"ושמרו הלויים את משמרת" (א', נג)
תקופת מגורי רבינו בירושלים לא היתה קלה כל עיקר. העוני והדלות היו אז נחלת הכלל, והעיקו אפילו על בעלי ממון שהתגוררו בארץ ישראל. המלחמה בה היה שרוי העולם בכלל, ואירופה הדוויה בפרט, פגעה בערוצי מסחר רבים, מה שגרם בעקיפין למערבולות כלכליות בקנה מידה גלובלי. מלבד זאת, חייהם של תושבי ארץ ישראל המנדטורית, ובמיוחד בני ירושלים, מעולם לא היו קלים מבחינה כלכלית, כך שגם משפחתו של רבינו רחוקה היתה מחיי רווחה ושגשוג.
ילדיו סיפרו על חיי דחק ומחסור שידעו בילדותם, גם הרבנית ע"ה היתה מספרת אודות חייהם בעת ההיא, כאשר בשר כמעט ולא היה אז בנמצא, ואפילו מן המעט שבכל זאת היה, הרי שרוב המשפחות לא יכלו להרשות לעצמם בשר ועוף שנחשבו למעדן של ממש. איכשהו גורלם שפר עליהם במקצת ועלה בידם להשיג עוף שלם לכבוד שבת, אך היה עליהם להסתפק הימנו מלבד בסעודות השבת, גם בארוחות הצהריים של ימי השבוע, תוך כדי נקיטת תחבולות בישול שונות, כחכמתן של בנות ישראל הכשרות.
אולם רבינו לא השגיח בכל זאת, ועל אף תנאי לחץ ודחק אלו, לא מש מאהלה של תורה, כי אם ישב והגה בה במרץ עלומים ביגיעה והתמדה שהפליאו כל רואיו.
ככלל, היה רבינו מרבה לספר עובדות מצדיקים על מידת יגיעתם בתורה, והיה מפאר ומשבח מידתם שעסקו בתורה דווקא מתוך הדחק והייסורים, ופעמים שמתוך דלות ועוני או ייסורי חולי וכדומה, ומתוך כך צמחו והתעלו והגיעו להשגותיהם ומדרגותיהם בתורה, גם משהיה מדבר על עצמו ועל הצלחתו בתורה, תולה היה זאת דווקא בעמלו ויגיעתו בתורה בכל מצב ועת, ולאו דווקא בכישרונותיו הברוכים, בציינו כי זו גם תשובתו לשאלת "במה הארכת ימים" אותה היה נשאל פעמים רבות.
ויששכר באוהלך
בתקופה מאוחרת יותר, כאשר כבר התמנה לרב בשכונת 'כרם אברהם', היה לרבינו הסכם 'יששכר וזבולון' עם ר' טוביה שפיגל ז"ל מבני ברק, איש יקר ונדיב לב, שהתפרנס מחנות לממכר מוצרי סדקית אותה ניהל בתל-אביב.
הקשר ביניהם החל כאשר רבינו השתתף באסיפה כלשהי בתל אביב, בה נכח גם ר' טוביה. הופעתו של רבינו שכבר אז הוכר כמורם מעם נשאה חן בעיניו, ומשהתעניין אודותיו ושמע כי הינו מורה הוראה בירושלים ופרנסתו מצומצמת, ביקש לערוך עמו הסכם כתוב וחתום כדת וכדין לפיו יפריש עבורו מידי חודש בחדשו כדי 'חומש' מרווחי החנות שבבעלותו. רבינו נענה להצעתו. ומני אז היה שולח לו כל חודש המחאה על סכום מסוים.
הסכם זה נמשך תקופה ארוכה, גם לאחר שרבינו עבר להתגורר בבני ברק. אירע פעם שרווחיו של ר' טוביה מהחנות היו מועטים, והוא שקל לבטל את ההסכם מכיוון שלא יכול היה להמשיך ולעמוד בהתחייבותו. הוא נכנס למרן החזון איש זי"ע, ושטח בפניו את שאלתו, השיב לו החזון איש: "אינני יכול לענות משום שאין הלכה בשולחן ערוך על מקרה שכזה, אבל זאת תדע, כי אין בכל השולחן ערוך מצוה כה גדולה כמו תמיכה ברב ואזנר"…
רבינו העריך מאוד את ר' טובה מיטיבו, ואף גמל לו פעם בביקור בביתו, סיפרה הרבנית יעקבזון ע"ה בתו של ר' טוביה ז"ל ואשת חבר להגה"צ רבי מרדכי עמרם יעקבזון זצ"ל, שהיה משגיח בישיבת חכמי לובלין בבני ברק ומאוחר יותר בישיבת 'תפארת ציון', כי נכחה אז באותו ביקור וזוכרת כי אמה ע"ה הגישה לשולחן מגדנות שאפתה במיוחד לכבוד רבינו. לאחר ששוחחו ביניהם רבינו ומארחו, נענה רבינו ואמר: "הן בעלת הבית טרחה וצריך לטעום מהכיבוד". טעם רבינו מן התקרובת ועמו טעמו גם יתר הנוכחים לשמחת ליבה של המארחת.
