כי נר מצוה ותורה אור
יעקב א. לוסטיגמן
מגיד השיעור הנודע הגאון רבי יעקב וינגרטן שליט"א, מחבר 'הסידור המפורש' ושאר ספרים, ור"מ בישיבת 'מאור עיניים' רחמסטריווקא בירושלים, זכה לצבור ניסיון במשך עשרות שנים במסירת שיעורים בגמרא לתלמידיו בישיבה.
לקראת ימי האור של חנוכה, – נר מצוה ותורה אור- פנינו אל הגר"י וינגרטן, וביקשנו ממנו לענות על שתי שאלות העוסקות בנושא זה של 'גישמאק בלימוד'. והרי הדברים לפניכם.
- האם יש לכם המלצה טובה למגידי שיעורים, כיצד יוכלו לשדרג את השיעור שלהם ולהאהיב את הנלמד על המשתתפים בשיעור?
הדבר הטוב ביותר כדי להכניס תלמיד או משתתף בשיעור לאווירה, ולגרום לו להתעניין במה שהוא לומד וגם ליהנות מהלימוד הנאה מרובה, זה לגרום לו שהשאלות והתשובות לא יהיו משהו חיצוני, אלא משהו שקשור אליו.
אני אתן דוגמה. אנחנו למדנו בישיבה היום את סוגיא של 'מקיף וניקף'. בזמנינו רוב הבחורים לא כל כך מבינים מה זה שדה ולמה צריכים לגדור שדה. שדות, זה משהו שרואים מהחלון כשנוסעים בכביש בינעירוני, זה לא משהו מהחיים היומיומיים שלנו, לא קשור אלינו, אבל הרחבת בנייה זה כן משהו שקשור אלינו, או לשכנים ולחברים שלנו.
פתחתי בשאלה, מה קורה כשהשכן מהקומה הראשונה והשכן מהקומה השלישית מרחיבים את הבית, ומוסיפים חדרים. לשכן שנמצא בקומה השניה, יש עכשיו הכנה לבניית חדר נוסף. האם הוא צריך לשלם על זה? ומה קורה אם הם סגרו לו את החדר בלי לשאול אותו מכל ארבעת הצדדים. לכאורה זה די פשוט שלא, אבל אנחנו רואים בגמרא שיש שיטה שהוא כן יהיה חייב לשלם. מה ההיגיון? זה נראה לכם הגיוני?
הבחורים מתקוממים, מה זאת אומרת? הוא בכלל אלמן מבוגר שמתגורר בגפו, אין לו שום צורך בחדר נוסף, למה שישלם?
עכשיו הם בעניינים! הם רוצים לדעת את התשובה, יופי, בואו נתחיל ללמוד את הגמרא.
אחרי שלומדים את הגמרא, באים עם קושיא ששואל הרשב"א ויש עליה תירוץ של הריטב"א. מה נגיד? שואל הרשב"א ומתרץ הריטב"א? זאת תהיה טעות, אם הרשב"א שואל והריטב"א תירץ, אז הם הסתדרו ביניהם, איך זה קשור אלינו?
אנחנו צריכים שהשאלה של הרשב"א תכאב לנו, שהיא תטריד אותנו, שהבחור שיושב מולי בשיעור באמת לא יצליח להבין, איך אפשר להסביר את הגמרא ככה, הרי השאלה שהרשב"א שואל היא שאלה נורא חזקה, מה הגמרא אמרה משהו שלא מסתדר עם ההיגיון בשום אופן, זה הרי לא יכול להיות. רק אחרי שהוא כבר התחבר לשאלה, הוא מרגיש אותה, היא כואבת לו, והוא ממש מתחנן לדעת את התשובה, אפשר להתקדם לתירוץ, ועכשיו הוא גם יהנה מהתירוץ וישמח בו מאוד.
אבל יש עוד שלב, וזה משהו שלמדתי מהגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל שזכיתי ללמוד איתו בחברותא כמה שנים, והוא היה ממש מומחה בדבר הזה:
כשאתה שואל שאלה, תכניס בתוכה גם רמזים שיובילו את הבחור לתשובה. תחדד את השאלה עוד ועוד, תוסיף להרחיב אותה, תן לה עוד נופך, תמחיש אותה בדוגמאות מדויקות, ואז יקפוץ הבחור מעצמו ויגיד ש… רגע, בעצם זה לא כל כך קשה, כי עכשיו כשהוא מבין את השאלה עד הסוף, הוא מבין שזה בכלל לא דומה למקרה שלנו, ולכן אי אפשר להקשות משם לכאן…
כשהבחור ענה בעצמו את התירוץ, ואז אתה מראה לו שהתירוץ שלו כתוב גם בריטב"א, ההנאה שלו כפולה ומכופלת פי שבעים ושבעה… מי שישכיל ללמד ככה את תלמידיו, בוודאי יראה שהם נהנים וממש מתענגים על הלימוד בסייעתא דשמיא!
(מתוך כתבה שתפורסם אי"ה בגליון לקראת שבת)