מסקנת הגמרא בסוגייתנו שהדלקה עושה מצוה, ובהמשך הסוגיא הובאו דברי רבי יהושע בן לוי שכל השמנים יפים לנר חנוכה ושמן זית מצוה מן המובחר, וביאר אביי הטעם משום שאורו צלול ומאיר יותר. ועל פי זה דנו הפוסקים לענין שמן זית קרוש, וכמו שיבואר.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קמג) נשאל, אודות שמן זית קרוש כעין צורת נרות שעוה, אם מותר לכתחילה להשתמש בהם לנרות חנוכה להידור. וצדדי הספק הם, שמאחר שנקרש השמן בטל ממנו שם משקה ואינו חשוב שמן, או שמא מאחר שהאש יוצאת ע"י שהוא נמס ונהפך שוב לנוזל, נחשב הדלקה בשמן.
והשיב, שאמנם לענין מנורת בית המקדש נראה שהוא פסול כיון שבטל מהות השמן, וכמבואר ברמב"ם (טומאת אוכלין פ"א הי"ט) ששמן שנקרש אינו לא אוכל ולא משקה, ומבואר בגמרא (מנחות פח:) שהיו בבית המקדש שבע מידות בלח, ואחד מהם היה כלי שהכיל שיעור חצי לוג שבו השתמשו לקדש את השמן המיועד למנורה, ואם כן לכאורה מוכח מכאן שבשעת נתינתו למנורה צריך השמן להיות לח כדי שהכלי יקדש אותו. אמנם אם נקרש אחרי שקדשו בכלי שרת ואחרי ששמו במנורה לפני ההדלקה, יש להסתפק, כיון שבאמת ע"י הדלקה שוב נימוס והיה שמן רגיל ודולק השיעור כהלכה י"ל שהוא כשר.
אך לענין נר חנוכה אין בידינו לדחותו אפילו ממצוה מן המובחר, כיון שסוף סוף השמן הנוזל הוא הדולק ע"י אש ההדלקה, שהוא נמס על ידה, וכיון שיש לו טבע השמן ואיכותו שאורו צלול, הרי הוא עדיף משאר שמנים ושעוה, ואף שיש שכתבו שיש ליקח שמן זית משום שהוא דומה למנורת המקדש, ושמן קרוש אינו דומה לגמרי לבית המקדש, מכל מקום נראה שאפילו לדבריהם פשוט שאין צריך שיהיה דמיון שלם ממש בין שמן חנוכה לשמן המקדש.
אמנם בתשובות והנהגות (ח"ג סי' ריח) מפקפק בהיתר זה, שהרי ההלכה היא שהדלקה עושה מצוה, ובשעת ההדלקה צריך להיות למצוה מן המובחר כל השמן ראוי להדלקה, והיינו בשמן לח ויש בילה וכאילו כולו דולק, אבל שמן קרוש אינו ראוי לדלוק, ולכן בנר שעוה או בנר שמן זית קרוש שההדלקה היא רק במה שסמוך לאש ולא בכולו, אין זה מועיל למצוה לכתחילה בהידור. ועוד, שבנר חנוכה צריך למצוה מן המובחר שיהיה דומה למקדש, וכאן בשעת הדלקה שהוא קרוש הוא כמאכל ואין בו תורת שמן כלל, ואפילו שלאחר ההדלקה חזר ונימוח, י"ל שאינו חוזר ומתכשר בכך, משום שמבואר במשנה (טהרות פ"ג מ"א) ששמן קרוש פנים חדשות באו לכאן, ואפילו אם היה השמן טמא נטהר בכך. ועוד, שכיון שהוא נעשה קרוש ע"י הוספת חומר שגורם לכך, א"כ אינו זך ואינו דומה למקדש. אך עכ"פ כשר הוא שהרי לא גרע מנר שעוה, אלא שיש לצדד שאינו למצוה מן המובחר כשמן זית.
ובבירור הלכה (ח"ו או"ח סי' תרעג) הסכים לפסק השבט הלוי שיש להכשירו למהדרין, כיון שיש צד ששמן הנס היה קרוש, וכמו שכתב המהרש"ם בדעת תורה (או"ח סי' תרע ס"א ד"ה אך) בשם שו"ת תשובה מאהבה (או"ח סי' רפה, לסי' תרע) שהפך שמן שמצאו החשמונאים חתום בחותמו של כהן גדול בבית המקדש, היה שמן שנקרש והיה לו דין אוכל. ולפי"ז יש מקום לומר שיש הידור יותר בשימוש בשמן קרוש לנרות חנוכה כי הוא ממש דומה לשמן שהיה בנס. ועוד, שבאמת בסוגייתנו מבואר הטעם ששמן זית מן המובחר משום שאורו צלול, ולא הוזכר כלל משום שיהא דומה למקדש. אולם הביא בשם חכם אחד שאף שהוא כשר למהדרין מן המהדרין, מ"מ זה רק עפ"י נגלה, אבל עפ"י קבלה יש קפידא בזה.
(מתיבתא – פניני הלכה)