מאת: הרב צבי גטקר
"ויקחו לי תרומה"
הקב"ה יכול כמובן, וגם עתיד להוריד משמים בית המקדש שלם ומשוכלל, וע"כ יש להבין מדוע ציווה ה' להקים את המשכן מתרומות.
העניין יובן עפ"י דברי הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל ר"י אור ישראל בפתח תקוה, הרב ניימן היה רגיל לכתת רגליו ללקט פרוטות למען ישיבתו הקדושה מעמך בית ישראל, והיה משקיע זמן גם לפנות אל הדלים והרשים. שאלו אותו פעם: מדוע אינו פונה לעשירי תבל?, אצלם בסיבוב קטן אפשר להשיג מה שמשיגים במשך חודש ימים מהתרוצצות בין פשוטי העם העניים.
במקום תשובה סיפר להם רבי יעקב מעשה שהיה כך היה: קצין אחד עמד בעמדתו שבמעבר הגבול. הוא הבחין באחד שבא עם אופניים, כשעליהם שק מאחור, ושני שקים נוספים על שתי הידיות, בעל האופניים נעצר, הראה את אישוריו, הקצין הציץ לחבילות לראות מה יש בתוכם, והוא ראה חול… הוא קימר בפליאה את מצחו, ופטר אותו לשלום.
למחרת המראה חזר על עצמו, ההלך מדווש על אופניים, מאחור שק חול, ושני שקי חול נוספים תלויים על הידיות. הקצין חשב בליבו, זו כבר פעם שניה, משהו פה מוזר. כנראה זו הסחת דעת, מי יודע מה הוא מטמין בתוך החול.. הוא פנה לממונה עליו וסיפר לו על כך, למחרת החיילים קבלו הוראה: אם ההלך המוזר עם האופניים מגיע שוב עם שקי חול, לעצור אותו ולסנן את כל שקי החול שהוא מביא איתו.
כצפוי הוא הגיע, ובמשך שעה ארוכה סיננו החיילים את שקי החול, ואפילו חרס לא העלו בידם. אך המראה החל להיות דבר שבשגרה, יום אחר יום ההלך המוזר מדווש על אופניו, שק חול מאחורה, ושני שקים מקדימה. הקצין אומר לחייליו, זה חייב להיות הברחה. אין הסבר אחר. כנראה הוא רוצה שנתרגל אליו ואז הוא יוכל להחביא בחול דברים. ולכן בפקודה, כל יום יש לסנן את החול. וכך יום אחר יום, איש האופניים מגיע, החיילים עבדו קשה בכדי לסנן את החול, ולגלות- מאומה.
לאחר כמה חודשים, חושב הקצין לשנות כיוון מחשבה, שמא הוא מבריח יהלומים בכיסים של המעיל שלו והחול זה רק כיסוי?!… ומאז יום יום נוספה עוד משימה יומית, חיפוש מדוקדק בבגדיו, שגם הוא לא העלה כל ממצא.
לאחר כשנה, יום אחד בהיר, מודיע בעל האופניים לחייל העומד בבידוק, כי זה היום האחרון שהם יפגשו בו, "להתראות לכם", אמר. הקצין קרא לו הצידה ואמר לו: אני נשבע לך, לא אעשה לך מאומה, רק תגיד לי מה היה העניין? מה הברחת? אני לא עומד בסקרנות..
והוא עונה בחיוך: הברחתי אופניים!!, בכל בוקר עברתי רגלית את המעבר הנוסף למדינה הסמוכה שהחוק אוסר לייבא ממנה אופניים. אתם התמקדתם בשקים, אבל אני הברחתי את האופניים. ממחר פג האיסור על ייבוא אופניים, וכעת אחפש מקור פרנסה אחר.. סיים רבי יעקב ניימן ואמר לשואליו: שאלתם מדוע אני מתרים את הרבים, פשוטי ודלי העם, ולא פונה לגבירים אדירים?, ואני שואל אתכם, וכי הקב"ה צריך שאני יביא לו כסף?!… אלא מאי, הקב"ה רוצה לזכות את ישראל. א"כ אני לא מחפש כסף, אני אינני אוסף ממון, אלא את הכסף הקב"ה שולח, ואני רק אוסף זכויות לעם ישראל, וזכויות אלו מגיעות לא פחות גם לעניים, שיזכו גם במצוה ושמהם ומבניהם תצא תורה.
זהו גם הטעם שביקש ה' מישראל לתרום לבניית המשכן, כי רחמנא ליבא בעי, ומאת אשר ידבנו ליבו, הוא רוצה להקים את מקום השראת השכינה, השכינה שורה, במקום שבו היהודים מניחים חתיכות מהלב שלהם.
הרבי הביט בו במט נוקב ושאל אותו: היכן קנית את המקטרת?
בסגנון דומה היא העובדה הבאה, המספרת את פיקחותו של הרבי ה'בית ישראל' מגור זצ"ל.
חסיד ניגש להיפרד מה"בית ישראל" לפני נסיעתו לאמריקה הרחוקה לרגל עסקיו, ה"בית ישראל" פנה אליו ואמר לו: אולי תוכל לעשות לי טובה?, החסיד ענה בוודאי!, איזו שאלה, תראה, אמר לו הרבי, אני רגיל לעשן ב'פייפ', במקטרת, תעשה טובה תקנה בעבורי באמריקה מקטרת. והרבי הסביר לו בדיוק איזה סגנון מקטרת וכו', ונפרדו.
החסיד הגיע לאמריקה וכמובן הדבר הראשון שהוא עשה זה לעשות רצון הרבי. הוא יצא לשוק והחל מחפש מקטרת לרבי, דא עקא שהמוני סוגים של מקטרות הוא ראה, אבל כזה בדיוק הוא לא מצא.. כך במשך כל יום הוא הקדיש מעט זמן לנסות לברר אולי יש כן באמריקה היכן להשיג מקטרת כרצון הרבי, אך לא היה בידי אמריקה הגדולה לספק לו את אותה מקטרת שהרבי חפץ בה.
לדאבון ליבו הוא עלה על האניה חזרה, בלי הפייפ.., בהגיעו לירושלים הוא נכנס רגע בשכונת גאולה לאיזה חנות, ולאחר דקות ספורות הוא עמד משתומם: איזה סייעתא דשמיא, הנה מקטרת בדיוק כמו שהרבי ביקש, תיכף ומיד מיהר לרוכשה, ואץ רץ לישיבת "שפת אמת", הרבי הבחין בו, מיד נתן לו יד "שולעם עליכם איך היה באמריקה", החסיד מנה את הצלחותיו, ובעודו נרגש הוא הגיש לרבי את המקטרת, הרבי הביט בו במט נוקב ושאל אותו: היכן קנית את המקטרת?, החסיד היה נבוך… אבל לא כיחש וענה: כאן בגאולה..
כששמע כך חייך אליו הרבי ואמר לו: וכי מה אתה חושב שלא ידעתי שיש כאלו מקטרות כאן בגאולה?!, אלא מאי? רציתי שגם בהיותך במרחקים באמריקה הגדולה, לא תשכח שיש לך רבי…
כיוצא בזה, הקב"ה מעוניין שנדבוק בו, במצוותיו, בליבנו, במחשבתנו, נהיה טרודים במאמצים, ממוננו, מכוחנו, מחכמתינו, למען כבוד שמו ית'.
אף שאין הוא הגדול והנורא, צריך לנו ולשכמותנו, ברואיו.
אלא, רחמנא ליבא בעי!
(לתגובות והארות [email protected])