיד אתה צריך לוותר, ומהיום והלאה אני מקווה שאני מיישם את זה בעז"ה.
שלא יהא חילול ה'!
והעיקר מה שצריך לדעת; לעולם יהא אדם – מען דארף זיין א מענטש.
אני מדבר לבחורים הצעירים ותשמעו היטב. תדעו לכם, שיש הרבה הורים שמתלוננים; אומרים לי שהבן שלי בישיבה הוא שקדן, והוא בעל חסד, וממש גומרים עליו את ההלל, וכשהוא בא הביתה לא רואים את זה עליו, לא בכיבוד אב ואם, ולא איך שהוא מתנהג בבית עם האחים ועם האחיות. בישיבה אומרים שהוא פאר, מהמצוינים, מצוין ממש, ומסתמא אומרים אמת, וכשהוא בא הביתה לא רואים את זה בכלל, ואיפה התורה? למה היא לא מעדנת אותו? איך הוא מדבר עם האבא, איך הוא מדבר עם האמא, איך הוא מדבר עם האח, איך הוא מדבר עם האחות, – זה ממש חילול ה'! כמו שכתוב ברמב"ם בסוף פרק ה' מיסודי התורה. ויש כאלה שהם טובים לכל העולם; הוא טוב לחברים, והוא אדיב אליהם, כי הוא צריך לשאת חן בעיניהם. אבל כשהוא מגיע הביתה שם הכל מתפרק.
כשהוא נמצא בישיבה הוא שופע חיוכים לכולם – וכשהוא מגיע הביתה זה נורא…
באזני שמעתי לפני קרוב לשלושים שנה, ששר התורה הרב אברמסקי ישב בסלבודקה בחדר של הראש ישיבה, וביקש שיקראו לבחור אחד, [זה היה דבר נדיר], הבחור רץ – הרב קורא לו! הרב אמר לו להתיישב, והוא התיישב. אמר לו הרב: אתה יודע שיש כלל בתורה הקרוב קרוב קודם, ושענייך ועניי עירך ענייך קודמים (ב"מ ע"א א'), ואתה יודע שלמי שיותר קרוב אליך אתה יותר מחויב כלפיו בחסד, ותדע לך שללמוד חברותא זה החסד הכי גדול שיכול להיות, לתת לההוא רוחניות, להעמיד את השני על הרגלים, ויש כאלה – כך אמר הרב לבחור – שהוא ילמד חברותא עם כל אחד רק לא עם אח שלו… וכשאח שלו נכנס לישיבה וצריך חברותא הוא יעשה כל מיני טצדקי שבעולם; הוא ישלח אותו לפה וישלח אותו לשם, וידבר עם המשגיח הזה ועם המשגיח הזה, והעיקר שהוא לא ילמד אתו, וזה נגד התורה, כי ע"פ התורה הקרוב קרוב קודם, וה'בעל דבר' – הסטרא אחרא יודע איפה לשים את האצבע.
כשהוא נמצא בישיבה הוא שופע חיוכים לכולם – הוא הרי צריך שיהיה לו שם טוב – שופע חיוכים לזה וחיוכים לזה, וכשהוא מגיע הביתה זה נורא…
וגם את השקידה שיראה קצת בבית – כך ר' אלי' היה מתחנן. באזני שמעתי איך שהסבא קדישא רבי אליהו לאפיאן היה מתחנן לבחורים, הוא אמר: אינה דומה שמיעה לראיה, נכון שההורים שומעים עליכם דברים מופלגים, שבישיבה אתם שוקדים הרבה, וב"בין הזמנים" אתם שוקדים הרבה, אבל הם רוצים גם לראות את זה בעיניים, אם ההורים היו באים לישיבה לראות – ניחא, אבל הם הרי לא באים, ואתם באים הביתה ל"בין הזמנים", אז תשתדלו ב"בין הזמנים" שלא רק לפני הצהרים שיש מסגרת תלמדו טוב, אלא גם אחר הצהרים שאין מסגרת, שההורים ירגישו קצת שבאמת הבן שקדן, לפחות שיחזיק ספר ביד בצורה שיראו שהוא מונח בלימוד…
וזה היה הסוד של ה'גדולים', שהם ידעו בדיוק את החיובים של התורה, ואדרבה כל כמה שיותר קרוב יותר מחויב, ומה בצע שמהללים אותו ומשבחים אותו – מה הועילה בכל קניניה אם רעה היא בעיני אדוניה' (שע"ת לר"י ש"א אות י').
