סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
הנגיד החסיד המפורסם מו"ה יודא יואל ראזנפעלד שליט"א, מראשי קהילת וויזשניץ-מאנסי, סיפר לי סיפור נורא:
בישיבתו של מרן פוסק הדור הגאון האדיר בעל 'שבט הלוי' זי"ע היה בחור שלא התנהג כמו שמתאים לבחור הלומד בישיבה, וכשהגיעו שמע מעשיו לאוזני מרן ה'שבט הלוי', נכנס לישיבה ונתן לבחור שתי סטירות בפני קהל ועדה.
למחרת, נכנס שוב ה'שבט הלוי' לישיבה, וקרא את הבחור לחדרו בהיכל הישיבה. הבחור נחרד מאוד, כי חשב שאם ברבים הוא קיבל את הסטירות, אז הוא כבר לא יודע מה הוא יקבל בחדר – במקום שאין איש…
הבחור נכנס לחדרו של ה'שבט הלוי', ושם הוא רואה שולחן ערוך, ועליו בקבוק יין שרף (בראנפן) ושני כוסות לחיים. ה'שבט הלוי' ביקש מהבחור לשבת, ואומר לו: "עכשיו אני רוצה להתפייס עמך". הוא מזג לבחור כוס יין שרף (בראנפן), ואמרו 'לחיים' אחד להשני והוא בירך את הבחור בכל הברכות.
לימים גדל אותו בחור למרביץ תורה. בהזדמנות מסויימת פגש בו אחד שזכר שהלה לא היה בין הבחורים הטובים בישיבה, ושאל אותו: ממה גדלת והיית לאיש? אמר לו הבחור – פון א גלעזל בראנפן… (מכוסית יין שרף).
(פניני נעם שיח)
*
אחד מקוראי 'הפותח' שיגר לנו את העובדה הבאה, שבדידו הווי:
זכינו להיות מבאי ביתו של הגאון הישיש הרב יהושע גרודזיצקי זצוק"ל שהתגורר ברחוב גשר החיים בירושלים. הוא היה מבית של חסידי גור, ובברכת הרבי בוורשא נסע לברנוביץ ואחר כך הצטרף למיר והיה בגלות שנחאי.
לאחר המלחמה הוצעה לו משרת ראש ישיבה בארה"ב, והלך לשאול את רבו ר' אליעזר יהודא פינקל זצ"ל ראש הישיבה, שהורה לו להישאר בארץ. רעייתו ע"ה היא נכדתו של ר' אריה לוין זצ"ל.
הביקורים שלנו אצלו היו חוויה שכל ילדינו זוכרים אותה. להתברך לפני בר מצווה, ביקורי חג ומועד וכו'.
שנה אחת בשלהי אלול, הטלפון מצלצל. אם המשפחה מרימה את השפופרת כרגיל, אבל מה שקרה אחר כך לא היה משהו רגיל בשום צורה.
"מדבר יהושע גרודזיצקי…"
הרב! — "עם מי הרב רוצה לדבר, להודיע משהו?"
"אני רוצה לדבר אתכם, לבקש ממכם מחילה…"
– "מחילה?!"
– "כן. בחוה"מ האחרון הייתם אצלי ולא ירדתי לקבל את פניכם, לא הרגשתי בטוב (הוא היה חולה באותה תקופה) אז אני מבקש סליחה…" וכאן השתהה והמתין.
– "כבוד הרב, זה לא היה בסדר מצדנו להגיע בלי להתקשר קודם, ככה לבוא ולהפריע. אנחנו אלו שצריכים לבקש מחילה מכבודכם".
אך הרב גרודזיצקי התעקש שהוא זה שצריך לבקש מחילה…
זה לא היה 'שיעור', זה היה בית ספר גבוה להנהגות קודש!
*
מסופר, שפעם באמצע שיעורו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בישיבתו, נכנס אדם והתחיל להסתובב בין הבחורים לבקש צדקה, והפריע מאוד לשיעור. ורמז רבי משה זצ"ל לאחד הבחורים שילך וילווה את האדם הזה החוצה, ויורה לו להמתין על הספסל בחוץ עד שיגמר השיעור.
והנה בדרך כלל לאחר השיעור, היה רבי משה לובש את מגבעתו ומכין עצמו לתפילה – אך באותו יום רץ החוצה מיד לאחר השיעור, כשרק הכיפה על ראשו, וניגש לאותו אדם שישב על הספסל בחוץ, והחל לבקש ממנו סליחה ומחילה פן נפגע מכך שהורה לו לצאת, ופייסו בכל מיני פיוס, עד שראה שאין לו לאותו אדם עליו טינה באמת, ושחלילה וחס אין לו שמץ צער.
(פניני נעם שיח)