מאת: הרב צבי גטקר
"החודש הזה לכם ראש חדשים"
הגמ' במסכת שבת מספרת כי היה מקום הבראה שנקרא מיא דדיומסת, שם בדיומסת היו נהרות מרפא, בהם היו בני המקום מתרחצים להבראה והנאה, וכן נהגו בני המקום לשתות יין מצוין מפרוגייתא, הנאות הגוף הללו אומרת הגמרא, גרמו לירידה רוחנית גדולה של יהודים רבים.
רבי אלעזר בן ערך הגיע לאותו מקום, ונהנה ג"כ ממה שהמקום הציע, כשחזר משם נעמד לקרוא בתורה את הפסוק 'החודש הזה לכם' והוא מצא שהוא קורא 'החרש היה לבם', רבי אלעזר בן ערך היה גדול הגדולים כמבואר במשנה במסכת אבות, ובכ"ז הנאות העולם הפריעו לתלמודו, ולכן ביקשו חכמים רחמים שיחזור ללמד אותם את תורתו כבתחילה, ואכן בזכות תפילתם חזר תלמודו כבראשונה.
במעשה זה מלמדים אותנו חז"ל, כי הנאות העוה"ז מזיקות לרוחניות, וכדבריו הידועים של ה'חובת הלבבות' – שאהבת עולם הזה והעולם הבא הם כמו אש ומים לא יכולים לדור ביחד. ואת הלימוד הזה למדו חז"ל דווקא בקריאת הפסוק החדש הזה לכם.
מדוע דווקא בפרשה זו, משום שהחודש הזה לכם, הוא לימוד להתחדשות, וההתחדשות היא החירות האמיתית.
ב"א שרודף אחרי תאוות וכל כולו מסור ושבוי ביצרו, הרי הוא שבוי ואסור במאסר, אין לו אפשרות להתחדש ולצאת לחרות, בימים הללו יש את ההזדמנות לכל אחד להתחדש לשנה חדשה, לזמן חדש, להיות לאיש חדש, איש בן חורין. נקי מכל תאוותיו, שיצרו מסור בידו, ולא להיפך.
בניו של המחנך הגאון רבי ישראל רוזנבלט זצ"ל כותבים עליו, כי אצלם בבית אבא, ימי הבין הזמנים של ניסן היו האהובים עליהם הרבה יותר מימי בין הזמנים של אב.
לרבים זה נשמע פלא, אך התחקות אחר אורחותיו של הרב רוזנבלט מלמדת אותנו טפח בהחודש הזה לכם. כך שהחודש הזה, שאנו בפתחו יהיה באמת 'לכם'.
במקום לקחת את פסח כמטרה, כמו שרגילים בענייני העולם הזה, ואז הכל נהיה עול, כי – צריך למלאות את הצורך בקניות של: ביגוד מצות מצרכים ואין סוף דברים נוספים, וצריך לנקות את החדר ואת הרכב ואת.. וצריך.. עול כפשוטו.
ואז להגיד לילדים בואו ונעשה 'מצב' נשפוך הרבה מים נגרוף ונשמח
אבל אפשר אחרת, כי ברוחניות העיקר הוא העכשיו, הרגע הזה שבו אני ממלא את ייעודי, לקום ליום חדש בשמחה, ולהכריז היום בעזרת ה' ננקה את הסלון לכבוד פסח, נקיים מצוות כיבוד אב ואם, ובחיוך: ואלי גם מצוות והייתם נקיים.. והעיקר להכין את הבית לבדיקת חמץ.
ואז להגיד לילדים בואו ונעשה 'מצב' נשפוך הרבה מים נגרוף ונשמח, וכך כל הילדים מנקים בשמחה ובצהלה, ואחרי זה מקבלים קצת מיני מתיקה, ואז הרב רוזנבלט היה נעמד ואומר איזה ניחוח נעים יש לבית, איזה שמחה יש לנו מהמצוה לנקות את הבית.
וביום אחר לקום בשמחה ולהכריז כי היום בעזר"ה נזכה לאפות את המצות, ולאחר מכן נלך יחד עם אמא לקנות בגדי יו"ט. וכך כשראש המשפחה בשמחה, כולם בשמחה, ונהנים מקיום רצון ה'.
