מזבח הקטורת זובח את יצר הרע
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת (ל, א)
מקשה הזוהר הקדוש (פרשת ויקהל דף ריח ע"ב): המזבח קרוי בשם 'מזבח' על שם הזבחים והקרבנות שזובחים ומקריבים עליו. מדוע, אם כן, כלי השרת במשכן שהקטירו עליו את הקטורת נקרא 'מזבח הקטורת', הרי לא הקריבו עליו שום קרבן?
אלא – אומר הזוהר הקדוש – מי שנכנס לבית המקדש ורואה את הציץ, עזות המצח שלו היתה מסתלקת ממנו. מי שהיו לו ספקות באמונה, כשהיה רואה את האפוד היה מתחזק באמונה. מי שנטה לשקר ולגנוב, כשהיה רואה את החושן היה נעשה אדם ישר. ומה קרה למי שהיה מריח את ריח הקטורת? היצר הרע שלו היה נזבח. לכן כלי השרת שהקטירו עליו את הקטורת נקרא 'מזבח', כי הוא היה זובח את היצר הרע.
ממה נבע כוחו של הקטורת לזבוח את היצר הרע?
בפשטות אפשר לומר, כי ידוע שסגולת הקטורת היתה לעצור את המגפה. הגמרא (שבת פט ע"א) אומרת, שכאשר עלה משה רבנו למרום לקבל את התורה, מסר לו מלאך המוות את הסוד כיצד לגבור עליו ולעצור את המגפה – על ידי הקטורת. והרי מלאך המוות הוא יצר הרע (בבא בתרא טז ע"א). אם כן, בכוח הקטורת להכניע את מלאך המוות ואת יצר הרע.
אך אפשר להוסיף, שהיתה בקטורת מעלה מיוחדת שבכוחה נזבח היצר הרע. עשרה סממנים שבקטורת היו מדיפים ניחוחות ערבים ביותר שאין כמוהם בכל העולם. אך היו מערבים בהם סממן נוסף שריחו רע – חלבנה. מדוע כללו את החלבנה בין סממני הקטורת? כדי ללמדנו שאין לדחות את הרשעים.
אין ספק שהרבה יותר נעים כשכולם מדיפים ריחות ערבים, בלי שום עירוב של ריח רע. אבל צריך לדעת לוותר על הנעימות כדי לצרף ולקרב גם את מי שאינו מדיף ריח ערב. אתה התרוממת? תרומם גם את אלו שעדיין לא זכו לכך!
המבחן למופתים – ע"י פרשת הקטורת
אנו קוראים פרשת "פיטום הקטורת" שלוש פעמים ביום. אדם אינו יודע איזה אוצר יש לו ביד. על ידי קריאת פרשת הקטורת הוא יכול לזבוח את היצר הרע שלו!
היה יהודי בתל אביב שהיה עושה אותות ומופתים מופלאים. הדבר התפרסם בציבור ועד מהרה נהרו אליו אנשים רבים.
השמועה אודות בעל המופתים מתל אביב הגיעה לאוזניהם של הצדיקים רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. הם רצו לדעת אם הכוחות המיוחדים שלו נובעים מכח הקדושה או מכח הטומאה, ונסעו אליו לתהות על קנקנו מקרוב.
האיש קיבל אותם בהתרגשות רבה. לא בכל יום סרים לביתו שני תלמידי חכמים ענקיים. באותה שעה ביתו המה אנשים, הוא הוציא את כולם והסתגר בחדרו עם שני הרבנים הגדולים מירושלים.
הרבנים התחילו לשאול אותו שאלות שונות. הוא ניסה לעשות את המופתים שלו, אך ללא הצלחה. מכאן הסיקו הרבנים שהאיש פועל עם כוחות הטומאה, ובעקבות זאת פרסמו כרוז המזהיר את הציבור מפניו.
שאלו את הרב צדקה: מה קרה שם בחדר שעצר את האיש מלבצע את המופתים שלו? וכיצד הגעתם למסקנה שהאיש פועל מכוחות הטומאה?
אמר הרב צדקה: על ידי הקטרת הקטורת זובחים את היצר הרע. בימינו שאין לנו בית מקדש ולא מקטירים קטורת, אפשר לזבוח את היצר הרע על ידי קריאת פרשת 'פיטום הקטורת'. כשבאנו אל אותו אדם קראתי את פרשת הקטורת, ועל ידי כך נזבח היצר הרע. ואז מעשיו של אותו אדם באו לידי מבחן: אם הכוחות שלו נובעים מכוח הקדושה, הם ימשיכו להתקיים והוא יוכל לחולל אותות ומופתים. אך אם הכוחות שלו נובעים מכוח הרע, כעת שיצר הרע נזבח – נעקר ממנו כוח הרע ושוב לא יוכל לחולל אותות ומופתים בכוח הזה.
ואכן, כשראינו שנעקר ממנו הכוח לחולל אותות ומופתים, הבנו שהכוח שלו נבע מכוחות הטומאה.
כח הקדושה כנגד כח הטומאה
שמעתי מרבי דניאל נשיא סיפור מדהים על חתנו, יהודה בר נתן, שחזר בתשובה בעקבות ביקור בהודו. כיצד זה קרה?
