"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ" (ז יב)
רש"י ביאר: "אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות, שכתוב בהן (תהלים קז, כא-כב) 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה'. אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן".
במדרש, דרשו על הפסוק בתהלים (נ, כג): "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי": "'יכבדני' אין כתיב כאן אלא 'יכבדנני', כבוד אחר כבוד".
מה המשמעות של "כבוד אחר כבוד"?
אמר ה"חתם סופר" דבר נפלא: כשבני אדם נושעים מצרה הם מודים לקב"ה. יש כאלה שאינם מסתפקים בהודאה בעלמא אלא עורכים מסיבת הודיה מיוחדת, ויש כאלה שאף מציינים מדי שנה את 'יום ההצלה' שלהם.
אומר דוד המלך: "זובח תודה יכבדנני" – אל תכבד אותי רק על ההצלה, אלא תתייחס גם לצרה עצמה. תתבונן כמה הצרה היטיבה איתך, תבחן את עצמך במה היא השפיעה עליך ובמה היא שינתה אותך, האם השכלת להפיק ממנה את הלקחים הנכונים, אילו קניינים קנית בעקבותיה.
כשאדם מתבונן בצרה שבאה עליו, הוא יכול לקנות בנפשו קניינים גדולים יותר מאשר על ידי התפעלות מן ההצלה ומן ההודאה!
רבי יעקב גלינסקי זצ"ל המתיק זאת במאמר חז"ל (ברכות ד ע"ב): "מפני מה לא נאמר נו"ן ב'אשרי'? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'".
האות נ' מציינת נפילה. לפי זה יש לפרש את שתי הנוני"ם בפסוק "זובח תודה יכבדנני": עליך לומר תודָה גם על הנפילה, תודֶה לה' על הצרה, כי הצרה שבאה עליך יכולה לשמש לך מנוף להתעלוּת ולרוממות.
אומרים חז"ל (פסחים קטז ע"א), שבסיפור ההגדה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" – מתחילים ב"עבדים היינו" ומסיימים ב"ויוציאנו ה'".
ולכאורה זהו מהלך רגיל של סיפור: כשהאדם מספר על הישועה שקרתה לו, הוא מקדים ומספר על הצרה שממנה נושע, ולכן לפני שמספרים על היציאה ממצרים, יש להקדים ולספר מה עשינו שם וכמה סבלנו מהשעבוד. ואם כן מה החידוש שפותחים ב'גנות'?
אך על פי דברי ה"חתם סופר" התחדשה לנו הבנה חדשה בדבר. הקדמת ה'גנות' של צרת השעבוד לא נועדה רק כדי לחדד את השבח של ההצלה והגאולה, אלא יש שני חלקים שצריך להתבונן בהם ולהודות עליהם ולהתעלות על ידם: חלק אחד הוא הגאולה והיציאה ממצרים. אבל יש עוד חלק שצריך לעסוק בו והוא חשוב לא לפחות – החלק של גלות מצרים. יש להתבונן בו, לראות מה רכשנו בגלות הזו ואילו קניינים השגנו בה. וכיון שהקניינים שמשיגים על ידי התבוננות בצרה גדולים יותר מאשר על ידי ההתפעלות מן ההצלה, על כן פותחים בצרה ולאחריה עוסקים בישועה ובהצלה.
עד שביום מן הימים הוא ביצע עיסקה כושלת והגלגל התהפך
סיפר רבי דוד ברוורמן: היה יהודי בחו"ל שראה ברכה בעסקיו והתעשר עושר רב. הוא היה יהודי ירא שמים וידע מי השפיע עליו את עושרו – "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". הוא הקפיד לתת מעשר מכל רווחיו והירבה במעשי צדקה וחסד בממונו.
עד שביום מן הימים הוא ביצע עיסקה כושלת והגלגל התהפך, הוא הפסיד מיליונים וירד מנכסיו. מלבד הצער ועוגמת הנפש על התרוששותו, היתה לו חלישות הדעת רבה מכך שלא עמדה לו זכות הצדקה והקפדתו על נתינת 'מעשר כספים' מכל הכנסותיו.
