"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה" (אסתר ח טז) אורה – זו תורה (מגילה ט"ז)
צוות 'לקראת שבת'
יש מימרא ידועה מאוד של חז"ל, שצריכים להעמיק בה ולהבין אותה לאשורה: "אמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין". כתוב כאן בגמרא שלזכות לתורה אפשר רק על ידי יגיעה, וכשיש יגיעה, חייב להיות שזוכים לתורה, אין דבר כזה שיהודי משקיע ומתאמץ ולא יצליח לזכות לתורה.
אבל הגמרא מסייגת את הדברים ואומרת: "לא אמרן אלא לחידודי, אבל לאוקמא גירסא סייעתא מן שמיא".
כלומר, גם מי שיתייגע מאוד על דברי תורה, אף אחד לא מבטיח לו שהוא יזכור את מה שהוא למד. כן, בהחלט, הוא יבין היטב את הגמרא והיא תהיה מחודדת בפיו. אבל אם תשאל אותו עוד שנה, ייתכן שהוא לא יזכור כלום. לזה כבר צריך סייעתא דשמיא מיוחדת.
אבל יש עוד גמרא במסכת עירובין בדף נד, "אמר רב מתנא מאי דכתיב וממדבר מתנה? אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו".
הרי לנו עצה נפלאה איך לזכות לסייעתא מן שמיא ולזכור את מה שאנחנו לומדים, שישים עצמו כמדבר שהכל דשים בו, או אז תלמודו מתקיים בידו.
הייתי פעם בחו"ל יחד עם הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א, חתנו של מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, וישנו בחדר אחד. רבי מאיר צבי שופע הערות של דברי תורה על כל דבר, כך שרק ללכת לישון לקח לנו שעתיים, ושמעתי ממנו הרבה דברים נפלאים, דברי תורה ועובדות נוראות.
תשמעו את הסיפור ששמעתי מפיו, על הסתכלות של מרן החזון איש על הנושא הזה של 'ממדבר מתנה'.
רבי מאיר צבי התייתם בצעירותו מאמו ע"ה, ובאותם ימים בישיבות קטנות לא היו פנימיות, גדולי התורה התנגדו לכך, והנוהג היה שבחורים שלמדו בישיבה קטנה מחוץ לעיר מגוריהם היו ישנים בבתים של בעלי בתים שאירחו אותם לשינה. כך היה גם עם הגרמ"צ, הוא ישן בביתו של יהודי בן תורה, אבל הוא היה הולך לישון מאוחר כי היתה לו קביעות ללמוד עם מרנא החזון איש בחברותא מדי ערב, כמדומני מהשעה 11:00 בלילה ועד השעה 1:00.
ביום מן הימים נולד בן לאותה משפחה שרבי מאיר צבי היה מתארח אצלה, וכמובן שהזמינו אותו לברית של הרך הנולד. הוא הרגיש שהוא חייב להם הכרת הטוב והגיע לברית, שבה נועד מרן החזון איש להיות הסנדק. המתינו עד לבוא החזון איש, וכשהגיע הכריזו 'קוואטר', הכניסו את התינוק והכריזו 'ברוך הבא, ברוך הנימול לשמונה'…
אבל אז ראה החזון איש את רבי מאיר צבי עומד שם, בין הקהל. הוא קרא לו ושאל אותו "מה אתה עושה כאן?".
השיב לו רבי מאיר צבי שהוא בא לברית, כי הוא מתארח בביתה של המשפחה.
אבל החזון איש שואל אותו שוב: "מה אתה עושה כאן?".
הוא חשב שאולי החזון איש לא שמע אותו היטב, כי היה רעש מסביב, והשיב בשנית שהוא הרי מתארח בביתה של המשפחה ולכן הוא בא לברית של התינוק.
ואז החזון איש שאל אותו בפעם השלישית בהגבהת קול :מה אתה עושה כאן???".
