מה נכתב בקופסת הטבק?
הגאון בעל 'בית הלוי' מבריסק זצ"ל, עמד פעם ושוחח עם אדם. תוך כדי שיחה פתח את קופסת הטבק, אך רק הביט לתוכה בענין, נענע בראשו ולא הריח דבר. שוב חזר ונשנה הדבר, כאשר היה הרב משוחח עם אנשים – היה פותח את קופסת הטבק, אך רק הביט בתוכה ולא הריח ממנה.. .
הדבר הפך לתעלומה מעניינת. מה יש שם בקופסת הטבק? הלא הטבק מיועד להרחה, ואילו הרב רק מביט בה ?
בהזדמנות, הצליח אחד מבני הבית להציץ אל תוך הקופסה, וגילה כי על המכסה נכתב: ש.פ.ו.ש.מ.נ. – עתה היתה התמיהה גדולה שבעתיים – מהו אותו קוד סודי בן שש אותיות הרשום בקופסת הטבק, ומדוע כה מרבה הרב להביט בו ?
אזר הלה אומץ, וניגש אל הרב. 'תורה היא ולימוד היא צריכה…', הסביר בהתנצלות, 'הצצתי בקופסת הטבק וראיתי כי הרב מביט באיזה ראשי תבות תמוהים, במקום להריח מהטבק. מה הם ראשי התבות ש.פ.ו.ש.מ.נ.? מה משמעותו של קוד זה?'
'אה', חייך הרב, 'אלו ראשי התבות של הפסוק שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו. אנחנו מדברים עם אנשים, וצריך תזכורת באיזו צורה לדבר, באיזה אופן מותר לדבר… לפיכך כתבתי זאת לעצמי על קופסת הטבק, למען אזכור לשמור פי ולשוני! '
כולנו כל הזמן מדברים, וכל העת עומדות לפנינו שאלות האם אנו מדברים כהלכה, האם אנו שומרים על הפה והלשון כראוי. הבה נקבע לעצמנו זמן קבוע מדי יום ללימוד מעשי בהלכות שמירת הלשון, כדי להעניק לנו תזכורת יומית: יהודי מדבר כמו שמותר, יהודי שומר את פיו ולשונו !
מדוע לבחור לחיות כאילם עשר שנים?
אדם כי יהיה בעור בשרו… (י"ג, ב)
אחת המתנות המעניינות ביותר, המתנה השימושית ביותר והנצרכת ביותר, היא הפה. הפה שקיבלנו מבורא עולם, ובאמצעותו אנו עושים רבבות פעולות ביום, בהם פעולות פשוטות ושגרתיות, ובהם מגוונות ושונות, מעניינות ומאתגרות .
הפה שלנו הוא מנגנון התקשורת העיקרי שלנו, בינינו לבוראנו, בינינו לסובבינו, ואפילו בינינו לבין עצמנו. כל התקשורת בינינו לסביבתנו, בני המשפחה, חברים קרובים ואף המוכר במכולת – לא היתה אפשרית לולא הפה. אנחנו מדברים ומבררים, מתווכחים ומשוחחים, מפטפטים ואומרים, דנים וקובעים – כל זאת באמצעות הפה שהוא הכלי המרכזי ובתקשורת בין אדם לחברו .
בנוסף, ואולי בעיקר – את כל הדרוש לנו אנו זוכים לקבל באמצעות הפה.
הרי בעזרתו אנו מתפללים ומבקשים, נושאים תחינה ושופכים שיח לפני בורא עולם. הרי רק באמצעות הפה יכולים אנו להביע את בקשותינו, לשטוח את אשר על ליבנו, ולבקש כי הקדוש ברוך הוא ימלא משאלותינו, כי אתה שומע תפילת כל פה.. .
גם צורת הלימוד שלנו, מבוססת כולה על יכולת הדיבור שלנו. בעזרת הפה אנו קוראים, באמצעותו אנו מנתחים ומעמיקים, ורק בזכותו אנו יכולים להסביר לאחרים את אשר הבנו, ולגרום גם להם להבין – או להסביר לנו אחרת, בפה שלהם כמובן… כך או כך, לולא הפה, סדר הלימוד שלנו היה נראה אחרת, אם היה קיים בכלל.. .
