אנו לומדים עכשיו ב'עמוד היומי' בריש מסכת שבת בעיקר בענייני איסור הוצאה בשבת, נביא בזה מאמר נפלא שדרש בשיחות קודשו כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א (מובא בזמירות לשבת קודש 'טועמיה חיים זכו'):
בהושענות לשבת חול המועד סוכות אנו אומרים: "הושענה גומרת הלכות שבת, דורשים משאת שבת, הקובעת אלפים אמה תחום שבת, ומשיבת רגל משבת, חשה למהר ביאת שבת". וצריך ביאור, שהרי התחיל בהלכות הנוגעים בשבת גופא, ומדוע חזר והזכיר "חשה למהר ביאת שבת", שהוא דבר הנוגע לערב שבת?
ומשיב: והנראה על פי מה שהביא בבני יששכר (מאמרי שבתות מאמר ז') בשם ספר בירך יצחק במה שכתב במדרש (בראשית רבה יא, ו) ששאל מין אחד איך הקב"ה מוריד גשמים בשבת, הא הוי הוצאה מרשות לרשות! והשיבו לו: כל העולם כולו של הקב"ה והוי כמטלטל בחצירו!
והנה לפי מה שכתבו המפרשים על דברי המדרש שכשחרב בית המקדש כביכול השליך הקב"ה גט פיטורין לכנסת ישראל, דלכאורה כיון שכל העולם כולו של הקב"ה, א"כ אין הגט קונה ברשותו! וכתבו לתרץ בזה דכביכול הקנה הקב"ה לישראל מקום בחצירו.
ולפי זה שוב ליכא למימר כמו שכתב המדרש הנ"ל דכל העולם שלו, והוי מטלטל בחצירו, ושוב יקשה איך הקב"ה מוריד גשמים בשבת באותו מקום ששייר כביכול?!
ע"י שמירת ולימוד הלכות ומסכת שבת – זוכים לגאולה!
אלא מבאר הבני יששכר: ובזה הוא גם מבאר את סמיכות המקראות (ויקרא כו ב – ג): "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" ו"אם בחוקתי תלכו וגו' ", שהיינו שע"י זה שיהא "את שבתותי תשמורו" הרי אין הקב"ה יכול לשלוח הגט פיטורין, וממילא "ומקדשי תיראו" – שלא יחרב הבית המקדש, והמשיך הכתוב ואמר: "אם בחוקתי תלכו" – שלא יחרב הביהמ"ק ולא אתן לכם גט פיטורין, ולא אצטרך להקנאת מקום, ויהיה כל העולם חצירי, ואז "ונתתי גשמיכם בעתם" – זהו לילי שבתות!
ונמצא דע"י שמירת ולימוד הלכות שבת כביכול אין הקב"ה יכול להוריד גשמים בשבת אלא ע"י התירוץ דכל העולם הוה חצירו, כדי שלא להיכשל בהוצאה מרשות לרשות, וא"כ שוב אינו יכול לשלוח גט לישראל ולא ילכו בגלות (יעי' בבני יששכר שם שאי אפשר לומר שהקב"ה נתן גט לעם ישראל דהרי כתיב "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה", ועל כרחך דמה שהשליך הקב"ה הגט פיטורין הוא רק כדי לאיים עליהם שיחזרו בתשובה, אבל באמת הגט לא היה גט דהרי כל העולם הוא של הקב"ה עיי"ש).
וזה מה שאומרים 'הושענא גומרת הלכות שבת' ו'דורשים משאת שבת' שאסור לטלטל מחצר לחצר, ולהוציא מחוץ לתחום, 'ומשיבת רגל בשבת', וא"כ תקשה על הקב"ה ששומר כל התורה האיך מוריד גשמים, אלא משום דכל העולם חצירו, ונמצא דהגט ששלח לא חל, דהוה כחצירו, ולכן 'חשה למהר ביאת שבת' והיינו 'יום שכולו שבת' – שעל ידי הלימוד בהלכות שבת תצא הוראה שאסור לטלטל ולהוציא מחוץ לתחום ולא יחול הגט ולכן תתקרב הגאולה ליום שכולו שבת!
ומי יתן ויתקיים במהרה בימינו – אמן!
היה מוכן לוותר על הדרשה ועל הסעודה שלישית בצוותא עם תלמידיו…
עוד בענין זה, סיפר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ששמע ממוה"ר נחום הירש הי"ו ממאנסי שסיפר על חותנו של אביו כ"ק השפע חיים מצאנז זי"ע הגה"ק רבי שמואל דוד אונגר הי"ד גאב"ד נייטרא, שפעם שהה הרב מנייטרא בווין הבירה לרגל שבת התאחדות לבוגרי ישיבת נייטרא, ובשעה ארבע בשבת אחה"צ היה מיועד שהרב מנייטרא ישא את דבריו, ובהגיע השעה המיועדת ולא הגיע הרב מנייטרא והיה דייקן גדול, והמתינו כעשרים דקות וידעו שקרה איזהו מקרה, ויצאו לחפשו עד שהגיעו לאיזה פארק שם בווין, והוא עומד שם. ונגשו אליו לומר שכל הקהל מחכה, למה הוא מתמהמה מלבוא, והראה להם על הארץ שמונח איזה תיק ואמר שהוא חייב להישאר כאן לשמור על זה ולא הסכים ללכת עמהם, עד שאחד התחייב לעמוד שם עד מוצ"ש!
לפשר הדבר סיפר להם שיצא בשבת בצהריים לטייל, ועברה אישה יהודיה עם תיק בידה, וכשראתה צורת איש יהודי עם זקן, אמרה לו "שלום הער ראבינער", ובראותו זאת אמר: "וכי אינך יודעת שאסור לילך עם תיק בשבת משום הוצאה?" וענתה שאינה יודעת, אך עכשיו תלך לביתה להניחה, ואמר לה שגם זה אסור, וחייבת להשאיר זאת כאן, ואמרה שמפחדת שיגנבוה, וענה שהוא ישמור על זה עד מוצ"ש!
לאמור: היה הוא מוכן לוותר על הדרשה ועל הסעודה שלישית בצוותא עם תלמידיו כדי להציל נפש מישראל מאיסור תורה!
מוראדיג!