עכשיו הוא כבר הבין שהחזו"א מתכוון לומר לו שהיה ראוי שיישאר בישיבה ללמוד ולא יבטל מזמנו כדי להשתתף בברית.
"הרבי מתכוון שאני צריך להיות עכשיו בישיבה???", שאל רבי מאיר צבי, והחזון איש השיב לו בחיוב, "כן, לזה אני מתכוון".
הוסיף רבי מאיר צבי לשאול: "הכוונה שאני אלך עכשיו או שאמתין עד אחרי הברית, כי הרי כבר הכניסו את התינוק והברית תהיה ממש עכשיו".
אמר לו החזון איש: "תסתובב עכשיו לאחור, ותחזור מיד לישיבה. אל תלך לבריתות! בחור לא צריך לבוא לבריתות, בחור צריך ללמוד בישיבה!".
זכורני שישבנו פעם בחתונה של בחור מישיבת מיר,
זכורני שישבנו פעם בחתונה של בחור מישיבת מיר, הג"ר שמחה בר לב, היה שם גם הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, שהיה מוקף בקבוצה של אברכים שדיברו עמו בלימוד.
רבי נחום היה אדם גדול מאוד, הוא היה נכנס כל יום להיכל הישיבה עם ערימה של עשרים ספרים, הערימה היתה יותר גדולה ממנו. מאחר והוא לא רצה להזדקק בכל פעם להמתין עד שיימצא רשב"א או ריטב"א וכדו', לכן הוא הביא אתו את כל הספרים, כל מסכת שלמדו היתה לו ערימה של הספרים על אותה מסכת ועם זה הוא היה נכנס לבית המדרש.
כל הבחורים ידעו שכל שאלה שיש להם, כל הערה או איזו קושיא, עם מי אפשר לדבר? עם רבי נחום. הוא היה מוקף בתלמידים כל העת והשפיע סביבותיו תורה בלי סוף.
כשישבנו שם בחתונה, פניתי אליו בשאלה… אימרו לי רבי נחום, ביקשתי, במה זכיתם? במה זכיתם להיות כך בהרבצת תורה יותר מכולם?
אמר לנו רבי נחום, תשמעו טוב, הוא אמר שהוא לא הלך לשמחות. ואם היה חייב ללכת לחתונה, הלך לחצי שעה לכל היותר. הוא לא נשאר עד הסוף, הוא לא אמור להיות זה שמכבה את האור. באים, אומרים מזל טוב, משתתפים בשמחה מעט והולכים ללמוד! הוא לא הלך להפגנות, ולא לביקורים. "אצלי אין בין הזמנים", אמר לנו רבי נחום, "אין בין הסדרים!". הוא היה צריך לאכול אז הוא אכל, ברגע שסיים לאכול ולברך, חזר מיד לגמרא. הוא לא היה זקוק לשום דבר אחר חוץ מתורה ומה שצריכים כדי להחיות את הגוף כדי שיוכל ללמוד תורה.
אני שומע מבחורים שמספרים שבחדר בפנימיה קשה להם לישון כי בחורים מתאספים ומדברים שם… זה לא נקרא 'ממדבר מתנה'. החדר נועד כדי שיוכלו לישון בו. לדבר מדברים בבית המדרש, בלימוד. מי שרוצה לגדול כמו רבי נחום, צריך לדעת את זה ולהפנים את זה.
אתה חושב שמגיע לך 'יישר כח' על מה שלמדת כל היום?
הוסיף לי רבי מאיר צבי על הדברים וסיפר, שכשהוא היה לומד עם מרן החזון איש בשעות הלילה, הוא בא אליו אחרי שלמד כל היום בישיבה ולא נח אפילו רגע. התקרבה השעה אחת בלילה, אחרי יום שלם של עמל ויגיעה, הוא היה מאוד עייף ואמר לחזון איש "רבי, אני כבר לא יכול יותר, אני עייף! אני חייב לישון העיניים שלי נסגרות מעצמן".