נמצינו למדים, כי הפה שלנו עושה עבורנו את השירות הטוב ביותר אצל בורא עולם, הוא הכלי המרכזי בקשר בינינו לבין בוראנו. כמה עלינו להשקיע מחשבה ותשומת לב בשאלה איך הכלי הזה נראה, האם הוא נקי ונוצץ, בוהק ומאיר, או שמא.. .
הרי אם נשלח מכתב לאישיות מכובדת – ברור שנשתמש בנייר נקי ויוקרתי, יפה ונאה. הרי כשנבוא לתת מתנה לאדם מכובד – נשקיע מחשבה רבה בצורת ההגשה המכובדת ביותר ונגיש את מנחתנו במגש יפה ובכלים נאים.
כמה לא נעים יהיה לשלוח לאדם מתנה באריזה מלוכלכת ודוחה, או לכתוב לאבא מכתב על נייר מכתבים מוכתם ומצחין…
זה בדיוק מה שאנחנו עושים עם הפה שלנו.
באמצעותו אנו מבקשים, הוא המגש שלנו להגיש מנחה למלך מלכי המלכים. הוא הכלי היחיד שלנו לשאת תחינה לפני אבינו שבשמים, ובאמצעותו אנו עוסקים במתנה הטובה ביותר שנתן לנו – היא התורה הקדושה. עתה כבר נבין איך הפה הזה צריך להיראות, עד כמה עליו להיות נקי ומצוחצח, נוצץ ובוהק.. .
כיוון שהכלי הזה משמש אותנו גם בתקשורת היומיומית בינינו לבין חברינו, הוא נמצא בסיכון גבוה להתלכלך, המגש הזה מתמודד כל הזמן בשדה שיחות בני האדם, שדה בו ניתזות בלי סוף טיפות לכלוך, ועדיין צריך לשמור אותו נקי ומאיר.. .
נשמע מורכב? אולי, אבל בדיוק לכן קיבלנו הוראות שימוש והגנה על הכלי הזה. דווקא בגלל שהוא מצוי בסיכון כה גבוה להתלכלך, כאשר מהצד השני – יש לו תפקיד כה רם וחשוב, לכן ניתנו לנו הוראות הגנה ושמירה על הכלי, הוראות קפדניות ומדוקדקות בעזרתן נוכל לשמור על הפה והלשון, לשמור על הכלי הזה זך ונוצץ וטהור, ולהשאירו בוהק ומאיר גם בתוך עבודתו היומיומית והשגרתית.. .
פרשת השבוע הנוכחי עוסקת באדם המגלה כתם לא מזוהה בידו, ולאחר בדיקות מקיפות מתברר כי לא לקה במחלה חלילה ולא נדבק בו חיידק אלים, אלא הכתם הזה הוא נגע צרעת, המגיע כתזכורת לאדם על הצורך החשוב לשמור על המתנה הייחודית – הפה.
כאן מגלה לנו התורה עד כמה הפה הוא כלי רגיש ועדין, שיש להיזהר ולהישמר בשימוש בו. נכון שהוא משמש לאינספור שימושים במשך היום, ונכון שבאמצעותו אנו מתקשרים עם הסביבה ומדברים עם החברים, אבל דווקא לכן – יש להקדיש רוב מחשבה ותשומת לב לשמור עליו נקי וזך, כי שימוש לא נכון בו – עשוי להיות מסוכן מאוד לעצמנו ו לסובבים אותנו !
