באחד מימי מלחמת המפרץ (בשנת תשנ"א) התרחש דבר מופלא ויוצא דופן בחדרו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
כידוע, השעה הקצובה לקבלת קהל אצל הרב אלישיב היתה מתנהלת במשטר של קיצור מדוקדק. השאלות נשאלו בקצרה, והתשובות נענו מיד, כהרף עין. אין שום מקום לדיבור מיותר. אלא שבאותו יום פרצה אזעקה המבשרת על טיל סקאד נוסף שעושה את דרכו מעירק הרחוקה כדי לזרוע הרס וחורבן בערי ארץ ישראל. הרב אלישיב נכנס לחדר שנאטם כפי הוראת הרשויות, ועמו ציבור השואלים שמתכוונים להמשיך כל אחד בשאלתו.
ואולם, לפתע שינה הרב אלישיב ממנהגו והחל לשוחח עם כל אחד מן השואלים "שיחת ידידות". הוא שאל לשמו ולשלומו ולשלום משפחתו, מה שלא עשה מעולם.
כשנשאל הרב אלישיב לפשר הדבר, הסביר: "בדרך כלל באים לשאול שאלה ולקבל תשובה, אבל כשפרצה האזעקה לא יכלו השואלים לצאת מביתי ולחזור לביתם, ולכן הם הפכו ל'אורחים' שלי, וממילא חל עלי חיוב של 'הכנסת אורחים', על כן שאלתי לשלומם ושוחחתי עמם כדרך שנוהגים עם אורחים".
('איש לרעהו וירא תש"פ מתוך הספר 'גדולה שימושה')