בטחוני בצורי – הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א
ישבתי השבוע בפגישה בבני ברק.
באמצע הפגישה הטלפון שלי רטט. על הקו ר' נתן, ידיד בני ברקי, זה זמן זמנים טובא שלא יצא לנו לשוחח. אמרתי לו שאני כרגע "בדיוק" נמצא בבני ברק, ובסיום הפגישה אני מתכוון לגשת לתפלת מעריב באיצקוביץ, אם זה מתאים לו ניפגש שם.
כשפגשנו – השעה היתה 1.00 אחרי חצות…
שוחחנו מעט וניכר היה שידידי מוטרד. התברר שעליו להשכים קום, עקב משפט על עבירת תנועה שמיועד להתקיים מחר בבוקר בירושלים. לפני כשנה וחצי הוא קיבל דו"ח הכולל קנס של אלף שקלים, הוא ניסה את מזלו ושלח בקשה להישפט, בתקוה שהכלב ימות או הפריץ…
אך הקב"ה רצה ושניהם נותרו בחיים…
כשר' נתן הבין שההימור לא הצליח, הוא שלח בקשות למשטרה ולבית המשפט לבטל את המשפט ולחייב אותו בתשלום הקנס המקורי, אולם כנראה שבגופים הללו לא נתקבלה עדיין הודעה על סיום הקורונה, ומכתביו לא נענו…
לא נותרה בידו ברירה, אלא להשכים קום בעוד 4 שעות, ולהתחיל את סדר יומו בשעה 5.00 לפנות בוקר כדי להופיע בבית המשפט בירושלים בשעה 9.00 לשבת על ספסל הנאשמים ולהפסיד יום עבודה… תענוג מפוקפק למדי.
צערו של ר' נתן נגע ללבי, וניסיתי לחשוב על רעיון כיצד לפטור אותו מהטרדה המיותרת, אבל אני לא מכיר עו"ד לענייני תעבורה שזמין ב-1.00 בלילה. לבסוף נתתי לר' נתן מס' טלפון של עורך דין מוצלח, והצעתי לו ליצור עמו קשר מיד ב7.00 בבוקר כדי לנסות לפתור את הבעיה. ר' נתן קיבל את עצתי ונפרדנו לשלום.
ר' נתן השכים קום והתפלל כוותיקין, ובשעה 7.00 בבוקר הוא ניסה לתפוס את העו"ד, אך הלה לא ענה לטלפון. בלית ברירה, ר' נתן יצא לדרך העולה ירושלימה. כשהאוטובוס היה באזור מוצא, העו"ד חזר אל ר' נתן ושאל למבוקשו, ור' נתן סיפר לו דברים כהווייתם. העו"ד ביקש שהות קצרה לבדוק את הענין.
כשר' נתן נכנס בשערי העיר הגיעה תשובתו של העו"ד: "אין היום דיון כלל!"…
מתברר כי השופט קיבל את מכתבו של ר' נתן ואישר את הבקשה להותיר את הקנס המקורי על כנו. המשפט בוטל. רק ההודעה לא הגיעה… כידוע, רשות הדואר חלתה אנושות בתקופת הקורונה – ומאז לא החלימה. אבד לה חוש הטעם וגם הריח…
וכך כותב לי ר' נתן: מצאתי את עצמי בירושלים בבוקרו של יום, אחרי לילה של 4 שעות שינה, ואז אני שומע שאין דיון, ובעצם התאמצתי לחינם… כעת באו לשימוש המסרים שאני קורא ומפנים כל שבוע!
לא נאנחתי כלל, על אף שחשבתי שברגע שאני מגיע לירושלים אני מסתובב וחוזר, היה לי ברור כשמש שלנסיעה היתה תכלית, לא היה לי ב"ה אפי' רגע של מרמור שיצאתי לחינם!
הרמתי טלפון לאמי המתגוררת בירושלים, מרחרח האם יש צורך שאקפוץ לבקר. ועשיו תקראו מה מתברר!
יש לי בן דוד שני מחו"ל, שהתחתן בארץ לפני 4 שבועות, ושבועיים אחרי החתונה הוא אובחן עם חור בריאה, ה"י. הוא מאושפז כבר יותר משבוע, בודד בארץ מצד המשפחה שלו. אמי שחה לי שאין מי שיהיה עם הבן דוד כרגע בביה"ח, והוא ישמח מאוד לעזרה ולביקור…
כך הגעתי לבית הרפואה כדי לבקר בן דוד, שמספר לי שבמשך שבוע הוא שוכב בבית חולים בעיר שאינו מכיר, עם תרבות שלא נתקל בה מעולם, ומלבד השווער שלו, ואחיו של השווער, וכמובן אשתו הטריה, אף אחד עדיין לא בא לבקר אותו. הביקור הלא צפוי שלי אצלו היה "ביקור חולים אמיתי", שהיה כטל של תחיה עבור החולה בבדידותו.
עכשיו כבר זכיתי לראות בעיני כי הנסיעה שלי – לא לחינם היתה!!
לסיכום…
קיבלתי דו"ח לפני שנה וחצי כמעט, החלטתי לבקש להישפט! שלחתי בקשה לשופט להחזיר את הקנס המקורי, ולא קיבלתי תשובה! התקשרתי אליך בשלישי בערב! היית "בדיוק" בבני ברק! נתת לי מס' של עו"ד באמצע הלילה! העו"ד לא ענה בבוקר לפני שיצאתי לירושלים! הוא ענה לי רק אחרי מוצא, ואז בדק וראה שאין דיון בבימ"ש! הכל בדיוק!
וכל זה הוכן על ידי קורא הדורות שנה וחצי מראש, כדי להקל על ייסורי בדידותו של החולה – האברך הטרי!
אמר רבי חמא בר חנינא, מאי דכתיב "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה? והלוא כבר נאמר "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא"! אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה… מה הוא ביקר חולים אף אתה בקר חולים! (סוטה י"ד).