בדרשתו לפרשת מקץ, סיפר המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
איתא מהרה"ק ה'מאור ושמש' זי"ע (פרשת משפטים) שתפלה בציבור מסוגלת לפרנסה בהרחבה, כרמוז בפסוק (שמות כג כה) "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך, והסרותי מחלה מקרבך', פתח בלשון רבים ועבדתם ומסיים בלשון יחיד וברך את לחמך', וז"ל. עיקר עבדות ה' הוא שישתתף האדם עם הציבור בכל עניני העבודה, הן בתורה והן בתפילה… ואם מתפלל עם הציבור יהיה מובטח שפרנסתו תהיה מזומנת לו בכל יום ברווחה, וברכה תהיה מצויה לה במעשי ידיו לו, כי על ידי שהאדם מתפלל עם הציבור הוא ממשיך כל השפעות טובות על כנסת ישראל גשמיות ורוחניות, כי על ידי תפילות ציבור ירדו כל השפעות טובות לישראל, וכל הגזירות קשות יתבטלו, ולא יצטרכו להתפלל עוד אלא על הגאולה שלימה שתהיה במהרה בימינו אמן.
שמעתי מאחד מתושבי ניו יארק, אשר עסקיו נקלעו להפסדים וקשיים, ובכדי שיוכל להעלותם שוב על דרך המלך היה זקוק מאוד להלואה גדולה מה'בנק', קבע האיש תור וזמן להיפגש עם מנהל הבנק היושב במדינת דעטריוט שבארה"ב, ונקבע הזמן לשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים.
הלה ידע שעליו להגיע בזמן, ו'אוי לו' אם יאחר אפילו במקצת, כי ה'מאחר' אינו נחשב בעיניהם אלא כ'בטלן', ומה גם שאף נחשד' כמאחר גם בתשלומי הלוואות הבנק, על כן השים עצמו להיות מן הזריזין המקדימין, והגיע לשם כבר בשעה ארבע, אלא שעדיין לא התפלל מנחה, לכן נכנס לביהמ"ד הסמוך, שם אמורים להתפלל מנחה בשעה 4:00, אלא שבהגיעו ראה שעדיין לא עת האסף, ויש שם בקושי מזומן.
אט אט התקבצו עוד ועוד אנשים עד שב"ה הגיע מניינם לעשרה, כל דמו כבר בער' בו מרוב לחץ שלא יאחר את הפגישה החשובה, וכבר חשב 'לברוח' לאחר שמו"ע, אולם ה'חזן ביקש ממנו בתחנונים שישאר עד סוף התפילה, מכיוון שהוא 'חיוב' ועליו לומר קדיש אחרי 'עלינו', בלית ברירה החליט האיש להמתין עד סיום התפילה.
מיד בגמר התפילה רץ כחץ מקשת לבניין הבנק, אך כשהגיע ראה ש'המנהל' עדיין לא הגיע, ב"ה… המתין כמה רגעים והנה נכנס אל החדר מנהל הבנק ופני האיש מוכרות לו, כי הוא היה אותו בעל התפילה שביקש ממנו להישאר בביהמ"ד עד אחר גמר התפילה. אמר לו המנהל, ראיתי על פניך עד כמה הנך ממהר ולחוץ, אך לעומת זאת היה ניכר על פניך מידת נאמנותך ויושרך, ועל כן הנני סומך עליו, ובתוך רגעים ספורים נסתיימה הפגישה בהצלחה גדולה.
אין צריך לומר, מה היו תוצאות הפגישה אילו היה בורח קודם חזרת הש"ץ… כשהמנהל נכנס ומוצא אותו 'ברנש' שברח לו ו'קלקל' לו את המנין.
ומעניין לעניין באותו עניין, איתא בספר חסידים (סי' תקמו) וז"ל, "אם תסיר דברי תורה מלבך בעוד שאתה מתפלל הקב"ה ישלם לך, תחת אשר שכחת תזכור כמה וכמה, דכתיב (תהילים קיט קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך', עת תפלה. עכ"ל. ועל יסוד הדברים נעני ונאמר, שהוא הדין למי שמסיר מלבו ענייני עסקיו ופרנסתו בעוד שהוא מתפלל שהקב"ה ישלם שכרו כהנה וכהנה.
(באר הפרשה מקץ תשפ"ד)