דקה מתוקה על העמוד היומי: מה תפלה בהודאה
בתקופת ישיבתו של הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל בקלם אירע לו מעשה מופלא. רעייתו הרבנית שרה לאה נתקפה במחלה אנושה וכתוצאה מזה סבלה יסורים נוראים עד שהגיעה לשערי מות והרופאים אמרו לה נואש.
באחד הרגעים הקריטיים, היו בני המשפחה סביב מיטתה ממררים בבכי ובעלה רבי אליהו לופיאן התהלך בחדר סמוך תפוס מחשבות מלא דאגה כשהוא פוכר את ידיו מרוב צער. לפתע נכנס הביתה יהודי בלתי מודע ושאל אותו 'למה בוכים'? סח לו רבי אליהו את צרת אשתו שהיא חולה מסוכנת ונוטה למות. אמר לו היהודי האלמוני: 'הסר דאגה מלבך, לך אל מקום פלוני ותיקח משם גבעולי ירק הגדלים בו, בשל אותם במים ותשקה את החולנית והשי"ת יעזור'.
האמין רבי אליהו לדברי האיש והלך מיד לעשות דברו. חזר והכין את השיקוי ומזג ממנו לאשתו ולהפתעת כולם היא התאוששה תיכף ומיד מן המשבר שפקד אותה. לא ארכו הימים עד שהחלימה כליל. מרוב התרגשות ובהלה לא שם לבו רבי אליהו להיכן נעלם היהודי שייעץ לו בדבר השיקוי מבלי שיספיק להודות לו ומבלי שיידע אפילו מי היה, 'אין ספק בלבי שזה היה אליהו הנביא' אמר למקורבים בסוף ימיו, 'אלא שבא אלינו לא בזכותי כי אם בזכות זוגתי הצדקנית'. אבל הוא נמנע לפי שעה מלגלות את הדבר לאיש.
לימים נזדמן רבי אליהו אצל האדמר"ר מגור בעל שפת אמת והיה הרבי מפליג בשיחה עמו על דברים העומדים ברומו של עולם. כשהלך ביקש רבי אליהו מן השפת אמת שיברכהו. אמר לו הרבי: 'אברך שזכה לגילוי אליהו אינו זקוק לברכה ממני' !
רבי אליהו הופתע למשמע אזניו, הוא היה בטוח שסודו לא נגלה לאף אחד. מיד השיב בהתרגשות: 'אם הרבי יודע, הרי דוקא אני מבקש את ברכתו'!
[מרביצי תורה ומוסר ח"ד, עמוד קנ"ב, הרב אהרן סורסקי]