אני רוצה לספר סיפור ששמעתי לא מזמן, וממש תפס אותי.
בארץ ישראל לפני כמה שנים, יש יהודי שגר בעיר מודיעין עילית, הוא איש עסקים מצליח שמוסר קורסים בירושלים, ויש לו בן, בחור בישיבה בחור מצויין ממש, וכולם מספרים עליו רק דברים טובים אבל משום מה בשידוכים לא הולך לו, והוא נשאר תקוע ותוקע את הבאים בתור.
למה לא הולך בשידוכים? כמובן להקב"ה יש לו את החשבונות שלו, אבל ע"פ דרך הטבע מספרים שהיהודי הזה האבא של הבחור יש לו שם שיש לו פה חריף במיוחד, פלפל חריף… ומי שרק מתחיל איתו אוי ואבוי מה שהוא יעשה ממנו. כשהוא פותח את הפה על מי שלא יהיה, אותו בן אדם אבוד… עם 'שם' כזה אנשים כבר לא מחפשים להשתדך.
והנה הבחור שלנו מתבגר מיום ליום, והאבא עושה סגולות ותהילים וכל הסגולות שנולדו בשנים האחרונות, מחוטים אדומים ועד שרוך נעל בקבר של התופרת, ולמרות הכל זה עדיין לא זז…
ואחרי תקופה ששום דבר לא זז, האבא עושה חשבון נפש עם עצמו, אני מתפלל אבל לפעמים הקב"ה מצפה לאיזה מעשה. ולכן, במקום לחפש הרבה סגולות, הוא ניגש לאיזה שדכן חדש באותו עיר, ושואל אותו, תגיד לי למה כל השידוכים שאני מנסה להציע, הכל יורד.
אומר לו השדכן ההוא בלי להתבלבל, אתה יודע על מה מאשימים אותך? אומרים שיש לך פה בלי שליטה ואתה נכנס ופוגע בכל בן אדם, אולי תקבל על עצמך לדבר פחות וזה אולי יעזור. בעצם זה לא 'אולי' יעזור – זה 'בוודאי' יעזור, כי תמיד למעט בדיבור זה עוזר, אז במקרה שלך זה בוודאי יעזור.
וכך היה. אותו אבא החליט בהחלטה נחושה, שהחל ממחר הוא מתחיל את הקבלה למעט בדיבור.
הוא היה נוסע בכל יום לירושלים, ולמחרת לפני שחרית ניגש שכן עם בקשה, 'אתה נוסע כל יום לירושלים ויש לי בן שצריך לסגור על דירה והוא צריך כסף לשלם מקדמה והכסף מונח אצלי, האם תוכל להיות השליח להעביר את הכספים?' מדובר בכמה עשרות אלפים. הוא הסכים – ואמר שיגיד לבן שלו בירושלים שיבוא אליו למשרד. 'אבל תשמור טוב על הכסף', אמר לו השכן. 'אל תדאג, יש לי תיק שאני נוסע איתו כל מקום והכסף יהיה צמוד איתי'.
ההוא מביא לו את כל הכסף והוא הכניס אותו לתיק שלו, תיק עם גלגלים כמו שנוסעים בערבי שבתות כמנהג בני ארץ ישראל שכולם מסתובבים עם מזוודה כזאת ביום שישי.
האוטובוס ממודיעין עילית לירושלים מגיע בשעה 8:00 בבוקר והוא עולה עם התיק, וכאן מתחיל הסיפור. מי שמכיר את האוטובוסים בארץ ישראל יודע על מה אני מדבר, הנהג אומר לו 'לא!!! התיק הזה לא עולה למעלה, הוא צריך להיות בבגאז' למטה.
'מה איכפת לך? זה יהיה אצלי'.
מתעקש הנהג: 'לא!!! זה תופס עוד מקום'.
האיש מתחנן יפה, 'אני לא יתפוס שום מקום נוסף, התיק יונח על הברכיים שלי'.
