"אני עובר פעמיים בשבוע בכביש גהה, שעוברים בו שישים ריבוא מדי יום. ועל הכביש, באחד הצמתים, תלוי שלט ענק, כל אות מטר ויותר. "אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל?"

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (יח, א)

מה שמע יתרו?

אומר רש"י "מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

נשאלת כאן שאלה: איזה נס היה גדול יותר, קריעת ים סוף או מלחמת עמלק? בוודאי, אין ספק שקריעת ים סוף. כי  קריעת ים סוף היה נס נגד הטבע לחלוטין, הים נבקע לשתים עשרה חלקים, ועשרה ניסים נעשו ה' על הים, כל מימות שבעולם נבקעו. נס חוץ לדרך הטבע! אבל במלחמת עמלק, נכון שהיו ניסים – "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וגבר עמלק", בסדר, אבל עם הכל המלחמה התנהלה בדרך הטבע. נלחמו כמו בכל מלחמה, וניצחו. כמו כן העמלקים הצליחו גם הם להרוג מעם ישראל: "ויזנב בך את כל הנחשלים אחריך".

נשאלת אם כן השאלה, אם יתרו שמע על קריעת ים סוף, מה צורך יש בתוספת של מלחמת עמלק? הרי היה לו כבר את הנס הגדול ובכלל מאתיים מנה, ומדוע חז"ל אומרים ששמע "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

ביאר רבי אליהו לופיאן זצ"ל, פלאי פלאים: חז"ל באים לגלות את צורת השמיעה שלו, לא רק את מה ששמע אלא איך הוא שמע.

יתרו לא שמע על שני ניסים בנפרד, אלא שמע את קריעת ים סוף ומלחמת עמלק גם יחד. הוא התבונן במה שמתרחש בעולם. כאשר היה קריעת ים סוף התעוררה סערה בראשי אומות העולם "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת" והנה לאחר מכן, עמלק הגיע להילחם עם ישראל "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", איך יכול להיות כזה דבר, אחרי שכל העולם מזדעזע מקריעת ים סוף, עמלק מעז פניו ככלב ולא אכפת לו שום דבר, ובא להילחם עם ישראל?!

ככה? קריעת ים סוף – ומלחמת עמלק, עד כדי כך?!

שמע יתרו: איך לא שומעים!… איך נראים אנשים שלא שומעים!

הגוי הזה יכול לשמוע "קריעת ים סוף" ולבוא אחר כך ל"מלחמת עמלק" להילחם עם ישראל. אם כך נראה גוי – חייבים להתגייר, אני חייב להיות יהודי! "שמע ובא".

עוד היה אומר הרבי ר' שלום בנוסח נוסף: וכי רק יתרו שמע על קריעת ים סוף? הרי "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום נמוגו כל יושבי כנען" – הכל שמעו. אבל הוא שמע ובא. כולם שמעו – "איי איי איי" – ונשארו בשטויות ובהבלים שלהם. הוא "שמע – ובא!" עזב את כבודו של עולם ובא להיות יהודי, בא אל המדבר להתגייר.

 

ברכה ממזכה הרבים

לפני למעלה מעשרים שנה, עמדתי לפני ניתוח קשה באמריקה. כדרך העולם הולכים לצדיקים לבקש מהם ברכות – "כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (בבא בתרא קטז ע"א) – החלטתי גם אני לקבל ברכה מצדיק. קמתי ונסעתי לירושלים, ובאתי לעיר העתיקה, לישיבת 'אש התורה' לבקש ברכה. כי בישיבה ההיא ישב ולמד יהודי, אולי שמעתם עליו – ר' אורי זוהר.

אני נכנס לבית מדרש, הוא יושב עם תפילין וטלית כמדומני, לומד בהתמדה עם החברותא. לא רציתי להפריע באמצע, המתנתי לרגע שיקום ממקומו, ואז ניגשתי אליו ואמרתי:

"ר' אורי תשמע, אני צריך לעבור ניתוח לא קל בארה"ב. אני הולך לצדיקים, וגם אליך אני בא עכשיו לקבל ממך ברכה".