יהודה בר נתן, כמו ישראלים רבים המחפשים את עצמם במזרח הרחוק, נסע להודו עם חבר והם שהו בחברת כל מיני נזירים ופקירים הודים.
הוא הגיע לאחד הכפרים. היה שם זקן הודי שסביבו התגודדו מאות צופים סקרנים. הזקן ההודי סימן סביבו מעגל וניצב במרכזו. במשך שעות על גבי שעות עמד הזקן ההודי על ראשו כשרגליו נישאות למעלה. סמוך אליו היתה מונחת קופסא והאנשים השליכו לתוכה מטבעות. מדי פעם הם ניסו להיכנס לתוך העיגול, אך כוח מסתורי מנע מהם להתקרב אל הזקן.
יהודה בר נתן וחברו ניסו גם הם להתקרב אל הזקן ולא הצליחו. אמרו: הבה נאמר את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', אולי בזכות זה נצליח… הם אמרו את הפסוק, וראה זה פלא – הם הצליחו להתקרב עד לזקן. כולם הביטו בהם בתמהון, איך הם הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי…
אמר להם הזקן ההודי: "אתם יהודים, נכון? עליכם אני לא יכול!"
לאחר מכן, כשהשניים עזבו את המקום, אמר יהודה בר נתן לחברו: "תראה איזה כח יש לפסוק 'שמע ישראל'. ואם זה הכח של פסוק אחד בתורה, מה אנחנו מחפשים כאן? נחזור לארץ ונכיר מקרוב את התורה ונדע מה הכוח המיוחד שיש בה".
הוא חזר ארצה והתקרב ליהדות. החל ללמוד תורה, עד שחזר בתשובה שלמה ונעשה בן תורה אמיתי.
כח הקדושה של התורה
ה"חפץ חיים" זצ"ל היה אומר, שאין לזרוק שום בחור מהישיבה, אך על דבר אחד יש לזרוק מיד – על עזות פנים. ומדוע? כי אומרת המשנה (אבות ה, כ): "עז פנים לגיהנם". מי שהוא עז פנים אין לו תקנה, מקומו בגיהנם, לא בישיבה…
אך בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה לו תקנה. אמרנו לעיל, כי סגולת הציץ היתה לכפר על מדת העזות של האדם. הוא היה מביט על הציץ שעל מצח הכהן הגדול, ועל ידי כך עזות המצח שלו היתה מסתלקת ממנו.
אך עוד לפני הסגולה הזו של הציץ, אומרת התורה שהיה לציץ כח מיוחד (כח, לח):" וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הציץ היה מְרַצֵה, דהיינו שהיה מכפר על הקרבת הקרבנות שהוקרבו בטומאה. קרבן שנטמא היה צריך להישרף באש ובמקומו הביאו קרבן אחר. אך הציץ היה מְרַצֵה על כך ומונע את הצורך בשריפת הקרבן שנטמא והבאת קרבן אחר תחתיו.
מניין נבע הכוח המיוחד של הציץ? ממה שהיה כתוב בו – "קודש לה'".
אך לא רק הציץ היה בעל כוח סגולי עצום. בחושן היו אורים ותומים. כל שאלה קשה שעלתה, הכהן הגדול היה שואל באורים ותומים ומקבל תשובה. רצו למנות מלך? שאלו את האורים ותומים. רצו לצאת למלחמה? שאלו את האורים ותומים. האותיות שבחושן היו מאירות ונותנות את התשובה.
על הפסוק (כח, טו): "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב" אומר התרגום יונתן: "תַעֲבֵיד חוֹשֶׁן דִּינָא דְּבֵיהּ מְהוֹדַע דִּינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְכַּסֵּי מִן דַּיָינַיָא" – תעשה חושן משפט שבו נודעו דיניהם של ישׂראל שׁהתכסו מהדיינים.
כלומר, אם היה דיין שלא ידע את ההלכה, או שלא ידע את מי לְזַכּוֹת ואת מי לחייב בדין, על ידי החושן היו מתבררים לדיינים כל הדינים ומסתלקים כל הספקות שהיו להם.
ומניין נבע הכוח המיוחד של החושן? משם המפורש שהיה בו.
ועתה הגע בנפשך: אם שם אחד של הקב"ה יש לו את הכח העצום הזה – נתאר לעצמנו איזה כוח עצום יש לתורה הקדושה, אשר כולה שמותיו של הקב"ה!
בית המקדש היה מקום קדוש. לחצר בית המקדש היתה קדוּשה, אך ה'קודש' עוד קדוש יותר, ועולה עליו בקדושה – 'קודש הקודשים', שהיה המקום הקדוש ביותר.
ובתוך קודש הקדשים היה הארון, ובתוך הארון – הלוחות, ומה יש בלוחות? פרשה אחת בתורה.
ואם פרשה אחת בתורה היה בה שיא הקדושה, נתאר לעצמנו איזו קדושה ואיזה כח יש בכל התורה כולה. הרי זה כח עצום בלתי נתפס בהשגת בן אנוש!
(רבי גואל אלקריף שליט"א – שש באמרתך)