זה לא שמכאן ואילך אסור לדבר, מותר, אפילו רצוי, אלא שיש לדבר באופן הראוי והמותר. בשביל זה נתן לנו הכהן הגדול מאחיו, ה'חפץ חיים' זצ"ל ספר שלם וערוך היטב, המפרט ומסביר, מבאר ומבהיר את הדיבורים האסורים והמותרים, אלה דיבורים ילכלכו את הפה שלנו בלשון הרע ורכילות, ואלה מהם לא יפריעו לנקיונו הראוי לו…
כל שאנו צריכים לעשות, הוא ללמוד את ההלכות, להכיר את המושגים, לדעת מה מותר לומר ואיך, ומה אסור לומר ומתי. כדאי כל כך להשקיע כמה דקות ביום ללמוד את ההלכות, לדעת ולוודא שאנחנו לא נופלים אפילו בטעות, שאנח נו לא מדברים רע אפילו בשוגג, שהפה שלנו נותר נקי ללא כל תקלה. כך, רק כך, נוכל להיות בטוחים שהפה שלנו ישמש לתפקידו ויישאר נקי כפי רום מעלתו, ונוכל להגיש תפילותינו בעזרתו וגם לזכות במידה טובה לישועה ורחמים !
גילוי הסוד בהלוייה המצמררת!
ר' נוריאל אשקי ז"ל, לא היה אדם מפורסם. מעודו נחבא אל הכלים, התפרנס מיגיע כפיו וקבע עתים לתורה. תמיד התהלך בצידי הדרכים, איש לא שמע עליו, מעטים הכירו אותו, בעיקר שכניו לרחוב שערי תורה בשכונת בית וגן בירושלים, שם התגורר .
ר' נוריאל חלה במחלה הקשה, בגרונו התגלתה המחלה הנוראה, שהתמקמה במיתרי קולו. במשך תקופה ארוכה עבר טיפולים כימותרפיים קשים ומורכבים, ושתה את כוס התרעלה של המחלה עד תומה. לאחר תקופה ארוכה וממושכת של ייסורים, כשנואשו הרופאים מלהציל את מיתרי קולו הפגועים, התקבלה ההחלטה הדרמטית: 'יש לכרות לו את מיתרי הקול! '
כל בר דעת מבין את משמעות ההחלטה הקשה, שבוצעה רק כדי להציל את חייו. אדם ללא מיתרי קול הוא למעשה אילם, אינו יכול עוד להתפלל, לדבר, לשוחח, להסביר. רק בשל החשש מהתפשטות המחלה וגרורותיה אל הגוף כולו, התקבלה ההחלטה הקשה שר' נוריאל נאלץ להסכים לה, ולאשר את כריתת מיתרי הקול מגרונו.. .
הניתוח בוצע בהצלחה, וכשהתעורר ר' נוריאל מההרדמה הפך לאילם. לא עוד שיחות, לא עוד דיבורים – הוא יכול להניע את שפתיו בחופשיות אך אף הגה לא יוצא מפיו. נטול מיתרי קול החל ר' נוריאל להתרגל לחייו החדשים, כאשר כל בקשה נכתבת על פתק, ובעצם – יכולת התקשורת שלו עם סובביו היתה באמצעות תנועות וכתיבה בלבד !
קשה לדמיין חיים מייסרים שכאלה, בוודאי עבור אדם שעד לא מכבר היה מדבר, ונאלץ להיפרד מהיכולת הזו לטובת הצלת חייו. גם לאחר הכריתה המשיכו הטיפולים הכימותרפיים, ורק כעבור כשנה וחצי מהניתוח – הגיעו אליו הרופאים ובפיהם בשורה משמחת:
הגוף התגבר על המחלה, בעזרת השם היא כבר לא תחזור. אפשר להשתיל בשנית את מיתרי הקול, להשיב לו את יכולת הדיבור !
בני המשפחה התרגשו, ושמחתם פרצה גבולות. אחרי שנה וחצי של אילמות מצערת, יוכל אביהם לחזור ולדבר כאחד האדם, חוש הדיבור ישוב אליו ככל אדם אחר. רק אדם אחד לא התרגש מדי – היה זה ר' נוריאל עצמו.. .
הרופאים החלו לשוחח עמו, מבקשים לקבוע מועד לניתוח שיחזיר לו את מיתרי הקול.
בתחילה דחה אותם בלך ושוב, ורק אחר כך הבינו כי הדחיות מכוונות, והוא דוחה את הניתוח מסיבות השמורות עמו. הרופאים חשבו כי הוא חושש מהניתוח, ודיברו על לבו כי הניתוח הוא פשוט וקצר, ונערך בהרדמה מקומית בלבד.