הסתכל עלי בתמהון: "ר' ראובן, טעית בכתובת, אינני נותן ברכות. לשם כך צריך ללכת לצדיקים, לחכמים, לא אלי. אף אחד לא מבקש ממני ברכות!"

"ר' אורי, אני מגיע מבני ברק במיוחד, לקבל ברכה ממך" – התחננתי.

"תהיה בריא, מה אתה רוצה ממני? מה נטפלת אליי?" – התחנן הוא [וכבר אמר "תהיה בריא"…].

"תשמע", אמרתי לו, "זה לא יעזור לך. אני נוסע פעמיים בשבוע מבני ברק לבת ים, ובדרך עובר בכביש גהה. ובכביש גהה – אומרים שעוברים בו שישים ריבוא איש מידי יום, וגם אם פחות משישים ריבוא, לא נורא. ועל הכביש, באחד הצמתים, תלוי שלט ענק, כפליים או שלוש פעמים כמו בית המדרש הזה, אותיות ענקיות, כל אות מטר ויותר. לא שייך לא לראות את השלט. ומה כתוב בשלט?

שפתיים ישק: "אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל?"

אתם שומעים?

"אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל" כי הוא שיחי' עזב את הכל, נמלט מהזוהמה, התנתק מהבוץ של הבלי העולם הזה.

אמרתי לו: "ר' אורי, אם זכיתם לקדש שם שמים, אני צריך ברכה מכם".

הוא נתן את הברכה שלו.

מה היה עם יתרו? ישב בכבודו של עולם, אבל "וישמע"! ואז התנער מהגילולים, השליך אותם לאשפה, "שמע ובא" אל המדבר, להיות יהודי. פלאי פלאים מה היא כוח השמיעה.

רבותי, לשמוע, אין הכונה דווקא לשמוע דרשה ממישהו אחר, גם אם אני לבדי רואה מאמר חז"ל מעיין בספרי מוסר, ולוקח לתשומת ליבי, מייחס את הדברים ישר אלי: מה אני יכול לקבל מכך, איך הדברים יכולים להשפיע עלי, להאיר את חיי, מה אני חייב להשתפר, ולהשתנות, עלי נאמר – "ותחי נפשכם" כפי שמובא במדרש רבה כאן (יובא להלן).

 

האוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים

כאשר אדם נפל מראש הגג, ה' ישמור ויציל, ונשאר בחיים, בדרך כלל הוא שבר את הידיים, שבר את הרגליים, את הצלעות וכו', נהפך לשבר כלי. מגיעים אמבולנסים, טיפול נמרץ, מכניסים אותו למיון, מעבירים אותו לכירורגיה ומתחילים לטפל בכל איבר ואיבר.

היד שבורה – מטפלים, הרגל שבורה – מטפלים, קודם ביד ימין, אחר כך ביד שמאל. גבס פה וגבס שם, מכל הצדדים – עטוף בגבסים.

אשאל אתכם שאלה: מדוע צריך כל כך הרבה גבסים? תשימו על יד ימין ושלו' על ישראל?.

רק חסר דעה יכול לשאול שאלה כזו. כי אם הגבס יונח על יד ימין בלבד, יד שמאל לא תתרפא. גבס על רגל ימין, רגל שמאל תתנפח ולא תתרפא. כל איבר חייב את הטיפול האישי שלו.

אלו הם פני הדברים בבית חולים של בשר ודם.

אמר הקב"ה לישראל: אצלי לא כך, בבית חולים שלי יש אפשרות אחרת.

יש מצב רח"ל שאדם כולו מטונף, מלוכלך עם עבירות. חבול ושבור.

