על כל אבידה אשר יאמר
בספר שאל אביך ויגדך חלק ג' מסופר על הגאון ר' בצלאל החלבן של שערי חסד שהיה מפורסם בלמדנותו הגדולה, פעם ראהו ת"ח אחד ובידו שקית מלאה כסף שמצא, התחיל ר' בצלאל לדון האם מצוות השבת אבידה חלה על כל פרוטה ופרוטה בפני עצמה, ואם ישיב את האבידה יזכה בכמה אלפי מצוות, או שיקיים רק מצוה אחת כוללת. אמר לו הת"ח הרי אין סימן באבידה זו, ואינך חייב כלל להשיב. התחיל ר' בצלאל לרעוד בכל גופו, נבהל הת"ח ושאל אותו: ר' בצלאל מה קרה שאתה כל כך רועד? השיב ר' בצלאל הרי עשינו חשבון שיש כאן אלפי אלפים של פרוטות, ואם אין חיוב מצד הדין להחזיר את האבידה, הרי בזה נבצר ממני לקיים את אלפי האלפים של מצוות השבת אבידה? אבל את הכסף הרי אחזיר, כי לא אוכל ליטול לעצמי כסף שבעליו יושבים ומקוננים על אבדנו, יוצא מזה שאחזיר את הכסף לבעליו בלי כל אותן אלפי המצוות!
"מה אתה סח ר' בצלאל"? טוען הת"ח כלפיו, "הלא עני ואביון אתה, והנה זימן לך הקב"ה מטמון כה גדול שממנו תוכל סוף סוף להתפרנס לשובע". ומה אתה סח? הקשה כנגדו ר' בצלאל, האם אני עני? הלא יש לי בית ובכל יום אני אוכל כזית לחם בבוקר וכזית לחם בערב. ויש לי אפילו מי מלח כדי לטבל בו את הפת". – השיב לו הת"ח "ומה נורא כל כך אם מעתה יהיו לך לכל סעודה כדי שני כזיתים בבוקר ובערב ולא תטבול את פתך במי מלח אלא תוכל למרוח את פרוסת הלחם בחמאה"? – "ותורה מה תהא עליה" שאל ר' בצלאל, הלא אמרו חז"ל (תוס' כתובות קד. ד"ה לא נהנתי, תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ו) "עד שיבקש אדם שייכנסו דברי תורה לתוך מעיו, יבקש שלא ייכנסו מעדנים לתוך מעיו"! "חמאה בימינו כבר אינה נחשבת למעדנים", התעקש לומר לו בן שיחו. "ניחא" עונה לו ר' בצלאל, "לו יהי כדבריך והצדק איתך, אבל למה צריך אני לזון את התולעים בקברי בלחם וחמאה, כלום לא יסתפקו בלחם ובמי מלח? ולבד מזאת, גם אם נניח שאין במקרה שלפנינו מצוה של השבת אבידה, איזה טעם יהיה ללחם וחמאה שאקנה מממון שיהודי מצטער עליו"?
(רבנו יונה על אבות מהדו' הרב הלל בריסק)