יעקב א. לוסטיגמן
בגיליון הקודם הבאנו שיחה מיוחדת שערכנו עם הרה"ג יעקב מנשה שליט"א, בנו של הגאון רבי מנשה מנשה זצ"ל, שנסתלק לפני שבועות אחדים, לאחר שכל מסכת חייו היתה רצופה בעמל התורה באופן מבהיל. כעת נביא את חלקה השני של השיחה, לזיכוי הרבים ולהנצחת זכרו של אותו גאון וצדיק.
"אבא זצ"ל היה נוהג לעסוק בגמילות חסדים, תוך כדי לימודו. הוא היה שומע על מישהו שזקוק לעזרה, ומגייס לו מפה ומשם, בלי להוציא את הראש מהלימוד לזמן ארוך מדי.
"רק כדי לסבר את האוזן אספר משהו שאירע פעם כשהייתי כבן 12, פתאום נתפסתי ברוח של עסקנות, והתחלתי להחתים שכנים ואנשים ברחוב על איזה עניין ציבורי שהיה באותם זמנים, וחשבתי בתמימותי שאם אשלח כך וכך חתימות לאיזה חבר כנסת, הוא בוודאי ידאג להסיר את אותו מכשול רוחני.
"כשאבא גילה על כך הוא נזף בי בחומרה, ואמר לי "אתה יודע מה זה להתעסק בענייני ציבור?! זה מוציא את הראש מהלימוד! כל גדולי ישראל לא התקרבו לעניינים של עסקנות ציבורית עד גיל חמישים או שישים, ואתה חושב לך שבגיל 12 אתה יכול לעסוק בענייני ציבור בלי שהדבר יפריע לך להצליח בלימודים? מפעילות כזאת לא יוצאים תלמיד חכם".
עוד הוסיף ואמר לי: "אנחנו לא הלכנו לחתונות, לא הלכנו לבר מצוות, לא ראינו שינה בעינינו. חשבו עלינו שאנחנו גאוותנים שאנחנו לא אכפת לנו מאף אחד ואנחנו חושבים רק על עצמנו, לכן אנחנו לא הולכים לחתונות, אבל האמת היא שרק מי שלומד בהתמדה, מצליח".
"את הדברים אמר על עצמו ועל עוד כמה חברים כביכול שהיו באותה קבוצה, לכן אמר בלשון רבים, אבל זה היה מפני ענוותנותו, והאמת שהוא היה לבדו משקיע כך בצורה כזאת מוחלטת".
"למרות האמור, הוא היה משיג כספים ועושה צדקות ביני וביני, בלי להפוך לעסקן ציבורי. היו כמה וכמה אלמנות שקיבלו ממנו תמיכות הגונות באופן קבוע, לאורך שנים. כמה וכמה חתנים שהתחתנו בעזרתו ובסיועו הכספי. דווקא בגלל שהוא היה כזה שקדן, היה לו כח להוציא מאנשים תרומות בכמה מילים, בלי להתאמץ יותר מדי, כמו שאומרים חז"ל על חסידים הראשונים שמתוך שהיו חסידים היתה תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת.
"בכל אופן, היתה לי פעם הצעה לעבור מהכולל בו למדתי באותה עת, לכולל מצויין יותר, שבו לומדים בצורה יותר עיונית ועם הספק מצוין, במחויבות גדולה ללימודים, וחשבתי שאם אעבור לכולל הזה אוכל להצליח יותר בלימודים. עם זאת, הנוהג בכולל הזה היה שאברך חדש שמגיע מקבל בתחילת הדרך רק את התקציב של משרד הדתות, ואם הוא מצליח במבחנים לאורך זמן, הוא מתחיל לקבל בהדרגה גם מלגת לימודים.
"אני למדתי אז בכולל שבו קיבלתי מלגה מלאה, ולעבור לכולל שבו נותנים רק את כספי משרד הדתות, זה היה לא פשוט. המשמעות היתה שההכנסה החודשית נחתכת בחצי. מצד שני, אני רוצה להתעלות בלימודים, והירידה במלגה היא רק לתקופה, עד שאצליח במבחנים בעז"ה.
"התלבטתי מאוד והתייעצתי עם אבי מורי, והוא אמר לי "יעקב, אל תהסס, תעבור לכולל החדש ואני אשלם לך את החסר, כדי להשלים למה שאתה רגיל לקבל היום!".
"אכן, כך עשיתי. עברתי לכולל, ומדי חודש אבא נתן לי מעטפה עליה הופיע שמי עם תארי כבוד כמו שמקובל לתת לאברך כולל, "לכבוד הרב יעקב מנשה הי"ו…". הייתי בטוח שהכסף אכן מגיע מארגו מסודר.
"רק כעבור 14 שנה, כשאבא נפטר, סיפרה לי אחותי הצעירה שאז עוד לא התחתנה, שבאותה תקופה הם היו אוכלים פחות בבית, כדי שאבא יוכל לתת ליעקב מעטפה בסוף חודש. באותו הזמן שבו אבא שלי דאג לפרנס יתומים ואלמנות מתרומות שגייס בסכומים של מאות אלפי שקלים בשנה, הוא לא חשב לרגע לגייס תרומות גם עבורי. כדי שאני אצליח בלימודים, הוא חסך מפת לחמו, כל המשפחה הצטמצמה כדי שיעקב יוכל ללמוד טוב יותר, והוא גם ציווה עליהם שלא יגלו לי על כך, כדי שלא ארגיש לא נעים בכך שאני מקבל ממנו את המעטפה החודשית!".
