סיפר הגרי"ש אונגר זצ"ל גאב"ד חוג חתם סופר:
זכורני ימים מקדם, כד הוינא טליא כבר תריסר שנין, הייתי יחד עם אבי זצ"ל ב"שבת חנוכה" במונקאטש אצל הגה"ק ה"מנחת אלעזר" זצ"ל, וביום שני בשבוע לעת ערב נסענו חזרה לפעסט ברכבת. כל הלילה ההוא, הקרון היה מלא באנשים, ביניהם גדולי תורה ורבנים.
באחת התחנות עלה לרכבת קבצן יהודי, שפשט ידו לצדקה, והביא עמו למכירה תמונות של צדיקים וגדולי ישראל, דבר שהיה חידוש בימים ההם. מובן, שגדולי התורה שהיו ברכבת לא שתו לבם לכך, ולא היה להם עניין בתמונות, אולם אבי זצ"ל קרא למוכר התמונות והזמינו לשבת על ידו, משהתיישב נטל ממנו את התמונות והחל מעלעל בהן, בתורו אחר תמונה שתמצא חן בעיניו.
הוא העביר את התמונות אחת לאחת נגד עיניו, עד הגיעו לתמונה בה נראתה דמותו של מרן הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זצ"ל ורכש אותה. אני, שהייתי ילד כבן שתים עשרה שנה כאמור, תמוה היה בעיני שאנו חוזרים מ'מונקאטש' וקונים תמונה של "הבעלזער רב", אך כיון שלא העזתי לשאול את אבי, שמרתי את הדברים בלבי. אבי ז"ל נטל את התמונה שרכש והכניסה ב'בריוו טאש' [ארנק המסמכים האישי], וכשהגענו הביתה הניחה במגירת שולחן הכתיבה.
עברו ימים – כארבעה חודשים מאותו מעשה, ואני נקראתי לבוא אל אבי, והוא פתח ואמר לי:
"הזוכר אתה שרכשתי תמונה מ'הבעלזער רב'?"
אמרתי: לא די שאני זוכר היטב, אלא את האמת אגיד, שהדבר היה חידוש בעיני, שחוזרים מ'מונקאטש' וקונים תמונה מ'הבעלזער רב'!
ענה לי אבי זצ"ל: "דע לך, שאינני אספן תמונות, ואין לי כל עניין בהן, אמנם את התמונה הזאת קניתי בשבילך, על מנת שתדע שכשחוזרים מ'מונקאטש' רשאים לקנות תמונה מ'הבעלזער רב'… דע לך, אמנם 'חסיד' הנני, אבל לא משוגע!"
והוסיף: "אמשול לך משל למה הדבר דומה, לגנן שלו עצי פרי בגינתו, ובראותו שהם מגדלים ענפי פרא, הוא בא ומזמר אותם, ואזי העץ גדל לגאון ולתפארת. אולם, אם יתעלם מענפי הפרא ולא יקצוץ אותם, יהיה הדבר בעוכריו של העץ, שיאבד מכוחו את הלחלוחית שנכנסת באותם ענפי פרא. הנמשל הוא: העץ הוא 'דרך החסידות', אותו אילן קדוש רב פארות שנטע לנו מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הק' זי"ע, הגדל לתפארת ונותן פירות מתוקים ונאים. ברם, בכל חסידות ישנם לדאבוננו 'ווילדע צווייגן' [ענפי פרא], היא 'החסידות של שטות' שהולכת לחלקו של היצר הרע, שמביא קטגוריא בין תלמידי חכמים וצדיקים. ואם מזמרים וקוצצים אותם אזי מתאפשר לאילן לגדול פאר.
"ואכן", סיים, "זאת בקשתי ללמדך, שכאשר באים מ'מונקאטש', עלינו לזכור ולקצוץ את ה'ווילדע צווייגן' – א מונקאטשער חסיד, מעג האבן א בילד פונעם בעלזער רב!" [חסיד מונקאטש רשאי שתהיה ברשותו תמונה של הרבי מבעלזא]!
(רשומים בשמך, הובא בליקוטי שמואל)