רבי חיים ויטאל ז"ל אומר כי רמ"ח האיברים הגשמיים לבושים על רמ"ח איברים רוחניים [ואם חסרה לו מצוה, חסר לו איבר, וכפי שבגשמיות, אם חסר אבר זה אסון, ברוחניות על אחת כמה וכמה, לנצח], וקורה שהאיברים הרוחניים שבורים מעבירות, ופעמים שכל הגוף הרוחני מלוכלך בעבירות, או כל האברים פגומים וזקוקים לתחבושות רוחניות,

אומר הקב"ה: "שמעו ותחי נפשכם" (ישעיהו נה, ג).

"היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם, אמר להם: אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו, נמצא כולו רטיות. אני איני כך, אלא רמ"ח אברים באדם הזה, והאוזן אחד מהם, וכל הגוף מלוכלך בעבירות, והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, שמעו ותחי נפשכם, לכך אמר 'שמעו דבר ה' בית יעקב', וכן אתה מוצא ביתרו שעל ידי שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר" (שמות רבה כז, ט).

אם האוזן שומעת היטב, אם יש לו שמיעה רוחנית עמוקה, על ידי כך כל האיברים מתרפאים שנאמר "שמעו ותחי נפשכם", יש לו ישועה כללית. כי הוא שומע תוכחות.

אחרי שיחת מוסר לפעמים השומע מפטיר: תודה רבה, חזק וברוך! יוצא והולך הלאה בדרכו כמקדם, כבתחילה.

אתם יודעים מה שמספרים מעשל'ה [משל ונמשל]. היה פעם יהודי עולה חדש שהגיע לארץ ישראל ובשבת קודש רח"ל עלה על עץ תאנים, קטף ואכל. העץ לא היה שלו.

חלף שם יהודי עטוף טלית שיצא מבית הכנסת, וקרא לעברו: "ר' יהודי, שבת היום, האם אתה יודע כמה איסורים אתה עובר? זכור את יום השבת לקדשו, שמור את יום השבת לקדשו, מחלליה מות יומת, כל העושה בו מלאכה יומת, הרבה עבירות, ומלבד חילול השבת הרי האילנות לא שלך: לא תגנוב, לא תגזול. אתה גם אוכל את התאנים ככה, בלי לבדוק, זו סכנת תולעים, שרצים – איסורים על גבי איסורים…"

כך, העניק לו דרשה שלמה של הוכח תוכיח, והיהודי המשיך ואכל, והוא חזר שוב בקול רם על פרטי האיסורים והפסוקים שהאיש נכשל בהם.

לפתע פנה אליו ה'עולה חדש' ואמר: "כמה מיוחד כאן בארץ הקודש, בחו"ל לא היה לנו כאלו דברים. ב"ה, כאן אפשר לאכול הרבה דברי מתיקה ותאנים, וגם ברוך ה' לשמוע בינתיים פסוקים ודברי תורה…"

הוא שומע פסוקים – "מחלליה מות יומת" "לא תגנוב", ונהנה, אוכל תאנים גנובים ושומע דברי תורה.

זה נקרא שהוא שומע?!

אני עצמי הייתי [לא עלינו ולא עליכם] במקום מסוים לרפואה בסמוך לחיפה, שבתתי שם בשבת. פעם, היה נפוץ יותר מושג של מועדונים רח"ל. התאספו, שתו לשכרה שרו ורקדו, מסכנים, נעבאך, רחמנות. המועדון היה פתוח בליל שבת מול הדירה שלנתי בה, שמעתי תזמורת, שירות וזמרות, ה' ישמור, ומה הם שרו בהתלהבות? ניגון עממי ידוע עם התיבות שבתפילה: "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" בהשתפכות הנפש, בהתלהבות [ממש כפי שהיה עם ה'עולה חדש' הנ"ל: "גם לאכול בשבת וגם לשמוע דברי תורה"].

פלאי פלאים להיכן אפשר להגיע אם שומעים, ולהיכן, כאשר לא שומעים, רחמנא ליצלו. "שמעו ותחי נפשכם".

(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן)