שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' (שמות לה ב)
"ששת ימים תֵּעשה מלאכה". וכי ממתי מלאכת האדם נעשית מעצמה? לכאורה צריך היה להיות כתוב: "ששת ימים תַּעשה מלאכה"?
שאלה נוספת על אזהרה זו של התורה הקשה החפץ חיים זיע"א: מדוע בשביל להזהיר על שמירת השבת, יש להזכיר כי "ששת ימים תעשה מלאכה"? ובישובה תתישב גם הקושיא הראשונה.
שאלה זו שאל החפץ חיים את אחד הסוחרים הגדולים בעיר צרניקוב שברוסיה, וזה היה סיפור המעשה כפי שהביא הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר:
הוא מביא מעשה ששמע מפי החפץ חיים בעצמו, כשפעם אחת הגיע החפץ חיים לעיר צרניקוב ושמע שיש שם בעיר יהודי בעל בית חרושת המעסיק פועלים יהודיים בשבת! נכנס אליו החפץ חיים ודיבר על לבו שיפסיק את העבודה בשבת, וימנע מלגרום חילול שבת לו ולעובדיו היהודים. ענה לו בעל בית החרושת: אני מרוויח בכל יום ארבעת אלפים רובל מהתוצרת של בית החרושת, וכי רוצה אתה שאפסיד כתוצאה מן השביתה בשבת סכום כל כך גבוה בכל שבוע?
אמר לו החפץ חיים, שהוא אינו צודק כלל ואין לו ממה לחשוש, כי משמירת השבת לא מפסידים, ולעומת זאת מחילול השבת רק מפסידים! והמשיך החפץ חיים לשכנעו בזכות של שמירת השבת, והביא מדברי הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת וינפש", ושאל, וכי בשביל אזהרת שמירת השבת, צריכה התורה להזכיר את ששת ימים שבהם מותר לעשות מלאכה? מה זה נוגע לעניין אזהרת המלאכה ביום השבת? אלא ביאר החפץ חיים במתק לשונו: בוודאי שהתכוונה התורה לומר בזה לאדם, שאחד תלוי בשני, אם הינך רוצה שתהיה לך מלאכה בששת ימי השבוע, זה בתנאי שביום השביעי שבת וינפש, אבל אם לא תנפוש ממלאכה ביום השביעי, אז גם בששת ימי השבוע לא תעשה לך מלאכה, ותפסיד את כל עסקיך ופרנסתך!
לשמע דברים אלו ענה לו בעל בית החרושת בלעג.. מה הרבי חושב? וכי פסוק אחד בחומש יעמיד את בית החרושת שלי ללא עבודה עשרים וארבע שעות בכל שבוע??
זמן קצר אחרי השיחה הזו שהתקיימה בין החפץ חיים לבין בעל בית החרושת, נכנסו הבולשביקים לרוסיה, וכבשו בסערה גדולה את כל הערים והמושבות, ובין שאר פעולותיהם שם החרימו את כל בתי החרושת ובתי המלאכה, ואיתם גם את בית החרושת שהיו בבעלותו של אותו האיש, וממש ברגע האחרון הצליח בעל בית החרושת עצמו בדרך נס לברוח בעירום ובחוסר כל, אבל שמח שזכה להינצל ממות ודאי. בראותו את אשר עבר עליו נזכר בדברי החפץ חיים ומיד הריץ לו מכתב בו הודה וכתב: עכשיו אני רואה שדבריו צודקים ואמיתיים! אכן יש בכוחו של פסוק בחומש לשתק את בית החרושת!
מעתה גם מתורצת הקושיא הראשונה שהובאה בראשית המאמר מדוע כתבה התורה "ששת ימים תֵּעשה מלאכה" והרי המלאכה לא נעשית מעצמה? אלא שגם מלאכת ששת ימי השבוע לא נעשית בידי האדם בלבד אלא היא נעשית בזכות שמירת השבת "ששת ימים תֵּעשה מלאכה – אם ביום השביעי שבת וינפש"!!!