תלכו פעם ברחוב איפה שהמוניות עומדות ותראו
והשיא של השלמות – השיא של האנושיות – זה חסד, שם בן אדם נמדד, ורואים את זה בחוש. יש אנשים שכל כך רחוקים מחסד – רחמנא לשיזבן, כשאתה מבקש ממנו משהו וזה לא מתאים לו, הוא יסביר לך ק"נ שערי תירוצים למה הוא לא יכול לעשות.
תלכו פעם ברחוב איפה שהמוניות עומדות ותראו, עשרות אנשים נוסעים לירושלים, ומסתובב ביניהם אחד שמחפש שליח להעביר מעטפה או איזו שליחות, לפעמים הוא יכול לבקש מכמה וכמה וכל אחד מסביר לו; זה מסביר אני לא נוסע לגאולה אני נוסע לקטמון, ואם אקח את זה אהיה מוכרח להאריך את הדרך במיוחד… – שוטה! תסלח לי, אם אתה תסע בשביל זה נסעת בשביל משהו – עשית חסד, מי אומר שהנסיעה שלך לקטמון כל כך חשובה, הנה הקב"ה זימן לך עכשיו מצוה נוראה, ועכשיו אתה יודע בשביל מה אתה עומד כאן. וזה מסביר שמחכים לו, ואם הוא יאחר זה יכול לגרום שלום בית וכו'… וכנגד זה – ממש היפך מן ההיפך – בעלי חסד, אם הוא רואה שאתה משוטט והוא מבין שאתה רוצה משהו הוא רץ לקראתך, ושואל: כן מה רוצים? אתה אומר לו זה צריך להגיע לשם, הוא אומר לך: בדיוק לשם אני נוסע, הַא, איזו השגחה פרטית, [וזה אמת – הוא לא משקר, עכשיו התברר שלשם הוא נוסע].
וזה לא מתבטא רק שמה, זו רק דוגמא. בבית זה גם מתבטא; איך שהוא מתנהג עם אשתו ועם ילדיו ועם בני ביתו, זה הרי הבדל בין אור לחושך, זה אדם וזה חיה. בן אדם בלי שהוא בעל חסד – בלי הטבה – הוא לא בן אדם בכלל, כי כל התכלית של הבריאה זה להיטיב לבריותיו, והוא אין לו שום שייכות עם זה!
היה בן אדם גדול שהיה מופלג בזה; מורנו ורבנו המשגיח רבי משה טיקוצינסקי זצ"ל, הוא היה מופלג בזה! ומי שהתבונן על ההנהגה שלו ראה איך שתמיד עיניו היו משוטטות באוויר והוא תמיד עמד במצב הכן רק בשביל הזולת. כמו שה"חפץ חיים" אומר (אה"ח חלק שני פ"א) ש"אהבת חסד" הפירוש שהוא אוהב חסד, והוא מחפש חסד, הוא מחפש הטבה. דאס איז א מענטש – זה 'בן אדם'!
