סיפור המעשה המדהים שלפניכם התחיל בחול המועד סוכות תשפ"ד.
בשעת צהרים נקש בדלת יהודי שאיני מכיר, מראו נכבד וזקנו ופאותיו כמנהג אנשי ירושלים. כאשר שאלתי אותו לרצונו הפתיע אותי ואמר: "אני רוצה לאכול".
נבוך מעט אמרתי לו שאנחנו אוכלים סעודת חול המועד בקרוב, והאם יירצה להמתין ולסעוד איתנו. אך הוא אמר כי הוא מעוניין לאכול דווקא עכשיו, ולפיכך הכנסתי אותו הביתה והגשתי בפניו כמה פרוסות לחם. האורח הביט בלחם שהגשתי לו ואמר: "אני רוצה לחם שלם". חפשתי בביתי ומצאתי ככר במקפיא הפשרתי לו והגשתי לו אותה, והוא ביקש ממני דברי מאכל נוספים, שגם אותם הבאתי לו. וכך נמשכה הסעודה כארבע שעות(!) שבסיומן היהודי הודה לי וקם והלך.
עברו כמה שבועות והנה באחת משבתות החורף אני פוגש את אותו יהודי ברחוב, הצעתי לו לעלות לביתי ולעשות קידוש, והוא אכן התלווה אלי, ישב אצלנו מעט, ולאחר מכן קם והלך מבלי שהסכים לטעום כלום. בשבוע האחרון, ביום ראשון פרשת יתרו, בשעה אחת עשרה ושלושים בלילה דפק מישהו על דלת ביתי, ולהפתעתי מצאתי מאחוריה שוב את אותו יהודי שארחתי פעם.
מזג האוויר בחוץ היה קר וגשום מאד, ולכן מיהרתי להכניסו לביתי ולהציע לו כוס תה חם. כאשר סיים ביקש מיד עוד אחת, וכמובן שהכנתי מה שביקש, וגם כאשר ביקש לחם – מיהרתי להביא לו כמה פרוסות. אבל שוב, כמו בסוכות, גם הפעם, ביקש האורח
דווקא לחם שלם.
השעה הייתה מאוחרת, ולא מצאתי בבית כיכר לחם, אך לאחר חיפוש ממושך במקפיא מצאתי כמה לחמניות שלשמחתי מצאו חן בעיניו. תוך כדי הארוחה אני שואל אותו "היכן אתה ישן?" והוא אומר לי, "במלון של ה'" ואז אומר לי: "אולי אני אישן אצלך הלילה?" אמרתי לו: "בסדר גמור, אבל אני קם בבוקר מוקדם בשעה שש, ולא תוכל להשאר כאן בבית לבד עם אשתי, יש בעיה של ייחוד".
"אל תדאג", הוא השיב "בשעה 6 כבר לא תראה אותי", הכנתי לו מיטה וכשנכנס לחדר אמר לי: "אתה יודע שאש"ל בלי לינה זה אש?"…
לא הבנתי את כוונתו באותו הרגע, אמרתי לו 'לילה טוב' ונפרדתי ממנו. במהלך הלילה התעוררתי כמה פעמים ושמתי לב כי האור בחדרו נותר דולק, ובשעה שש בבוקר קמתי והנה אני רואה שהחדר ריק והאיש אכן קם לפני, הלך ונעלם.
באותו יום, יום שני בבוקר, הלכתי לעשות בדיקות דם שגרתיות, ללא שום סיבה או הפניה מיוחדת, לאחר מכן הלכתי למקום עבודתי ושם ספרתי לידידי את הסיפור על האורח המוזר שהיה בביתי אתמול בלילה.
בערב הופתעתי מאוד לקבל טלפון מהמעבדה. "איך אני מרגיש?", הם התעניינו. השבתי ב"ה הכל בסדר ותהיתי מה הענין. "אני רואה עכשיו את תוצאות הבדיקות שלך", אמר לי בן שיחי, "והן לא תקינות. אתה נמצא בסכנת חיים, גש מיד לחדר מיון בבית החולים הקרוב".
"מי אתה?" חקרתי, המום מן הפנייה.
"אני הרופא התורן במעבדה".
"אבל אני מרגיש מצוין למה שאלך סתם לבית חולים בלילה?", תהיתי, עדיין נדהם.
"אם אתה מרגיש טוב אפשר לחכות למחר, אבל בבוקר מיד תגיש לרופא", הוא אמר בפסקנות, "זה חשוב".
לא ישנתי טוב אותו לילה, ובשעה שבע ושלושים כבר עשיתי את דרכי אל הרופא, אבל זה הקדים אותי והתקשר אלי. "מה שלומך?" הוא שאל רטורית ומיד המשיך: "קבלתי את בדיקות הדם שלך והן לא בסדר, אתה בסכנת חיים, סע מיד למיון אין לך מה לבוא אלי למרפאה".
כמובן שנסעתי מיד לבית החולים מעייני הישועה שאני גר בסמיכות אליו, מיד עשו לי שוב בדיקות דם והמתנתי לתוצאות, בינתיים רציתי ללכת ולבקר חבר שמאושפז למעלה באחת המחלקות, אבל הרופא אמר לי "אסור לך לצאת לשום מקום עד שלא ישובו תוצאות הבדיקות מן המעבדה". והנה…. עברה מחצית השעה והרופא נכנס ואומר "אתה בריא ושלם, אתה משוחרר, לך לביתך". ויהי הדבר לפלא.
(התפרסם בגליון 'דברי שי"ח, היו"ל ע"י הר' יצחק גולדשטוף שליט"א. השם המלא של בעל הסיפור שמור במערכת)
איזה סיפור מדהים!
זה מה שכתוב, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. היא נועדה לך ולטובתך.
מה רבו חסדיך ה'