המעשה המדהים דלהלן אירע למשפחה חרדית המתגוררת בשכונת 'קריית הרצוג' שבבני ברק. אותה משפחה, כמו משפחות רבות, תכננה מספר חודשים טרם הגיע הקיץ, יציאה לנופש בבית מלון. אבי המשפחה שהיה אדם ירא שמים המקפיד על קלה כבחמורה, בירר על מספר מלונות בארץ שהם מתאימים לרוח משפחתו.
לאחר מספר בירורים, סגר האב עם אחד מבתי המלון שייחד מספר ימי נופש לציבור החרדי, הכוללים הפרדה מלאה בשעות פעילות הבריכות, אוכל בכשרות מהודרת ואוירה רוחנית טובה, בה תוכל המשפחה גם לנפוש ולהחליף כוחות, וגם לשמור על קדושת הילדים והמשפחה. העסקה נסגרה והאב שילם בכרטיס אשראי עבור ארבעה ימי נופש לכל משפחתו 12,000 ₪.
חופשת הקיץ החלה ותאריך הנופש הגיע. כולם קמו מוקדם עם שחר בהתלהבות הכניסו את התיקים והמזוודות והחלו בנסיעה לחופשה. ההתרגשות הייתה רבה, ולאחר מספר שעות של נסיעה הם הגיעו אל היעד. המזוודות הורדו מהרכב, והם שעטו בשמחה אל לובי בית המלון.
בעודם ממתינים בלובי לקבלת מפתחות החדרים, מסתכל האב סביבו ונדהם. הוא ניגש למנהל ושאל: "סליחה, הלא אמרתם, שזה נופש לציבור חרדי?!" המנהל התנצל וסיפר, שאמש בשעת לילה הגיעה משפחה שנתקעה ללא מלון, אך אל דאגה, עוד היום הם ישובו לביתם. "טוב, אם הם עוזבים הערב, אני מוכן להתפשר", אמר האב שדאג לקדושתם וחינוכם של עולליו הרכים.
הם עולים במעלית בהתלהבות, נכנסים לחדרים הממוזגים ורצים למרפסת לצפות בנוף. "אבא, בוא תראה את הבריכה, איזו גדולה!", אומר אחד הילדים. האב מגיע למרפסת ומזדעזע שוב ממראה עיניו. הבריכה איננה סגורה ומקורה כפי גדרי הצניעות הנדרשים. וזה עוד לא הכל. כשירדה המשפחה לחדר האוכל, היא מגלה שהאוכל לא בכשרות שהובטחה להם. לבסוף נתברר, כי הנופש בבית המלון אכן היה מיועד לחרדים, אך כיוון שהמלון לא מילא את מכסת האנשים שרצה, הוא פתח את שעריו לציבור הרחב.
האב לא ידע את נפשו. הוא צלצל אלי מיד", ממשיך הרב חיים זאיד, "ושאל מה לעשות. השבתי לו, כי זהו ניסיון קשה, אך ודאי שמן הראוי לעזוב את בית המלון. האב הוסיף להסביר לי את התלבטותו, שהרי אם יעזוב הוא את הנופש, הוא מאבד את כל ה-12,000 ₪ שכבר שילם. אמרתי לו, כי אני בדיוק בדרך לנהריה אל רבי דוד אבוחצירא שליט"א, ואספר לו על כך, אך אמרתי לו, כי יש לו ניסיון גדול ואם יעשה מסירות נפש לכבוד ה' – ודאי לא יפסיד".
האב, שהיה ירא שמים וידע לחשב את ההפסדים ברוח ובנפש מול ה'רווחים' מהנופש, החליט, כי הוא מוכן לוותר על 12,000 ושקלים ובלבד שילדיו ומשפחתו ישמרו על קדושת וטהרת נפשם. הוא כינס את בני המשפחה והסביר להם בנחת את הבעיות הרבות בבית המלון הזה. וכי אין לה' נחת רוח מנופש שכזה. לבני המשפחה, ובפרט לילדים הרכים, היה קשה מאוד עם הבשורה, אך אף הם שקיבלו חינוך בקדושה מאביהם, הבינו, כי אין להם מה לעשות במקום הזה, והשלימו עם ההחלטה באהבה. הם ארזו את החפצים וחזרו בחזרה ל'קריית הרצוג'.
"באותו לילה, סיפרתי זאת לרבי דוד אבוחצירא", ממשיך הרב זאיד, "ורבי דוד התפעל כל כך ואמר: 'ה' יחזיר להם, על כך פי שלושה בעזרת ה". מיהרתי להתקשר לאב המשפחה ולספר לו על הבטחתו של רבי דוד. האב שמח ובישר זאת למשפחתו, שעמדו בניסיון בגבורה.
לאחר חודש ימים, מתקשר אליי האב ומספר לי: "הרב זאיד, אתה לא תאמין!"
מה קרה? שאלתי.
"לפני כארבע שנים נגנב לי הרכב, וחברת הביטוח טענה כי היא לא תשלם על כך, מפני שבדיוק ביום הגניבה נגמר לי הביטוח. אני טענתי שהם טועים, מפני שהביטוח נגמר ביום למחרת, אך מאז לא קיבלתי דבר. והנה, היום הם מתקשרים אליי ומספרים לי כי אכן הייתה להם טעות, הם התנצלו והעבירו לחשבוני סכום של 36,621 ₪! הברכה של רבי דוד אבוחצירא ממש התקיימה".
שמחתי מאוד לשמוע על כך, אך אז המשיך האב ואמר: "אבל רבי דוד הבטיח שאקבל פי 3, אם כן, הייתי אמור לקבל 36,000 ש"ח ומדוע קיבלתי עוד 621 נוספים?". נדהמתי משאלתו. אך אמרתי לו, שיחשב גם כמה עלה הדלק הלוך-חזור וכמה הוצאות הוציא בדרך על הקניות, כי בוודאי ה' מחזיר על מסירות נפש עד השקל האחרון.
הוא הוציא את פירוט החיובים של כרטיס האשראי, בדק ונדהם לגלות: "300 ₪ הוצאתי על הדלק ו-320 ש"ח נוספים הוצאנו על קניות בסופר בדרך לבית מלון. מדהים! יחד זה יוצא 620. אבל עדיין" – הוא המשיך לשאול – "אם כך הייתי צריך לקבל החזר משמים של 36,620 מחברת הביטוח, ומדוע קיבלתי עוד שקל נוסף?"
חייכתי ואמרתי לו שינסה להיזכר, אולי קנה עוד משהו מאוד קטן בשקל בדרך לבית המלון. הוא חשב קמעא ונעתקה נשמתו: "נכון, זה מדהים! טרם נסיעתי למלון, קניתי לבני מסטיק, שעלה שקל, בחנות ליד ביתי".
התפעלתי אף אני מההשגחה ואמרתי: ראה כיצד בורא העולם לא נשאר חייב ומשלם שכר, למי שמוסר נפשו עבורו.
(גיליון 'דבר המלך')