'אין לך מה לחשוש', חזרו ואמרו, 'רק נקבע מועד, נבצע את הניתוח בפשטות ובהצלחה, ובס"ד תוכל לשוב לדבר כמו לפני הניתוח הראשון! '
אך ר' נוריאל עודו דוחה ומסרב, וטעמו ונימוקו עמו, אותו לא אמר גם לבני משפחתו הקרובים. אלו ראו כיצד אביהם מתקשה בתקשורת עם סובביו, ולא הבינו מה טעם הוא כה מתעקש שלא לעבור את הניתוח הקצר, ולשוב לחיות חיים תקינים, רגילים ומדברים…
בצר להם, פנו בני המשפחה אל הגה"צ רבי יעקב עדס שליט"א, אליו היה אביהם מקורב. 'אולי הרב יעלה לשוחח עם אבינו', ביקשו, 'וישמע את הסיבה מדוע הוא מסרב לעבור את הניתוח. הרי לאחר הניתוח יוכל לחזור להתפלל, מחכים לו חיים מאושרים מלאי שיג ושיח, שיחות ודיבורים – למה הוא דוחה אותו כל העת? '
רבי יעקב נענה להזמנה, וטרח ובא לביתו של ר' נוריאל, אשר קיבלו בכבוד מלכים ובהתרגשות רבה. הוא סימן לרב לשבת, וביקש את קרובי המשפחה לצאת מלפניו, באשר הוא רוצה לשוחח עם הרב באמצעות כתיבה באופן אישי וחסוי. כשהדלת נסגרה החלה הפגישה שארכה זמן לא מועט, ובסיומה יצא רבי יעקב ולא אמר דבר.. .
בני המשפחה היו בטוחים כי הבעיה נפתרה וניתן לקבוע מועד לניתוח. אך גם עכשיו המה ראו כן תמהו, כי אביהם עומד איתן בעקשנותו ומסרב לעבור את הניתוח, וגם הרב עדס דוחה אותם מלפניו, אינו משיב באופן ברור מתי יבוצע הניתוח, אם בכלל.. .
חלפו עוד כמה שנים, בהן היה יכול ר' נוריאל לעבור את הניתוח בכל רגע, ולקבל בחזרה את יכולת הדיבור, אך הוא בחר בדעה צלולה שלא לעשות זאת. איש לא הבין את הסיבה לכך, בני המשפחה התפלאו עד מאוד, אך היה ברור כי ר' נוריאל עומד בדעתו שלא לעבור את הניתוח, ומבקש לסיים את חייו כאילם.. .
וכך אכן קרה, לאחר כמה שנים נפטר ר' נוריאל לבית עולמו. הלווייתו יצאה מביתו שבשכונת בית וגן בנוכחות קהל רב ממכריו ומוקיריו, שביכו את לכתו אחרי ייסורים קשים, ואחרי שנים ארוכות של אילמות מרצון.
בהלוויתו ספד לו הגה"צ רבי יעקב עדס שליט"א, וחשף את הסיבה מאחורי תעלומות הסירוב לניתוח .
'הנפטר דנן', אמר הרב עדס והשת נק בבכי, 'יכול היה לקבל בחזרה את כח הדיבור, ולחיות את העשור האחרון לחייו כאדם מדבר ורגיל, תחת היותו מוגבל ואילם. אך הוא בחר להישאר אילם מבחירה, ועתה – אגלה לכם את הסוד מדוע נהג כך… '
הכל עשו אוזניהם כאפרכסת, והרב עדס המשיך בדבריו: 'הייתי אצלו, ניסיתי לדבר על לבו, לשכנע אותו לעבור את הניתוח שיחזיר לו את מיתרי הקול. נתקלתי בסירוב עקשני, יצוק כפלדה, ולא הבנתי את הסיבה לכך. עד שהוא גילה לי בעצמו, וגזר עליי לא לספר לאיש עד יום מותו.. .
הסכיתו ושמעו', הרעים הרב עדס בקולו, 'מדוע סירב ר' נוריאל לעבור את הניתוח. הוא הסביר כי הקדוש ברוך הוא ברא באדם את כח הדיבור למטרות טובות, ללמוד, להתפלל, לשוחח דברים טובים ומחזקים איש עם רעהו.. .
