לפנינו סיפור נפלא עם מוסר השכל על מידת הוויתור, שפורסם לאחרונה בגיליון 'במה'.
שנת תשל"ח. בביתו הקטן של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, ברחוב סעדיה גאון בבני ברק, מצטופפות ארבע עשר נפשות בשני חדרים, האחד חדר בנים והשני חדר בנות, וחדר הורים במרפסת הקטנה שסגרו לעצמם.
רבי בן ציון ורעייתו היו מאושרים ולא הרגישו כל מחסור, אך תלמידיו לא הסתפקו בזה וחפצו שרבם ירחיב את דירתו. הם פנו בדבר היתר בניה לגורמים בדבר, הם שירטטו תכנית ומסרו אותה לעיריית בני ברק. במשך כמה ימים התמקדו פקידי העיריה בעניין. מי שלא ראה שם את הצפיפות לא יבין על מה מדובר, המטרה הייתה לאפשר הרחבה למשפחת פלמן, אך התנאים גרמו לכך שהרישיון כלל היתר בניה לכלל דיירי הבנין, כך שכל דירה יכלה להוסיף חדר גדול ועוד מרפסת.
משניתן הרישיון, החלו חלק מהדיירים לממש את הזכות, אך לרבי בן ציון לא היה את הכסף הנצרך, אז הוא התעכב. יהודי עשיר, אביו של אחד מתלמידיו, הסכים לממן את הבניה כולה תמורת הסכם "יששכר וזבולון", אך רבי בן ציון טען, עם התורה לא עושים סחורה. הלווה לו אותו יהודי את הכסף ובליבו חשב שלא לדרוש את הסכום לעולם.
משהיה כסף סוכם על העבודה עם קבלן, אך לפתע התעורר שכן מהבניין ממול, אשר הודיע על התנגדותו לבנייה. מששמע על כך רבי בן ציון, הודיע, 'אין בניה'. הסבירו לרבי בן ציון שכל היתר הבניה הוצא למעשה בשבילכם ולאותו שכן אין כל אפשרות למנוע זכות זו מידכם, אך רבי בן ציון בשלו, לא שווה לבנות אפילו מטר אחד אם תיווצר מתוך כך מחלוקת עם השכנים. עם כל זאת, כל פעם שפגש את אותו שכן דיבר איתו בשמחה, כביכול הוא החבר הטוב ביותר שלו.
והנה, בימים ההם הקימה צא"י את אחת משכונותיה. ההנהלה פנתה לרשכבה"ג מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל, שייעץ להם לבחור כרב את רבי בן ציון, שהוא משכמו ומעלה, צדיק ומלא ביראת שמים ואיש הלכה.
פנו העסקנים לרבי בן ציון, אשר לא הסכים לכך בשום פנים ואופן ונימוקו עמו: אני צריך לשבת וללמוד ועסק הרבנות יגרע מלימודי.
חזרו למרן הגרא"מ שך זצוק"ל, שאמר להם, תראו, רבי בן ציון חי עם הרבה ילדים בדירה קטנה מאד, רק תדאגו שהוא ירכוש דירה גדולה בשכונה החדשה, וכאשר הוא יתגורר שם, כולם יבואו לשאול אותו ומאליו הוא ייעשה רב המקום. עם הזמן גם תבקשו ממנו למסור שיעור במקום.
פנו אליו העסקנים עם הצעה חדשה: דירה יותר גדולה בשכונה חדשה, כאשר מחירה לא יעלה על מחיר הדירה הישנה. מלבד זאת היא תירכש מכספי משכנתא, כך שהוא לא יילחץ כלל למכור את הדירה הישנה. "אבל כבר אמרתי לכם שאני לא מוכן להיות רב", דחה אותם, וכאן הם הפתיעו אותו ואמרו: "נחתום על כך שאין מצדכם שום מחויבות לכהן כרב". לכך כבר לא יכל לסרב.
לבסוף התברר כמה הוא הרוויח מהוויתור. לשיאה הקיצוני הגיעה האינפלציה בארץ החל משנת תש"מ, השקל הלך והידרדר בעודו מאבד מערכו מאות אחוזים בשנה, חלקם של הבנקים למשכנתאות שלא תמיד צפו את העתיד מצאו את עצמם מול שוקת שבורה נוכח הלוואות לא צמודות שסכום הפירעון שלהן הצטמק למשהו לא ריאלי. זה בדיוק מה שקרה למשכנתא שנטל רבי בן ציון בבנק טפחות.
במכתב רשמי ששיגר אליו הבנק, כתב: הננו להביא לידיעתכם כי הנהלת הבנק החליטה להפסיק את גביית הפירעון השוטף בהלוואתכם ולוותר על יתרת חוב ההלוואה.
"מוויתור לא מפסידים", היה משנן רבי בן ציון. "אם לא הייתי מוותר לשכן, היתיה לי דירה קצת יותר גדולה משלושה חדרים במקום שניים, בעוד שבשכונה החדשה קיבלתי דירה בת ארבעה חדרים, וכעת לא רק שיש לי דירה יותר גדולה אלא שעם מכירת הקודמת נוכל להשתמש להשאת הבנות. מוויתור לא מפסידים.