"שנים רבות קודם לכן, לפני כ-50 שנה ויותר, נוהג היה מרן זצ"ל ללמוד בישיבת 'אוהל שרה', שם היה לו מקום לימוד, הוא היה עומד ליד הסטנדר במשך שעות רבות ברציפות, ולומד לבדו.
"דרכו היתה שהיה לומד לבדו, אבל היה מסביר את הגמרא ממש מילה במילה, כאילו הוא לומד עם חברותא. שמעתי פעם מהגה"ח רבי שמעון יצחק רכניצר זצ"ל, שאמר בלשון מליצה שאצל הרב אלישיב התקיים הכתוב "אחת דיבר אלוקים, שתיים זו שמעתי", כי מי שחלף מבחוץ סמוך לחלון של 'אוהל שרה', היה טועה לחשוב שיש בפנים שני אנשים שלומדים יחד, כי זה היה נשמע ממש כמו חברותא, אבל מי שנכנס פנימה יכול היה לראות שזה רק אדם אחד הלומד עם עצמו…
"בכל אופן, אספר כאן מעשה נפלא ששמעתי מפיו של הגאון רבי אהרן דוד דונר שליט"א, אב"ד לונדון, שהיה מתלמידיו המובהקים של מרן זצ"ל, והיה דבוק בו בלב ונפש. בתקופה בה זכיתי להסתופף בצל מרן, הייתי מקבל מהרב דונר טלפון על בסיס יומיומי! כל יום הוא היה מתקשר כדי לשמוע מה התחדש אצל מרן, איזה חידוש נשמע מפיו, האם הוא פסק הלכה בנושא מעניין כלשהו וכדו'. ממש כל יום. עד היום אנחנו משוחחים בטלפון מדי שבוע, שיחה ממושכת הכוללת עיונים והערות בדברי מרן זצ"ל בנושאים שונים.
"הגרא"ד דונר שליט"א למד בישיבה בארץ לפני כ-60 שנה, והכיר אז את מרן זצ"ל, שבאותם ימים לא היה מפורסם באופן מיוחד. הוא היה ידוע כתלמיד חכם גדול שכל רז לא אניס ליה, אבל לא היו לו גבאים ומשמשים ואף אחד לא רץ אחריו ברחוב כדי לשאול אותו שאלות.
"אבל הוא, רוח אחרת היתה עמו. הוא החליט שהוא רוצה להידבק ברב אלישיב ולהפוך לתלמידו. הוא גילה מה הן השעות שבהן רבינו זצ"ל לומד ב'אוהל שרה' ומתי הוא מסיים ושב לביתו, והיה אורב לו שם, וכשרבינו היה צועד משם לכיוון הבית, התלווה אליו הרב דונר והחל לשאול אותו שאלות ולשוחח עמו בסוגיות שונות.
"הרב אלישיב לא אהב את זה, ובהתחלה ניסה קצת להתחמק, אבל הגר"א דונר לא נכנע והמשיך עוד ועוד, עד שהצליח ונוצר חיבור חזק בינו ובין רבינו זצ"ל, חיבור של רב ותלמיד.
"אחרי תקופה היה הגרא"ד דונר צריך לחזור ללונדון, והוא הצטער צער רב על כך שמעתה לא יוכל לשוחח עם מרן על בסיס יומיומי. לפני שנפרד הוא שאל את רבינו מה יהא עליו, הוא הרי נוסע ללונדון ומתנתק ממקור החיים, מהרבי שלו.
"השיב לו הרב אלישיב, שזה לא כל כך נורא, כי הוא יכול לכתוב לו מכתבים והוא מבטיח להשיב לו עליהם.
"אבל התלמיד לא הסתפק בכך, וביקש מהרב אלישיב שירשה לו להתקשר אליו בטלפון כדי לשוחח עמו.
ואמר לו 6… 2…. 6…. וזהו…
"מרן זצ"ל ניסה להתחמק ואמר לו שהטלפון לוקח זמן ואין לו כל כך חשק לזה, אבל לאחר שהפציר בו מאוד, הסכים מרן שיתקשר אליו רק כשיש לו שאלות דחופות.
לימים סיפר לי הרב דונר שהוא מתחרט מאוד על כך שלא קיבל את עצתו של מרן לנהל עמו חלופת מכתבים, כי אומנם שיחות הטלפון היו יותר טובות לו לאותה שעה, אבל אם הוא היה מנהל עם מרן חלופת מכתבים, הוא יכול היה להחזיק היום באוצר בלום של מכתבים שקיבל מהרבי, ולהשתעשע הוא ניסה להיזכר, ואמר לו 6… 2…. 6…. וזהו… בהם בכל עת כשגוברים אצלו הגעגועים אל הרבי זצ"ל.
"על כל פנים, כשקיבל את אישורו של מרן זצ"ל להתקשר אליו כדי לשוחח עמו בטלפון, הגיע השלב שבו ביקש הגרא"ד דונר ממרן שיאמר לו את מספר הטלפון, ואז יצא המרצע מהשק… רבינו זצ"ל לא ידע מה המספר. הוא ניסה להיזכר, ואמר לו 6… 2…. 6…. וזהו… כאן הוא נתקע ולא זכר את ההמשך, עד שנאלץ לקרוא לרבנית ע"ה ולשאול את פיה מה הוא מספר הטלפון בביתם.
"הסיפור הזה נותן לנו אפס קצה הבנה במה שדרש רבי עקיבא "את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים".
"ראו נא ראו… האיש הזה, אם אפשר בכלל לכנותו בתואר כזה גשמי, הוא ידע את כל התורה כולה. כל רז לא אניס ליה. הוא זכר מצוין באיזה דף מופיעה כל מימרא בגמרא, ובאיזה מספר עמוד בריטב"א אפשר למצוא את היסוד ההלכתי ההוא וההוא, הכל הוא ידע ולא שכח כלום! אבל את מספר הטלפון שלו הוא לא ידע, ואז המספרים היו קצרים, והכילו רק חמש ספרות… את זה הוא לא הצליח לזכור… פחד פחדים!
"והדברים מקבלים משמעות עמוקה ומבהילה עוד יותר, כשעושים את החשבון שלכאורה הוא לא זכר את מספר הטלפון כי לא רצה לזכור, וזאת משום שהיה לו חבל לבזבז מקום בזיכרון שלו על מספר טלפון, אם המקום הזה יכול לשמש לעוד כמה מילים של תורה… ודברים נוקבים חדרי בטן, גאון הגאונים שידע את כל התורה כולה, לא יכול היה לשחרר מקום בזיכרון שלו לכלום! אפילו לא לכמה ספרות בודדות, ולמה? כי חבל על המקום, הוא יכול לשמש לעוד שתיים או שלוש מילים של תורה…
"ומה נענה אנן אבתריה??? ועל דא ודאי קא בכינא".
(מתוך שיחה נרחבת שיפורסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת' שמיני)