ראינו לנכון לפרסם דבר נפלא הנוגע והנחוץ בדיוק לתקופתינו זו, אחר מגיפת הקורונה. הדברים היו למראה עיניו של רשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א (אייר תשפ"א), ועוד מגדולי ישראל, ואמרו שאפשר וצריך לפרסמם ברבים.
מקור הדברים בספר 'להגיד' (ח"א עמ' 315) בשם הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל: "ידוע, כי בזמן מסעות הצלב התחוללה מגפת חולירע באזורים ענקיים באירופה, ומהיהודים לא מתו כמעט. רק מאומות העולם נפלו חללים, והיה זה נס. ביום מן הימים הבחינו הגויים בכך, והיה מי שיזם אסיפה ובה התסיסו הגויים זה את זה והכריזו – כי היהודים הרעילו את הבארות להרוג בגויים, ולכן רק הם לא נפגעו, ומאותו יום יצאו הגויים להרוג ולהשחית, פוגרומים נוראים – ונפל עם רב מישראל.
"נשאלה אז שאלה גדולה בין הצדיקים – מה חרון האף הגדול הזה, כאשר ממש עד אותו זמן היו ניסים גדולים ולפתע התהפך הגלגל, מדוע? גדולי ישראל אמרו כי הטעם משום שלא למדו את הנס שהתחולל עימם, לא התעוררו ממנו לראות חסדי ה' ולעובדו בלבב שלם, הקב"ה רצה שילמדו את הנס כמו שצריך! וכשלא למדו נהיה חרון אף", ע"כ.
והדברים ראויים וחייבים להתפרסם בעת הזו, בה אחר ששלח לנו הקב"ה את החיסונים, ואט אט עולם כמנהגו שב וחוזר, ושבים לחיים רגילים ושפויים, ובפרט כעת בשוב עולם הישיבות והכוללים לסדרם בתחילת זמן קיץ ללא שום הגבלות ב"ה, ורואים אנו בחוש את חסדי ה' המרובים עמנו, באשר שנה שעברה בעת הזו מכונסים וסגורים היינו בבתינו, בתי הכנסת ובתי המדרש היו סגורים, וחלק קטן מעולם הישיבות למד בצורה מוגבלת ו'מקופסלת', וכעת יכולים אנו ללמוד ולהתפלל בהשקט ובטח, ועלינו ללמוד את גודל הנס לבל ח"ו יהיה חרון אף עלינו, ועלינו להודות ולשבח ולפאר ולרומם לאלוקינו שבשמים על כל זאת, ולהמשיך בתפילה – עד הנה עזרונו רחמיך, ולא עזבונו חסדיך, ואל תטשינו ה' אלוקינו לנצח.