אמר לו החזון איש, "אתה חושב שמגיע לך 'יישר כח' על מה שלמדת כל היום? לא ולא! מה שלמדת כל היום זה מה שאתה צריך ומחויב לעשות. לא מגיע לך על זה 'יישר כח'.
"על מה כן מגיע לך 'יישר כח'? על מה שאתה לומד עכשיו. כשהעיניים כבר נעצמו, והגוף כבר מתקשה להחזיק מעמד, ואתה אמור עכשיו ללכת לישון, ובכל זאת אתה מתאמץ ולומד, מתאמץ יותר ממה שאתה חייב – על זה מגיע לך 'יישר כח'".
הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תלמוד תורה כותב: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן ולא באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה".
החפץ חיים היה תמיד אומר בהתפעלות נפלאה על דברי ה'שו"ע הרב' בהלכות תלמוד תורה בפרק ב' הלכה ג', שכותב שם "ולדברי הכל בתחילת לימודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש, אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, כי תורה שבע"פ, המשנה והתלמוד, שהן ההלכות בטעמיהן, חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ"כ בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום" ומסיים שם את דבריו "ואף שע"י זה לא יוכל ללמוד הלכות הרבה לא יחוש כמו שאמרו חכמים לא עליך המלאכה לגמור".
היה מרנא החפץ חיים אומר על זה שהשו"ע הרב זכה לכוון אליבא דהלכתא, כי זאת ההלכה לדברי הכל!
ואספר כאן עובדא נוראה
ואספר כאן עובדא נוראה שמובאת על אחד מהבקיאים הכי גדולים מהדור הקודם, רבינו המהרש"ם, רבינו שלום מרדכי הכהן שבדרון מבערז'אן. הבקיאות שלו היתה מיוחדת במינה ומסופר עליו שבימי זקנותו כשהיה מאוד חולה, כל הגדולים הגיעו לבקרו ביקור חולים, והיה שם גם רבה של לובלין הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, שהיה קרוב משפחתו.
"עמדו הרבנים מחוץ לחדר שהמהרש"ם שכב שם, והתפלפלו בסערה גדולה על איזה ענין. המהרש"ם שמע שמתווכחים שם ומחפשים ראיות ולא מוצאים. הוא קורא לרבי מאיר שפירא ושאל אותו על מה הם מתווכחים שם. אמר לו רבי מאיר שפירא שהם מתווכחים בעניין מסויים, שאלה חמורה בשו"ע 'אבן העזר'. מייד נענה המרש"ם ואמר, הרי אלו דברים מפורשים ב'דרכי משה' על הלכות מזוזה…
כולם השתאו ונדהמו מהידע העצום של המהרש"ם, שבעודו שוכב על ערש דווי שלף מהזיכרון מיד משהו מהלכות מזוזה להלכות שבאבן העזר… אמר להם המהרש"ם, אל תתמהו, לא מחוכמתי ומכישורנותי הגדולים בא לי הדבר, אלא פשוט אחרי החתונה שלי הציעו להתמנות לרב, וסירבתי. במשך שנתיים הסתגרתי וחזרתי על ארבעת חלקי השולחן ערוך 101 פעמים…
אכן, זה לא פלא מה שהרב זוכר את הדרכי משה. כשלומדים דבר מאה ואחד פעמים, ובפרט כמו שהם למדו את זה בכל פעם מחדש עם כל ה'פריישקייט' והיגיעה, ולא רק באמירה בעלמא, ממילא זוכרים את זה היטב.
ואני רוצה לומר דבר נורא, מרן הגאון רבי משה שטרנבוך מביא בתשובות שלו שה'חפץ חיים' אמר שמי שלא חזר על תלמודו ארבע פעמים לפחות, לא קיים את המצוה של תלמוד תורה! אתם שומעים? לא רק שהוא לא למד כראוי, לא רק שהוא עוד לא יצא ידי חובתו די הצורך, אלא שהוא עוד לא קיים מצוות תלמוד תורה. כי פחות מארבע פעמים זה לא נקרא ללמוד!