במכתב שנשתמר מתקופת מגוריו בירושלים, אותו כתב רבינו לר' טוביה, עולה תמונה עגומה למדי ממצב פרנסתו בעת ההיא. וכך כותב הוא: "יסלח לי כבודו על שאיחרתי הפעם להשיב על מכתבו ולתת לו תודה על תמיכתו עמדי. עוד לא היו ימים קשים לפרנסה בשבילי כמו ימים אלה, וגם עם מה שאני מקבל מכבודו עוד חסר לי הרבה לפרנסה. הקב"ה יתן שלא ימשך זמן זה הרבה, כדי שלא אבטל מדברי תורה"…
וזה אשר תאכלו
משרתו הרמה כמו"צ מן השורה בבית הדין של ה'עדה החרדית' שהייתה עבורו הפעם הראשונה בה ישב על כס הרבנות, הצמיחה את הקשר העמוק רב השנים שהיה קיים בין רבינו ל'עדה החרדית' במשך כל ימיו. בערוב ימיו, בעת שביקר במשרדי ה'עדה החרדית', שב והזכיר בקדשו את זוהרם של אותם ימים, באמרו כי עודנו זוכר את ימי תקומתה של העדה, שהיו אז בבחינת 'והיה ראשיתך מצער'. "קל וחומר כאשר עינינו רואות בנחמת ציון ובבניין חומות הדת בירושלים ובכל ארץ ישראל, כאשר למעלה מחמישים מורי הוראה בישראל משמשים בתפקידם מטעם הבד"צ, שאין לכך אח ורע בכל העולם היהודי, הרי שוודאי הוא בבחינת 'ואחריתך ישגה מאוד', כה יתן ה' וכה יוסיף".
ואכן, רבינו היה בין הראשונים שיצקו את אדני הזהב למערכת הכשרות המהודרת והמפוארת של העדה החרדית. הוא הותיר את טביעת ידו בגוף הכשרות בעל המוניטין, וגם מאוחר יותר, כאשר כבר לא כיהן בפועל כחבר ב'עדה החרדית', המשיך לתמוך וללוות את העדה ואת מערכת הכשרות שלה על מגוון מישוריה, בכל כוחו ותוקפו ההלכתי.
מעקב אחר פעילותו של רבינו בתחום הכשרות כפי העולה ממסמכי הארכיון של העדה, מגלה כי כבר בשנת תש"ד עסק רבינו בעניינים אלו ואף התמנה לחבר במשלחת מיוחדת מטעם הבד"ץ בה היה חבר גם הגאון הגדול רבי פנחס עפשטיין זצ"ל, לימים ראב"ד ירושלים ,שהעניקה לבסוף תעודת כשרות על המוצר החדשני 'מרגרינה' שהגיח אז לאוויר העולם, והיה עדיין בראשית דרכו".
במכתב מתאריך ז' אייר תש"ד שנשלח על ידי העדה לדייני בד"ץ אגודת ישראל בתל-אביב מוזכר דבר ביקורו במפעל:
"…אמנם ביקרו בבית החרושת הרב הגאון הר"פ עפשטיין שליט"א חבר הבד"ץ עם הרב הג"ר שמואל וואזנער הי"ו, בבית חרושת המרגרינה של בריקשטיין אוניון … יצטרכו לקבל משגיח קבוע מטעם הבד"ץ בבית החרושת"…
רבינו עמד כחומה בצורה על המשמר, וכאשר היה צורך להזהיר בשער בת רבים על הדרוש תיקון, לא התמהמה מלעשות זאת. כך לדוגמא במכתב ששלח רבינו למערכת העיתון 'קול ישראל', מתריע הוא על פרצה חמורה בחומת הכשרות לה הם אחראים:
"פרסמתם בשבוע העבר עלינו לטובה מכתב מחברת 'ליבר', שאין בשוקולד שום תערובת חלב. בינתיים עשה אחד החרדים מחיפה בדיקת כמות של השוקולד, והבדיקה הראתה בלי שום פקפוק, שיש לכל הפחות 4 אחוז תערובת חלב, וחושבני שאתם ידעתם מזה וחיוב גדול עליכם לפרסם זה בהקדם, למנוע רבים מאיסור בשר בחלב".
