עמוד היומי עם גישמאק: אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום
בסוגייתנו הובאה ברייתא שנתבאר בה שאין נותנים חיטים לתוך ריחיים של מים אלא בכדי שיטחנו החיטים מבעוד יום, אף שבשאר דברים אין איסור שכליו יעשו מלאכה בשבת, כגון במוגמר [בשמים על גבי גחלים] שמניחים אותו תחת הבגדים כדי שיתגמרו בשבת, וכל כיוצא בזה. ורבה פירש טעם האיסור בריחיים משום מראית העין של השמעת קול. ורב יוסף פירש הטעם משום שביתת כלים, וביארו התוספות (ד"ה ולימא) שדעת רב יוסף שאין לחוש למראית עין בהשמעת הקול, וכתבו עוד (ד"ה והשתא) שדעת רבינו תם לפסוק כרבי יוסף, אך התוספות חלקו עליו וכתבו שדעת ר"ח לפסוק כרבה שיש לחוש למראית העין, דהיינו שיש לחוש מפני שמשמעת קול ואוושא מילתא שיאמרו ריחיים של פלוני טוחנות בשבת, ויש זלזול שבת בזה שהשומעים את קול הטחינה יאמרו שבשבת התחיל המלאכה. ובבית יוסף (או"ח סי' רנב ד"ה אבל אסור לתת) נוטה להקל בזה, אך הרמ"א (ד"מ אות ז, הג"ה לשו"ע ס"ה) הכריע לנהוג לכתחילה כדעת רוב הראשונים שאסור. אמנם הביא בדרכי משה (שם) בשם האגור (סי' תקיט וסי' שמג) שכיון שהזלזול הוא בכך שהשומע את הקול יחשוד שבעל הריחיים נתן חיטים בשבת כדי לטחון אותם, על כן במקום שאין חשש לחשד כזה, כגון בשעון [רגיל] שכולם יודעים שאין מתקנים אותו ביום זה [גם בזמנם שהיו צריכים להתקינו ביום אתמול כדי שיעבוד היום], אין לחשוש להשמעת קול, וכן פסק הרמ"א (שם ס"ה).
והנה אנו נוהגים להתיר להדליק ולכבות האור על ידי שעון אוטומטי [שעון שבת], ולכאורה היה מקום לחוש בזה משום הרואה שיאמר שהדליקו וכיבו את האור בשבת וכפי שחששו בטחינת ריחיים. וכתב במנחת שלמה (שו"ת, ח"א סי' ט ד"ה אך אעפ"י וד"ה גם המהר"י) שאין להתיר זה מחמת שהדבר ידוע לכל שיש שעוני שבת, מפני שגם בריחיים יודעים הכל שהריחיים טוחנות מעצמם ויודעים גם שהחיטים הושמו שם מערב שבת (ע"פ לשון התוס' לעיל יז: ד"ה אין נותנין) ואעפ"כ חששו שמא יאמר האומר שבשבת התחיל במלאכה, ולא התירו לכוין את השעון אלא מפני שכן דרכו לעולם שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו וביום שהוא מקשקש ומשמיע אין מכוונים אותו (ע"פ שו"ע הרב סי' רנב סט"ז) מה שאין כן אם בדרך כלל לא היו רגילים לכונן את השעון בכל יום על יום שלאחריו היה אסור להשאיר את השעון שיתקתק וישמיע קול בשבת. ואם כן מה שמותר להדליק ולכבות את האור בשבת על ידי שעון, היינו משום שדווקא השמעת קול הוא דאוושא מילתא ואסור, מה שאין כן כיבוי והדלקה שרק נראין ולא נשמעין, וגם עיקר החשד אינו כי אם בתחילתן, שבהדלקה וכיבוי נעשה הדבר ברגע כמימרא ואין משך זמן שבו יהיה זלזול בשבת, משא"כ בהשמעת קול. ועל פי זה אסר לכוון שעון שבת להדלקת טייפ וכיוצא בו. עיי"ש.
