"רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי" (בראשית כ', י"א)
היראה בהזכרת שמות הקודש
כשהיה רבינו, מרן רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, מזכיר שם משמות הקודש – ראו איך עושה זאת ביראה עילאית, וכאשר היו מוציאים אותו ידי חובתו בברכה, כגון הבחור שהבדיל בישיבה והוציאו ידי חובתו, ראו איך הוא מקשיב לברכתו בכובד ראשו ומונה באצבעותיו כל מילה שמוציא המבדיל בפיו להוציאו ידי חובתו.
בהזדמנויות שונות היה מספר שזכה לראות בעיניו איך הגאון רבי ברוך בער הוציא ברכה מפיו, והתבטא שקשה לתאר את יראת השמים שראו בכל ברכה וברכה. היה זה כאשר הגרב"ב התארח בבית חמיו של הרב שיינברג, הרב הרמן, וסיפר שראה אז בחוש את הפחד שהיה להגרב"ב להוציא שם קדוש מהפה ללא הכוונה הראויה, בפרט כאשר בירך "ברכת המזון" שהיא מדאורייתא. בני הבית היו נעמדים ומביטים בריכוז העצום שבו בירך.
התרחקות ממעשים אכזריים גם לתועלת
כשם ששינן תמיד להידבק במידות טובות, היה מזהיר להתרחק ממעשים שעלולים להשפיע מידות רעות. תלמידו הג"ר אלחנן פרץ סיפר שפעם ניגש אליו אדם שעבד בשב"כ וביקש ברכה. הוא סיפר שעבודתו בשירות הביטחון היא לדובב מחבלים, ולהוציא מהם פרטים על הארגונים בהם הם פועלים, ושאל האם עבודתו זו מותרת על פי ההלכה. רבינו חקר אותו מה אופי העבודה ומדוע שיהיה אסור. הלה תיאר לו שהם חוקרים את אותם מחבלים, שנתפסו בשל פעולות הטרור, וכאשר אינם מדברים נאלצים לטלטלם עד שיוכלו להוציא מהם פרטים חשובים. אמר לו רבינו בארשת אבהית: באוה"ח כתוב על עיר הנידחת, שהורגים את כל יושביה, שלא לחינם התורה מבטיחה במיוחד "ונתן לך רחמים ורחמך", שהיות שהם מתעסקים במעשים כאלו, הם מקבלים ברכה מיוחדת מהקב"ה שנותן להם רחמים ולא יושפעו לרעה במידותיהם, אך לא שמענו שישנה הבטחה בתורה שהקב"ה נותן רחמים בדברים אחרים, גם אם הם חשובים, לכן מן הראוי שתמצא עבודה אחרת.
(מתוך מגדלתו ומרוממתו)