ומי לנו גדול מרבינו הגר"א, שתלמידו המובהק רבי ישראל משקלוב, ה'פאת השולחן', מעיד עליו שהוא היה חוזר על כל פרק ועל כל מסכתא למאות ולאלפי פעמים. אנחנו מדברים על הגאון שהגאונות שלו היתה לשם דבר והזיכרון שלו היה ממש להפליא, ובכל זאת היה חוזר על כל דבר מתלמודו מאות ואלפי פעמים, כך מביא ה'פאת השולחן' בהקדמה.
היה לנו כאן בירושלים אדם גדול, בקיא גדול, הגאון הירש פסח פראנק זצ"ל. פעם הוא אמר כלאחר יד, שהוא למד תקופה מסוימת בחברותא עם ר' מיכל טוקצינסקי, הם למדו 'יבמות' באותו הזמן, והם חזרו מתחילת המסכת עד פרק 'האשה רבה תשעים פעמים, בזמן אחד.
אמרו את זה פעם להרב הענקין שהיה הראש והמנהל של 'עזרת תורה' מגדולי הפוסקים שם, מתלמידיו המובהקים של רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. אמר הרב הענקין, אני יגיד לכם את האמת, אני יודע 'עירובין' יותר טוב מ'יבמות' משום ש'עירובין' למדתי יותר ממאה פעמים, ויבמות חזרתי 'רק' תשעים פעם…
יש בפונוביז' יהודי, הגאון רבי חיים ברמן אחיו של הגאון רבי שלומק'ה ברמן. הוא מתמיד עצום, חתנו של הגאון רבי יעקב גלינסקי.
רבי יעקב גלינסקי אמר לי פעם שאם הוא רוצה לדבר אתו, הוא צריך להזמין אצלו תור לשיחה, והוא קובע את התור רק בזמן שהוא אוכל, ולא יותר משתי דקות, כי יותר מזה אין לו זמן לדבר עם השווער…
פעם הם למדו בישיבה 'קידושין' זה כבר היה חודשיים אל תוך הזמן, והמשגיח ר' חצקל זצ"ל אמר שמועס והוא תבע למה העולם לא לומדים מספיק. כמובן שבפונוביז' לומדים היטב ב"ה, אבל רבי חצקל תבע מהם יותר. הבחורים החזיקו אז בדף ח' או דף ט', אבל ר' חצקל אמר לרבי חיים ברמן אני גוזר עליכם, לטובת הציבור, תגידו כמה פעמים כבר סיימתם את מסכת קידושין בזמן הזה!
אם מגיע רבי חיים ברמן נותנים לו לעקוף את התור
היה ידוע שם בפוניבז', שכשעומדים בתור לשאול את הרב שך שאלות, אם מגיע רבי חיים ברמן נותנים לו לעקוף את התור. הוא קודם לכולם. אמר להם ר' חצקל, אתם רוצים להבין למה הוא עוקף את כולם? למה הוא לא צריך לחכות בתור, בואו נשמע כמה פעמים הוא למד מסכת קידושין בחודשיים האחרונים…
רבי חיים ניסה להתחמק ולא רצה לענות, אבל ר' חצקל אמר לו שהוא גוזר עליו בכל תוקף שיגלה, ורבי חיים נאלץ לגלות שהוא סיים את המסכת חמש פעמים בתוך חודשיים.
אמר להם המשגיח, עכשיו אתם מבינים למה הוא לא מחכה בתור? כי בזמן שהוא עומד בתור הוא יכול להספיק עוד דף או שניים…
מורי ורבי, ראש הישיבה הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל, כתב פעם במכתב לאחיו רבי חיים, שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו מסכתא, וב"ה כבר למדתי שמונים או תשעים דף מהמסכת, וחזרתי על זה כמה פעמים כי אני הולך לומר עליה שיעור אז אני צריך להיות בקי במסכת. זה היה מה שהוא למד בבין הזמנים, כדי להתכונן לזמן הבא…