סיפרו על אחד שגנב בנק, אמר הסבא מסלבודקה
אדם כזה, טוב לו תמיד והוא מאושר תמיד, והאחר סובל… זה מתחיל בדברים קטנים, ואחר כך זה מתפתח. אם הוא לא רוכש לעצמו את העניין שהוא לא צריך כלום, והתכלית שלו בעולם היא רק להיטיב, והוא לא בונה את זה בעצמו, הוא סובל. וזה מתבטא בכל דבר. יושבים ששה בחורים סביב השולחן בחדר האוכל ורואים את ההבדל ביניהם, יש אחד שנוטל ידים ראשון, וכבר הוא מסדר לעצמו את המנה, והוא לוקח עוד קצת ועוד קצת – עוד לפני שכולם באים. ויש אחד שבא בסוף, ומה שנשאר טוב לו, ויש אחד שבא באמצע ונותן לשני – הוא לא צריך. וזה שלא מתנהג בסדר, חושב שלא מבינים עליו, אוי מבינים עליו. לבסוף הוא סובל מזה.
זה מה שרבי ישראל סלנטר אמר: יותר קל ללמוד את כל הש"ס כולו – וזה לגמרי לא מהדברים הקלים – מאשר לתקן מידה אחת! ורואים את זה בכל מקום.
הסבא מסלבודקה זי"ע היה אומן וגאון לתפוס כל אחד ולהרגיש את החולשה שלו, וכך הוא חינך דורות, סיפרו על אחד שגנב בנק, אמר הסבא מסלבודקה, אתם חושבים שזה התחיל אצלו, הסבא שלו גנב חידושי תורה – הוא היה צריך להגיד איזה 'תורה' והוא גנב מספר ואמר שלא בשם אומרו, והבן גנב כבוד שלא הגיע לו, ממילא הנכד גונב בנק… אנחנו לומדים מזה שגם בבית מדרש יש מי שתמיד גונב. יש אחד שתמיד צריך את ה'עמוד', ותמיד צריך עליה, ויש לו שבע-שמונה פעמים בשנה יארצייט על אבא שלו… וכל פעם עם סיפור חדש. ופה הוא אוהב לקרוא בתורה – יש עוד כאלה שאוהבים אבל הוא תמיד רץ. זה שחיתות של מדות! אתם מסתכלים על זה כדבר קל? למה הוא לא זוכר שיש עוד כאלה שיש להם תאבון לזה? – יש להם תאבון להתפלל לפני העמוד, ויש להם תאבון לקרוא בתורה, ויש להם תאבון לקבל עליות, וזה רוצה גלילה, וזה רוצה הוצאה והכנסה, הרי אין לנו מושג מה התאוות והרצונות של בן אדם. והוא תמיד תופס …
כתוב בגמ' (ר"ה י"ז א') על אלה שיורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות: "ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם". תמיד לא מבינים מה הפשט בזה. זה הפשט! הם שפירי שפירי אבל הם לא בני אדם…!
אלו היחידים, הצנועים, ענווי עולם, אלו שאצלם הכל רק בשביל השני – הם הגבירים, וזה שנצרך לכבוד הוא העני. מורנו רבי אייזיק שר זי"ע היה אומר: שני אנשים נכנסים לבית כנסת-לבית מדרש, על אחד מהם רואים שהוא נצרך לכבוד, והשני מבין עליו, והוא מושיב אותו במזרח, ונותן לו עליה חשובה, ומסתובב ומכרכר סביבו, לעומד מן הצד נראה שזה שמכבדים אותו הוא המכובד, והשני משמש אותו, והאמת שזה שמכבדים אותו הוא עני -נצרך, וזה שמכבד אותו הוא העשיר, הוא הגביר, והוא מעניק לו.
וכך – כמו שהמשגיח רבי יחזקאל היה אומר: כסוס צוהל במרוצתו – יתכן שתעבור עוד שנה ועוד שנה. ויתכן שבתפילה אחת הוא עושה כמה וכמה עבירות, פה הוא דרך לזה על היבלת הזו, ופה הוא דרך לזה על היבלת הזו… האם יש סיכוי לכזה בן אדם?