הוא ידע שמרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הירבה לדבר על מעלת נתינת 'כסף מעשר' ונהג להוכיח את הגבירים שאינם מקפידים על כך, על כן הוא שלח את הרב ברוורמן לרב שטיינמן, כדי שישטח בפניו את המקרה שלו ויבקש ממנו הסבר, איך יתכן שלמרות שהקפיד להפריש מרווחיו הון רב לצדקה, הדבר לא עמד לו לזכות והוא התרושש וירד מנכסיו.
אמר לו הרב שטיינמן: אדם בא לעולם הזה כדי להתרומם ולהתגדל. אם הקב"ה העשיר אותו, צריך האדם לדעת לנהוג בכספו כראוי, להקפיד להפריש מעשר מכל הכנסותיו ולהרבות במעשי צדקה. והנה, אחרי שהאדם עמד בהצלחה בנסיון העושר, כעת הקב"ה מייעד לו יעוד אחר. מהו אותו יעוד? האדם אינו יודע, על כן מוטל עליו לחפש עיסוק בתחום אחר, וה' יכוון אותו למצוא את היעוד החדש שלו.
היהודי שמע לעצת הרב שטיינמן. הוא עזב את עסקיו וחיפש משרה פנויה בתחום אחר. יום אחד הוא נתקל במודעת 'דרושים': "דרוש עובד במוסד לחינוך מיוחד".
לא היה לו כל ניסיון בתחום, מעולם הוא לא עסק בחינוך ולא למד חינוך מיוחד. אך הנושא היה קרוב לליבו, שכן בשנות עשירותו הוא הירבה לתרום למוסדות לחינוך מיוחד, ומפעם לפעם ביקר במוסדות הללו והתחבר לנושא. כעת החליט להציע את עצמו לעסוק בתחום זה.
וראה זה פלא. למרות שלא הציג תעודות ודיפלומות ולמרות שהיה חסר ניסיון בתחום, הוא התקבל לעבודה באותו מוסד לחינוך מיוחד. הוא היה מסור לעבודה והצליח מאד בתפקידו. עם הזמן הוא התקדם במשרה, עד שהתמנה לנהל את המוסד.
היהודי הזה גילה הבנה עמוקה לנפש האדם ורכש ניסיון רב בתחום החינוך. אחרי כמה שנים הוא פיתח שיטה מיוחדת בתחום החינוך המיוחד ופרסם אותה בקרב אנשי המקצוע. השיטה הזאת התפרסמה בעולם ורבים אימצו אותה.
לימים הוא התקשר לרב ברוורמן ואמר לו: "בעבר עשיתי הון רב, אבל לא היה לי סיפוק. חייתי במתח מתמיד, לא היתה לי שלוות נפש. היו לי 'עיניים גדולות', מה שהרווחתי לא סיפק אותי, תמיד התקנאתי באחרים. היום הכל השתנה מן הקצה לקצה. אמנם אין לי רווחים גדולים, אבל הסיפוק שלי עצום. כיום אני מביא תועלת גדולה לאין ערוך מן התועלת שהבאתי לעולם בתקופת העושר שלי".
אדם צועד במסלול חייו, וכשנתקל באיזו בעיה מה הוא עושה? הוא פועל לפתור את הבעיה, כדי שיוכל להמשיך במסלולו. בא הרב שטיינמן ואמר: לעתים הבעיה לא נועדה כדי לפתור אותה ולהמשיך באותו מסלול, אלא היא נועדה כדי שהאדם יחליף מסלול! הצרה והקשיים שבאים עליו נועדו לשמש לו כתמרור, לעצור ולחפש יעוד אחר שמועידים לו מן השמים.
לעילוי נשמת אבי מורי רבי נתן ב"ר יחיאל מאיר הכ"מ,
ורעייתי מרת רבקה ב"ר יהודה ע"ה