מעשה נוסף שמחזק מאד את הלבבות ליסוד זה כי השבת מקור הברכה, קרה בימי הבראשית של הקמת המדינה. בתקופה ההיא שהתחילה עליה גדולה של שארית הפליטה לארץ ישראל החלה תנופה גדולה של בניה בכל רחבי הארץ, וישובים רבים נבנו באותה תקופה. קבלן אחד שומר מצוות זכה במכרז לבניית שכונה בעיר חדשה שהוקמה אז, כאשר בבניית השכונה הסמוכה זכתה חברת 'סולל בונה'.
בימים ההם העלות הכספית הגבוהה ביותר בענף הבניה הייתה של רכישת המלט, כי הוצרכו לקנותו ולהביאו מחוץ לארץ תמורת הון רב. הקבלן שומר המצוות הזמין כמות גדולה של מלט והמתין בצפייה להגעת המשלוח, אלא שלתדהמתו וצערו הרב ההזמנה הגיעה ביום שישי אחרי הצהרים, בארגזי עץ ללא כיסוי. כיון שהימים היו כבר ימי סוף האביב, לא חשש הקבלן להשאיר את שקי המלט כשהם מגולים.
אבל הלא יאומן קרה ואחרי הצהרים של אותו יום שישי כשכל המלט היה מונח באתר הבניה והפועלים כבר חזרו לעיר מגוריהם יפו, התקדרו פתאום השמים בעננים, והיה נראה שבכל רגע עלול להתחיל גשם זלעפות. בשיחה שקיים הקבלן עם הפועלים, הציעו הם שכיון שאם ירד גשם הרי כל המלט ירטב ויתקשה ולא יהיה ראוי כלל, וההפסד הכספי יהיה עצום! אין ברירה אחרת אלא שהם יסעו לאתר הבניה עם משטחי קרשים כדי לכסות את החביות היטב.
אולם בדיקה מהירה של הקבלן העלתה שהזמן שנותר עד שבת הוא קצר והוא חשש שפועליו יגיעו בנסיעה זו לחילול שבת רח"ל. כיון שהוא היה איש ירא אלוקים הוא אמר להם בנחרצות: 'אני אינני מוכר את השבת תמורת כל הון שבעולם, ואני מזהיר אתכם שאף אחד לא יעז לחלל את השבת עבורי גם לא כדי להציל את כל רכושי שעלול לרדת לטמיון'!!! ואכן בליל שבת התחילו לרדת גשמים עזים בכל רחבי הארץ, והיה ברור שכל המלט שנמצא באתר הבניה נאבד ונפסד.
אולם יהודי יקר זה ערך את שולחן השבת שלו בפנים מאירות, שר את הזמירות כרגיל, למד חומש ורש"י ועסק באמירת תהילים כהרגלו כאילו שום דבר לא קרה! ולא יקרה! באמונת איתן בדברי חז"ל כי השבת מקור הברכה!
בצאת השבת אחר שהבדיל על היין, החל להרגיש את פעימות לבו ולחשוב על ההפסד הגזול באיבוד הכמות הגדולה של המלט שעלתה לו בדמים ויגיעה רבה, ועכשיו ירד הכל לטמיון! מיד קם ונסע למקום הבניה, אולם כשהגיע לשם הופתע ונדהם ממראה עיניו!!!! כל חביות המלט שלו היו מכוסות היטב בקרשים, פחים ואבנים כראוי וכיאות ומאומה לא התקלקל! הוא לא האמין למראה עיניו ורצה למשש את הנס בידיו, הוא תחב ידו לתוך אחת מחביות המלט, והנה הוא יבש לחלוטין וטוב לשימוש, הוא כבר התחיל לחשוב על הנס הגדול שקרה לו על מלאכי עליון שנשלחו אליו משמים כדי לכסות את חביות המלט בזכות שמירת השבת…
רק למחרת נודע הדבר. כשהתחיל הגשם לרדת שלחו אנשי הנהלת חברת 'סולל בונה' פועלים לאתר הבניה כדי לכסות את חביות המלט שלהם, אך בחשכת הלילה הגיעו הפועלים בטעות לאתר הבניה של מיודענו הקבלן שומר התורה והמצוות וכיסו את החביות שלו במקום לכסות את החביות של סולל בונה, וכך ניצל רכושו… בזכות שמירת השבת שהיא מקור הברכה!!!