אבל כח הדיבור הזה הוא גם כח מסוכן, מאוד מאוד מסוכן… כח הדיבור יכול לקלקל עד מאוד, במילה אחת מיותרת ניתן להזיק נזק בלתי הפיך, ניתן לגרום לתוצאות קשות וכואבות עבור האדם המדבר וסובביו…
כל עוד נולדתי עם כח הדיבור – עליי לשמור עליו, לעשות כל שביכולתי. אבל משהקדוש ברוך הוא נטל ממני את הכח הזה, אינני חפץ לעשות פעולות יזומות מצידי ולהחזיר לי כח זה – למרות התועלת העצומה שטמונה בו – כי אני חושש שאכשל ואחטא בדיבורי, ולכן מעדיף אני להישאר אילם כל חיי ובלבד שלא אחטא חלילה בדיבורים אסורים!!! '
הרב עדס פרץ בבכי מר וזעק: 'לא ייאמן!', קרא בקול, 'ר' נוריאל הקריב את מיתרי קולו ובחר לחיות יותר מעשר שנים כאילם, ובלבד שלא להיכשל פעם אחת בדיבור אסור! כמה עלינו ללמוד ממנו – שהלשון עשויה להיות מסוכנת, היא חרב פיפיות, וכל מאמץ שבעולם כדאי ומשתלם הוא כדי לשמור על הפה והלשון נקיים וזכים, בוודאי אם מדובר בלימוד ההלכות והשקעת תשומת לב לפני שמוציאים מילים מהפה! '
את הסיפור לפרטיו, קיבלנו ממזכה הרבים הרב אהרן מרגלית שליט"א, כשהמסר העולה ממנו זועק: כמה כדאי ללמוד את ההלכות, לשננן, לדעת.
להכיר ולוודא שאנחנו מדברים באופן המותר, שהפה שלנו לא הופך לחרב כנגדנו, שכח הדיבור שלנו שמור ומנוצל עד תום רק לתפקידיו החיוביים, למטרותיו העילאיות. כמה עלינו להשקיע מחשבה לפני כל מילה שיוצאת מהפה שלנו, וכבקשת הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק בתפילתו המפורסמת 'שנדבר כל אחד את חברו, בדרך הישר והרצוי לפניך… '
ההבטחה שהתגשמה!
אל הרבנית קנייבסקי ע"ה נכנסה אשה, ומיד בכניסתה החל מעיין דמעותיה לנבוע. 'כבוד הרבנית', אמרה האשה בין יבבותיה, 'זכינו ברוך השם במשפחה ברוכת ילדים, בבתינו שורה מכובדת של בנות מצויינות שהיו יכולות להפוך מזמן לנשות חיל… אבל…', וכאן פרצה האשה בבכי מר.. .
'הן מתבגרות והולכות, ועדיין לא זכו להקים בית בישראל. בכל יום אנו עוסקים בהצעות שונות, מבררים ומדברים, מנסים ומגששים, אך הישועה בוששת מלבוא. כל יום שחולף הוא כמו שנה, והישועה עודה מתמהמהת… '
'אוי!' נאנחה הרבנית קנייבסקי בצער, 'שורת בנות מתבגרות בבית – זה נסיון לא קל!', אמרה בהשתתפות כנה, ועודדה את האשה הבוכיה. 'ישועת השם כהרף עין, מה שהיה עד עכשיו – יכול להשתנות ברגע אחד. זה באמת ניסיון קשה ומורכב, אבל אני מקווה וכולי תפלה שהוא יחלוף כבר בקרוב… '
'כבר ניסינו המון סגולות', שבה האשה וסיפרה, 'היינו בקברי צדיקים והתפללנו בלי סוף. מה עוד נוכל לעשות? '
'את זה עשיתם?', שאלה הרבנית קנייבסקי והצביעה על דף שהיה מונח על השולחן… האשה הופתעה מההצעה לשמוע על סגולה חדשה שלא הכירה, ומיהרה להציץ בתוכן הדף, בו נאמר: 'כך הבטיח הגאון רבי יהודה סג"ל זצ"ל ממנצ'סטר: כל הלומדים בספר חפץ חיים שתי הלכות ביום, יראו ישועות גלויות בענייניהם, הן בילדים, הן בזיווגים, הן ברפואה שלימה, הן בפרנסה והן בחינוך ילדים! '
האשה הביטה בהתרגשות בדברים, שכמו נכתבו במיוחד בשבילה. והמשיכה לקרוא: 'ואני מבטיח, שמי שילמד בספר 'חפץ חיים', אני אהיה העורך דין שלו בשמים!' – עתה הדברים קיבלו משנה תוקף. עורך דין בשמים, יש דבר טוב מזה ?