נכנס פסח והיו ילדים שהתקשו עם השינוי, הרב רוזנבלט היה אומר ע"י השולחן, תראו את האומות שאין להם פסח, אין להם גיוון, הם מריחים משהו הם מיד רצים לאכול, אבל אנחנו אוכלים מה שה' רוצה, והאכילה שלנו היא מצווה, כמה נחמד שבוע בשנה לשנות את הסגנון, להתרענן בתבשילים שלא אוכלים אף פעם אלא רק בפסח! ועוד הכל מצוה, כל טעימה מתבשיל שנזהרו בו שלא יהיה בו סרך של משהו שלא נוהגים לאכול בפסח, זה מצווה, איזה שמחה. פלא שהילדים שלו חיכו לערב פסח ופסח יותר מלטיול לצפון?!
זוהי חירות, חירות אמיתית, חירות הנשמה.
ר' ירוחם הציע לעשיר בחור בינוני, ואילו לרב הוא הציע את אחד מהאריות שבישיבה
מרן רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל סיפר מעשה נפלא: לישיבת מיר הגיעו שני אנשים, האחד היה גביר גדול ששמו הלך לפניו כיהודי עתיר נכסים וירא שמים, ואילו השני היה רב ת"ח שכיהן כרבה של עיירה בינונית.
שניהם הגיעו לישיבה וביקשו ממרן רבי ירוחם ליוואויץ המשגיח, שיתאים להם חתן כראוי להם, בהיות ויש להם בבית בת שהגיעה ב"ה לפירקה.
ר' ירוחם הציע לעשיר בחור בינוני, ואילו לרב הוא הציע את אחד מהאריות שבישיבה. ו – השידוכים קמו ונהיו. ותרעש הישיבה.
ר' מיכל פיינשטיין תיאר כי הייתה בישיבה סערה של ממש, הבחורים לא הבינו מה זה ועל מה זה, הלא העשיר יש ביכולתו להחזיק את חתנו על שולחנו למשך שנים וא"כ היה לכאו' ראוי לשדך לביתו את אחד האריות שבחבורה, והוא יתמוך בו כדי שיוכל ללמוד ולעסוק בתורה באין מפריע, ואילו הרב של העיירה אמנם גדול הוא בתורה אך אין לו כ"כ אפשרויות כלכליות, ולכאו' הוא אינו יכול לקחת ארי מהחבורה, שהרי ממה יתקיים אותו ת"ח, בהיותו סמוך על שולחן רב שהעניות מנת חלקו?. וא"כ מדוע הפך המשגיח את היוצרות.
המשגיח שהיה ער לסערת הרוחות שבישיבה החליט לחרוג ממנהגו, ולהסביר את סיבת הצעותיו.
הוא ציין בראשית דבריו כי אין ראוי שמשגיח יבאר את הנהגותיו לפני הבחורים אבל משום שקמה סערה ופלא על הנהגותיו ואין מי שמצליח לרדת לעומק דעתו, הוא רואה לנכון לבאר את סיבת מעשיו.
וכה אמר המשגיח: תראו בחורים, העשיר שבא לכאן אמנם הוא ירא שמים, וגם יכולותיו הכלכליות מצוינות, אבל, בחור שיגיע לביתו ויהיה איש ספר סטנדרטי שלומד מעט ומשתעשע הרבה, יתקבל אצלו בברכה ובכבוד, וממילא יש להציע לו בחור שזו דרגתו, כי אין אצלו מחויבות לעמול בתורה כראוי, מאידך רב העיירה אמנם אין הפרוטה מצויה תדיר בכיסו, אבל בביתו מי שלא יודע שו"ע עם פוסקים בעיון, ל'עם הארץ' יחשב, א"כ איליו צריך לשלוח בחור שרצונו לשקוד ולהיות מחוייב לעלות עוד ועוד במעלות התורה.
אילו הייתי שולח להיפך סיים ר' ירוחם, הרי שהמתמיד של הישיבה היה יורד מדרגתו, והבחור הבינוני לא היה מוצא את מקומו.
מכאן למדנו היה מסיים ר' מיכל את סיפור המעשה, כי בימינו על עובד ה' לא לחפש את החופש והנינוחות, אלא דווקא את המקום שבו יהיה עליו מחויבות, חופש והנאות מרובות עד למאוד, הוא בעוכריו של העוסק בתורה.
כי המחויבות היא החירות, ואילו החופש והדרור הם תופסים את האדם ולא מרפים ממנו.
נתפוס כולנו את החודש הזה לכם, להידבק ברוחניות, ולהתחייב על עוד מסלול של לימוד, ועוד התחייבות של מצוה, מתוך שמחה והנאת אמת.
(לתגובות והארות [email protected])