הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
מספר המוהל הר"ר יששכר ידגר שליט"א, מביתר:
הקב"ה זיכני לשמש כמוהל שנים רבות, ואני עורך בריתות בכל רחבי תבל.
בתאריך י"ח שבט תשפ"ד, הוזמנתי לשמש כמוהל בברית באולמי "בית ישראל" ירושלים. אבי הבן אמר לי שקיבל את הטלפון שלי מחבר אחר המשמש כמוהל, אחר שהוא לא היה פנוי באותו יום.
למאי נפקא מינה? הוזמנתי – באתי בשמחה לקיים את המצוה הגדולה.
כשהגעתי לבדוק את התינוק, היולדת אך ראתה את פני ופרצה בבכי… נבהלתי כהוגן… וכי מה עוללתי? ואז היולדת אמרה לבעלה המשתומם: "האיש הזה הבטיח לי שהוא יהיה המוהל של בננו!"
לקח לי כמה שניות לקלוט במה מדובר… ומעשה שהיה כך היה:
בערב ל"ג בעומר תשפ"ג טסתי לקייב בעיצומה של המלחמה, לסבב של בריתות. זכיתי להכניס שם 4 יהודים בבריתו של אברהם אבינו ע"ה. למחרת, ל"ג בעומר, פניתי לשוב לארץ הקדש.
בשדה התעופה מזוודת הטרולי שלי עברה בדיקה מדוקדקת, כנראה שהממונה על החיפושים שם היה רעב מאד, שכן הוא החרים לי כמה מוצרי מזון. כפרת עוונות.
אחר כך הוא מצא את הנרתיק עם כלי המילה היקרים, והוא הודיע לי שלא אוכל לטוס כשהם במטען היד שלי. את המזוודות שלי הפקדתי זה מכבר והן מצויות היו בבטן המטוס, כך שעמדתי אובד עצות.
תרתי אחר מוצא כלשהו, ואז הבחנתי בחבורה של נשים יהודיות שפניהן מועדות אל המטוס "שלנו". שאלתי אם יש מי מהן שלא מסרה עדיין את המזוודות, וגברת אחת הציגה את עצמה ושאלה איך היא יכולה לעזור. סיפרתי על מה שקרה וביקשתי שתואיל לאחסן במזוודה שלה את כלי המילה. היא הסכימה בשמחה. מסרתי את הנרתיק בתוספת כרטיס ביקור, ואמרתי לה שאני כבר אפנה אליה בארץ ישראל ואבוא לקבל את הפיקדון.
הודיתי לה, ואחר כך הוספתי: "זכות מצוות המילה תעמוד לכם, וכאשר תזכו לשמחה בביתכם בע"ה אבוא גם למול את בנכם…"
והיא הפטירה "בעזרת השם, בעזרת השם".
תשעה ירחים בדיוק חלפו, מי"ח אייר עד י"ח שבט, בדיוק מפתיע ממש אני מגיע לברית, הם כלל לא זכרו את הענין, הם פנו אל מוהל והוא ענה שנבצר ממנו מלהגיע, כך גם המוהל השני שענה בשלילה, והוא זה שהפנה אותם אלי! העולם לא מתנהל באופן אקראי…
מוצא שפתיך תשמור!