בהמשך המכתב קובל הוא גם על פרצה נוספת והפעם בחומות השבת:
"וגם הריני לעורר על החילול שבת שאנו עדים לו בשכונתנו 'כרם אברהם', ע"י חברת 'תנובה' שבכל שבת ושבת בהשכמת הבוקר יוצאים מכוניות ממרכז תנובה, וכי אין בכוחנו לעקור צרעת ממארת זו מירושלים עיה"ק"…
את התעסקותו בענייני כשרות המשיך רבינו משך כל ימי שבתו בירושלים, וגם כאשר רבתה מלאכתו בענייני הכלל ובהוראת רבים, המשיך רבינו לעמוד על המשמר, כשהמסמכים השונים שהשתמרו מאותה העת מלמדים על פעלו בתחום הדגים והשימורים, במוצרי סוכר וקפה, ואפילו בתעשיית כלי המטבח מאלומיניום, שהיו שהתעוררו אז לחשוד כי מושחים אותם במהלך ייצורם בשומן טריפה. רבינו נשלח אז למפעל 'פלאלום' ברמת גן, לפקח שם מקרוב ולבדוק את תהליך שלבי הייצור, יחד עם הגאון ר"פ עפשטיין זצ"ל עם מייסד ועד הכשרות הג"ר אברהם ראטה זצ"ל.
שיתוף הפעולה ההדוק בתחומי הכשרות נמשך גם לאחר שרבינו עקר לבני ברק.
מעורבותו פחתה עקב ענייני הרבנות השונים שמנעו ממנו להתעסק בכך דבר יום ביומו, עם זאת נשתמרו התכתבויות שונות בעיקר בשנת תשי"ב, הדנות במגוון בעיות שצצו אז בעקבות שנת השמיטה שחלה אז, וכן בעקבות המחסור החמור ששרר בארץ, ועוסקות בין היתר במוצרי בירה ותוצרת ריבה וכן בנוגע לקמח תפו"א, מוצרי חלב ועוד.
מומחיותו של רבינו בענייני כשרות חרגה הרבה מתחומי ארץ ישראל, וקהילות שונות מחוצה לארץ היו מחלות את פניו כדי שידריכם אודות כשרות מוצרים המיוצרים בארץ, והיו מבקשות הימנו הכוונה ועצה בענייני הכשרויות השונות. אחד מאלו הוא מכתבו של הגאון רבי חיים ירחמיאל גרינפלד זצ"ל, אב"ד 'קהל ישראל' בוינה, מחנוכה תשי"ט, בו מבקשו לשמוע את דעתו על המפעלים 'שמן', 'יצהר' ועוד. כמו כן, מתעניין הוא כיצד ניתן להשיג מצות לפסח בהשגחת בד"ץ 'חוג חתם סופר' שרבינו היה ממקימיו.
את המכתב חותם הרב גרינפלד זצ"ל בהתנצלות, שיש בה כדי ללמד על מעמדו הרם של רבינו כבר בעת ההיא: "יודעים ויודעים אנו שכבוד תורתו מוטרד מאד בעבודתו הקדושה, ובאמנה צר לנו מאוד להפריעו בבקשתנו, אבל בהיות והוא דבר של חיזוק הדת, דבר שלמענו עומד כבוד תורתו כל ימיו, ואנו אין לנו למי לפנות, כלומר שדעתו הוא לנו לעיניים, הוכרחנו לפנות אל כבוד תורתו"…
התייחסות אחרת במכתביו של רבינו עולות גם בשנים מאוחרות יותר, כאשר כבר כמעט ולא נתעסק בכך, עם זאת בקיאותו הרבה בתחום הכשרות העלתה על שולחנו את מרבית סוגיות הכשרות שנידנו על ידי הבד"ץ של העדה החרדית, כשהוא נדרש להביע בהן את חוות דעתו.
את הבנתו המיוחדת בענייני כשרות כבר זיהה הגאון מהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שסמך עליו את ידיו גם בתחום הכשרות, ואף הסתייע בו בעת אפיית המצות, וכעדות רבינו על עצמו כפי שסיפר בשנת תשכ"ד: "כמה פעמים הזמין אותי מרן רבינו זיע"א, להיות נוכח אתו בעת אפיית המצות. מרן רבינו זיע"א נהג לישב אצל האופה בשעה שהכניס והוציא את המצות ואמר כי כאן צריך את ההשגחה הכי גדולה"…
(מתוך הספר 'אבי ההוראה')