עשיית מלאכות על ידי שעון שבת
אמנם עשיית שאר מלאכות על ידי שעון שבת כתב באגרות משה (שו"ת, או"ח ח"ד סי' ס) שפשוט שאסור להתיר זה, וכתב שכל מה שהתירו הפוסקים לעשות מלאכות בשבת על ידי שעון שבת, הוא רק בהדלקת וכיבוי האור, שאין בזה זלזול בשבת, אבל אין להתיר לעשות מלאכות אחרות, שהרי ע"י שעון שבת יכולים לעשות את כל המלאכות בשבת ולעבוד בכל בתי החרושת, ואין לך זלזול גדול לשבת מזה. וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרים, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה שאסרו כל מלאכה הנעשית ע"י עכו"ם בשביל ישראל מצד אמירת הישראל, וכל שכן מצד מעשה הישראל. ורק מה שכבר נהגו להעמיד ע"י שעון שבת לכבות וגם שיחזרו להדליק אין לאסור, מאחר שלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע"ז לאמפן שהיו מאש ממש, נהגו בכל המקומות לכבותם ע"י עכו"ם, והיו גם מקומות שהיו נוהגים לחזור ולהדליקם בבית המדרש לתפילת נעילה ביום הכפורים, ומזה התגלגל בכמה מקומות שגם בשבת לעת ערב הדליקו ע"י נכרי לאמירת המזמורים, אף שכבר צווחו על כך הרבה פוסקים ובכל זאת נתנו טעם למתירים (ראה שו"ת נודע ביהודה קמא או"ח סי' לג). והרמ"א (או"ח סי' רעו ס"ב) כתב שנהגו רבים להקל לצוות לעכו"ם להדליק לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה, ומשמע שבמקום צורך גדול מתיר. ולכן אף שראוי להחמיר, מכל מקום כיון שיש פוסקים שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות, אין לאסור מה שכבר נהגו להקל ע"י שעון שיכבה וגם שידליק בשבת לזמן שהעמידו. וממילא גם אין זלזול לשבת בזה. אבל חלילה להוסיף על כך להתיר גם לצורך בישול ומלאכות אחרות, שכן הוא דומה לאיסור אמירה לנכרי וכאמור, וגם משום הזלזול בשבת.
וכתב עוד שעובר על מצוה של כבוד שבת, והרי חיוב כבוד שבת הוא מהלכה ונתפרש ע"י הנביאים בפסוק, והרמב"ם (שבת פ"ל ה"ב) פירש המעשים המחויבים לעשות לכבוד השבת, וממילא מובן שבעשיית דברים שהם זלזול בשבת, הרי הוא עובר גם על מצוה זו של כבוד שבת, ועוד גרוע שהרי עובר במעשה על חיוב כבוד שבת. והרי מובן לכל שדבר זה הוא זלזול בשבת, ולכן מסתבר שאסור להעמיד בערב שבת שעון שבת שיעשה למחר מלאכה.
גם הבאר משה (שו"ת, ח"ו קוע"ל סי' פא) כתב שהראו לו שבאיזה ספר תשובות מתיר לערוך בערב שבת מכונת הדחת כלים ע"י שעון שבת, ובשבת יניחו בו הכלים לפני הזמן ואחר שהכלים מונחים זמן מה יתחיל המכונה ע"י שעון לפעול עבודתו להדיח הכלים שהניחו בה בשבת, ושאלו אותו מה דעתו בזה, וכתב, עמדתי משתומם ותרגז בטני, מי שמע להתיר דבר כזה, עיינתי בספרו וכל דבריו רוח ישאם, וח"ו לעשות כדבר הזה.
אמנם כתב במלכים אמניך (פ"א הערה כ) שאפשר שבכלל היתר הדלקת האור וכיבויו הוא גם מה שנהגו להפעיל מזגן ומאוורר באמצעות שעון, לפי שהוא צורך ועונג שבת.