סגר חובות לאברכים, פעם הוא סיפר בשולחן שבת שהוא הביא לאיזה חתן אחד 20 אלף שקל לחתונה, מאיפה הכסף, הוא כל פעם היה נותן לי צדקה, שמרתי את כל הכסף שהוא עצמו נתן לי שמרתי במשך שנים והבאתי לו 20 אלף שקלים.
**
"אחד תלמידיו של אבא, בישיבת 'אור החיים', סיפר לו פעם שהוא שוקל לעזוב את הישיבה. אבא ראה שהתלמיד הזה מצליח בלימוד הגמרא, ולא הבין למה הוא רוצה לעזוב. שאל אותו, מה רע בישיבה שאתה רוצה לעזוב? השיב בתלמיד שכשהוא הגיע לישיבה היו לו חסכונות והוא היה יכול לקנות מה שלבו חפץ, חטיפים, ממתקים, מנה פלאפל לפעמים. עכשיו הוא לא עובד, כי הוא לומד בישיבה, החסכונות שלו כבר אזלו, ולכן הוא רוצה לצאת לעבוד, כמה חודשים הוא ירוויח כמה אלפי שקלים ויחסוך, ואחר כך יחזור לישיבה לעוד כמה חודשי לימוד.
"אבא אמר לו עזוב, תישאר בישיבה. כמה כסף אתה צריך כל חודש?", הבחור נקב בסכום של כמה מאות שקלים, ואבא אמר לו שמעכשיו הוא נותן לו את הסכום הזה כל חודש, כדי שיוכל להישאר בישיבה. אחרי תקופה סיפר אותו תלמיד לאחד החברים על ההסדר שיש לו עם הרב מנשה מנשה, החבר נזף בו ואמר לו 'אתה לא מתבייש? הרי הרב מנשה מנשה אינו אדם עשיר, הוא חי בצמצום גם ככה, ואתה לוקח ממנו כל חודש כזה סכום בשביל בזבוזים?". התלמיד סבר וקיבל, ומאז הודיע לאבא שהוא צריך רק מחצית מהסכום שאמר קודם לכן, ואכן במשך שנה תמימה אבא נתן לו כל חודש את הסכום הזה, כדי שיוכל להישאר בישיבה.
"ואספר פה עוד מעשה נפלא שממנו נוכל לראות כמה וכמה זוויות מגדלותו של אבא מארי זצ"ל: במשך שנים רבות היה לו סידור תפילה בצבע ירוק. הסידור היה צמוד אליו בכל עת, ובכל פעם לפני שקיים איזו מצווה או אמר איזו ברכה, הוא היה פותח אותו בברכת 'השיבנו' בתפילת העמידה, ומהרהר בה מעט. במענה לשאלתנו הסביר שהוא מהרהר בתשובה כדי לכפר על העוונות שלו, ולכן הוא פותח ב'השיבנו' ומהרהר בתיבות הברכה כדי לעורר את הלב למחשבה של תשובה, כך היה עושה פעמים רבות במהלך היום, עד שהעמוד הזה של ברכת 'השיבנו' כבר היה ממש שחור מרוב שימוש.
"ביום מן הימים, נסע אבא עם קבוצה מתלמידי ישיבת 'אור החיים' לתפילה על קברי הצדיקים בצפון, וכשהגיעו לטבריה אמרו התלמידים, אם אנחנו כבר פה לים הכינרת, אולי נרד לטבילה בכינרת. ירדו לכינרת וגם אבא ירד עימם, הוא ישב בצד, מצא לעצמו איזו פינה שקטה על החוף, ולמד בשקידה, נהנה מהרוח הנעימה בזמן שהתלמידים משתכשכים במים.
"כשחזר מאותה נסיעה, הוא חזר בלי הסידור הירוק. מיד שמנו לב להיעדרו של הסידור, ושאלנו את אבא מה זה? איפה הסידור?
"השיב אבא בפשטות שהוא נכנס בשיחה עם יהודי שהיה שם בכינרת, והלה סיפר לו שהוא משתדל להתפלל לפעמים לקב"ה, למרות שהוא לא אדם דתי, אבל אין לו סידור בבית, אז הוא מתפלל בעל פה, קצת ממה שהוא זוכר.
"שמעתי שהוא רוצה להתפלל ואין לו סידור, אז נתתי לו את הסידור שלי", הסביר אבא.
"אנחנו נזעקנו. מה זאת אומרת אין לו סידור אז נתת לו, הרי מדובר בסידור הירוק שלך, אתה צמוד אליו כבר עשרות שנים, לא זז בלעדיו לשום מקום, ככה נתת אותו לאדם זר שאתה לא מכיר. שילך לחנות ויקנה סידור ב-30 שקלים! מה פתאום אתה נותן לו דבר יקר כל כך ללבך?
"אבל הוא לא הבין את התמיהה שלנו. "יהודי צריך סידור, אני יש לי עוד סידורים בבית, אני כל יום הולך לבית הכנסת, לא חסרים לי סידורים. הוא כן חסר לו, אז נתתי לו את הסידור שלי! מה אתם עושים מזה עסק?".