המשגיח רבי משה זצ"ל עמד תמיד במצב הכן לתת לכל אחד די מחסורו אשר יחסר לו, אפילו סוס לרכוב עליו (כתובות ס"ז ב'), והוא הגביר!
אשתו לא סובלת אותו, וילדיו לא סובלים אותו
אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, יש כאלה שמזלזלים בזה, זה כל המהות של בן אדם, ואחר כך אשתו סובלת ממנו, וילדיו סובלים ממנו, ונכדיו סובלים ממנו, והוא מעמסה על כל מי שסביבו. לא אני אומר את זה, ה"חובות הלבבות" אומר את זה. בן אדם צריך להיות בעל מידות, וזה לטובתו לרכוש מידות טובות, ואם הוא לא רוכש הוא בן אדם בלתי נסבל, הוא מעמסה לכולם; אשתו לא סובלת אותו, וילדיו לא סובלים אותו, וכשהוא בא לבקר אצל בניו מחכים לרגע שהוא ילך…
זכינו להכיר עוד בן אדם אחד שהיה לו שכל, ולמה היה לו שכל – בגלל שהוא עבד על עצמו, זה הבן אדם הקדוש..רבינו הקדוש הסטייפלר זי"ע. מי שהתבונן ראה היטב איך הבן אדם הזה היה אהוב לכולם. אני לא מדבר עכשיו על שקידת התורה שלו, ועל כל החמודות שאפשר ללמוד ממנו, אני מדבר רק על הנושא הזה של מידות. הוא היה בן אדם שלא היה אף פעם מטרד לאף אחד, אתם חושבים שזה מהדברים הקלים? זה דברים שהם ברומו של עולם! זה דברים שבכבשונו של עולם!
כשהוא סיפר סיפורים מהפלגת הטוב של רבי חיים עוזר
ועל זה אין שום עצה רבותי. מרן הקדוש (שליט"א) כותב בהקדמה של ה"אבי עזרי" באחד הכרכים, שאין שום עצה, רק הדרך שהורה לנו רבי ישראל סלנטר ולמעלה בקודש עד אדוננו הגר"א; שבלי מוסר "עיר פרא אדם יולד" (איוב י"א י"ב), ואם הוא עיר פרא בקטנותו, בגדלותו ובזקנותו הוא נהיה חמור גדול… כמו שהרמב"ן אומר במקום אחד; אין בינו לבין החמור שרוכב עליו ולא כלום!
– – – אין שום עצה!
זכיתי להיות פעם אצל רבנו הקדוש הראש ישיבה (שליט"א) כשהוא סיפר סיפורים מהפלגת הטוב של רבי חיים עוזר, ושאלתי, אם זה היה בטבעו שהוא היה כזה טוב ומטיב, או שזה היה אויס גִיאַרְבַּעט – שהוא עבד על זה? אמר הראש ישיבה (שליט"א), ודאי שהוא היה טוב מטבעו, אבל לא ירדו מעל שולחנו ספרי מוסר – לא עבר יום שהוא לא למד או "מסילת ישרים" או "שערי תשובה" או "חובות הלבבות".
הלואי שיועילו הדברים לפקוח עינים אפילו לאחד, ואולי – כמו שרבי ישראל אומר – למדבר בעצמו, לדעת שיום שעובר בלי מוסר זה התדרדרות, הוא התדרדר היום הזה. הוא יכול להיות מדקדק במצוות וכו' וכו' וכו' אבל הוא לא 'בן אדם'. הסטייפלר אמר לי פעם; הוא יעשה את כל הדקדוקים ואת כל החומרות אבל הוא חיה רעה! אין שום עצה אחרת, 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", וכמו שה"מסילת ישרים" אומר (פ"ה), שהבורא של היצר הרע אומר שאין שום עצה אחרת רק תורה, ומוסר זה תורה – 'זה תורת האדם'.
(מתוך הספר 'משיבת נפש', שער ב', פרק א')