התעקש שוב הנהג 'אבל זה יפריע במעבר'.
'לא! אני מבטיח לך שהתיק יישאר על הברכיים מתחילת הנסיעה עד סופה'.
והנהג מתעקש, 'לא, אתה מעכב את כולם פה, אתה לא מעלה את התיק!'.
'תעשה לי טובה, הייתי מניח אותה למטה, אבל יש לי שם משהו חשוב'.
ביום רגיל באמת לא היתה לו בעיה להניח בבאגז', אבל הוא לא רצה לגלות לכולם שיש לו שם הרבה כסף כי אז בוודאי לא היה יכול להניח את התיק למטה… אבל הוא אמר שיש לו דברים אישיים ואולי מישהו יקח את זה בטעות.
וכאן הנהג עשה את ההפגנה הידועה של הנהגים… הנהג כיבה את מנוע האוטובוס, והוא אומר 'אני לא נוסע'.
וכמובן כל האוטובוס פרץ בויכוח יש מצדדין לכאן ויש מצדדין לכאן.
והבן אדם חושב לעצמו, אוי כמה יכולתי לפתוח את הפה עכשיו, הייתי מזכיר לו בדיוק מי הוא! אבל מה אני יעשה, אני קבלתי על עצמי שמהיום אני מדבר יפה! ואני לא מדבר בצורה מכוערת כמו פעם!
הוא אמר לנהג, 'אתה צודק, יש לך את הכללים שלך, אני לא מבין אותם, אבל אם אתה רוצה ככה, אז אני ירד ואחכה לאוטובוס הבא'. למרות שהוא היה צריך להיות במשרד שלו בירושלים בשעה 9:00 והאוטובוס הבא יגיע רק עוד רבע שעה… הנהג פתח את הדלת והוא ירד מהאוטובוס שנסע לדרכו.
לא לקח הרבה זמן והגיע עוד אוטובוס והוא נסע.
והוא סיפר שבאותו לילה התחילו לדבר איתו על הצעות, ובנו התארס אחרי כמה שבועות.
אחרי האירוסין סיפר לו השדכן, 'אנחנו כבר אחרי הסגירה אז אני רוצה לגלות לך משהו מעניין. המחותן חזר אליי ואמר שהוא רוצה לשמוע שוב על שידוך שפעם הצעתי לו וירד. ושאלתי אותו 'למה שינית את דעתך'? והוא אמר לי ששמעתי דברים נפלאים על הבחור, אבל שמעתי שהמחותן הוא טיפוס קשה שמסוכסך עם כולם אז החלטתי לעזוב את המשפחה, כי מי רוצה להתחתן עם משפחה שהם בעלי מצה ומריבה, ובכלל, מי רוצה להשתדך עם בן אדם שיש עליו עשרות קפידות!!
אבל היום הייתי באוטובוס בדרך לירושלים וראיתי איך הוא עלה על האוטובוס וראיתי שהנהג לא נותן לו לעלות עם התיק וראיתי איך שהוא הגיב בצורה עדינה ולא צעק. למרות ששמתי לב שהוא מאד מיהר. כמה אנשים אתה מכיר שהיו מתנהגים ככה?'
אז אמרתי כנראה אנשים לא מפרגנים לו, על העסקים שלו וסתם מוציאים עליו לעז.
רבותיי!! אין לנו מושג מה אנחנו עושים עם הקבלה הראשונה, אי אפשר לדעת לאן היא תיקח אותנו, אבל דבר ראשון – אל תזלזל. ונזכור תמיד שהאדם היחיד שיכול באמת לדפוק אותך, זה אתה בעצמך, לא החברים ולא השכנים, מי ששובר אותך זה אתה, ומהרגע שהתחלת לשבור את עצמך אז גם אחרים יצליחו.
אל תזלזל בעצמך ולא בעבודה שלך, תעשה מה שתוכל. לא תוכל לדעת לאן זה יקח אותך.
(אסדר לסעודתא)