האשה קראה את הדברים פעם, פעמיים ושלוש, ובאותו רגע קפצה ואמרה:
'הריני מקבלת על עצמי! גם אני מצטרפת לרבבות עמך ישראל הלומדים הלכות לשון הרע, גם אני חברה בלגיונו של מלך – בנזהרים בשמירת פיהם ולשונם, ובזכות זה תזכינה בנותיי היקרות לזיווגן כבר בקרוב! ' הרבנית קנייבסקי חייכה, ובירכה אותה בחום. 'תבואי לעדכן כשתהיינה שמחות!', אמרה לה, והן נפרדו בחיוך.. .
באחד ממכתביה, מעידה הרבנית קנייבסקי בכתב ידה על דבר הסיפור, וסופו המפתיע: 'שלושה ימים אחר כך, התארסה הבת הראשונה. כעבור כחודשיים – התארסה הבת השניה, ומאותו יום – זכתה האשה לראות ישועות לרוב! '
וזה לא מקרי – הרי כך כותב ה'חפץ חיים' זצ"ל בספרו 'זכור למרים' בשם המדרש: 'אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הצרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם ומשוט לשון תחבא'. כי אבינו שבשמים אב רחום, חפץ להציל אותנו ולשמור עלינו מכל רע, ולקבל את תפילותינו ולהעניק לנו בטובו במידה גדושה, אבל יש לכך תנאי אחד:
שהפה שלנו יהיה נקי, שהתפילות שלנו יוגשו בכלי מכובד וראוי, שלא יהיו עלינו טענות שאנחנו מדברים רע על אנשים אחרים ולפיכך אפשר לדבר עלינו רע בשמי מעל. זה הכל! אדם ששומר פיו ולשונו – התפילות שלו מתקבלות, הוא זוכה להגנה מפני המקטרגים עליו בשמים, כי הוא בעצמו שומר פיו ולשונו !
אנו מצויים בתקופה סוערת, כל לב חושש ונתון בדאגה, אנשים מחפשים הגנה מכל סוג ומחבוא מכל צרה. מאיר לנו המדרש שהקדוש ברוך הוא מבטיח ליהודי – אתה מוגן! אני שומר עליך, אני יכול להציל אותך מכל צרה, רק תשמור על הפה והלשון, תשמור על הפה והלשון!
המידע הזה הוא מציאה יקרה, גילוי מסעיר לב! לא צריך לדאוג, לא צריך להילחץ, השומר הטוב בעולם עומד הכן לרשותך, הוא רוצה להציל ולשמור ולהגן עליך, והוא יכול, מי כמוהו יכול! הוא רק מבקש שתאפשר לו, שתשמור על האוירה נקיה ובוהקת, שהמילים שלך יהיו נקיות וזוהרות ולא יפריעו לו להגן עליך !
כמה כדאי להשקיע מחשבה במה שיוצא מהפה, ולהשקיע את המאמץ הדרוש ללמוד את ההלכות ולהכירן על בוריין, לדעת אלה דיבורים יאפשרו את ההגנה השמימית המובטחת, אלה סוגי דיבורים יאפשרו לברכה לבוא לביתנו ולחול עלינו ועל משפחתנו !
(קובץ דרישה וחקירה)
שומר פיו ולשונו
מאוד מצא חן בעיני הסיפור עם טבעת הטבק עם שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. כל הכבוד לכם