בתחילת דרכו הוא היה אברך כולל על כל המשתמע מכך. יושב ולומד בהתמדה ונפשו חשקה בתורה. ביום עבות אחד נפטר אביו בפתאומיות מהתקף לב, ואז נקרא מיודענו ע"י בני המשפחה לנהל את חנות המכולת של האב שהיתה ממוקמת בלב שכונה ירושלמית שוקקת חיים. הוא מאוד לא רצה לעזוב את הגמרא, אך היה זה אילוץ בלתי נמנע. המשפחה דרשה ממנו לנהל את העסק שנותר ללא בעלים. נפשות רבות היו תלויות בפרנסה זו. בלב כבד הוא קיבל על עצמו את התפקיד, אך ליבו ומחשבתו נותרו בהוויות דאביי ורבא.
הוא המשיך ללמוד בכל עת מצוא ואף מסר שיעור דף היומי בשכונת מגוריו. כך זה נמשך כמה שנים, כאשר יום אחד הוא החל לשמוע לחשושים ובדלי ידיעות על רשת ענק של סופרמרקטים שעומדת לפתוח סניף גדול מול המכולת שלו… מה שאומר – מכת מחץ למקור הפרנסה של המשפחה. דאגה גדולה כרסמה בליבו. וגם כעס על הנהלת הרשת שממיטה עליו צרה כזו בלא התחשבות כלל ואף בלי להודיע לו כלום. כך חלפו כמה שבועות של דאגה, תפילות וקבלות טובות.
יום אחד מתקשרים אליו מאותו סופרמרקט לקבוע פגישה איתו. תחילה, הוא לא רצה לשמוע על כך, כי ליבו היה גדוש בזעם, אך בסופו של דבר נקבעה פגישה. מיד בתחילת השיחה, שאל אותו נציג הרשת: "תגיד לי, מה חלום החיים שלך?", תשובתו הספונטנית היתה: "החלום שלי הוא: לסגור את המכולת ולהיכנס לכולל. לשבת וללמוד כל היום ללא טרדות פרנסה!". " קיבלת!" – קורא לעומתו האיש בקול מבשר טוב. "רכשנו את השטח ממול המכולת שלך, וכעת אנו מבקשים ממך לסגור את המכולת. תמורת זאת נחתום איתך כעת הסכם לעשר שנים, לפיו אתה נכנס לכולל ויושב על התורה ועל העבודה ואנו משלמים לך עבור כל חודש…" – כאן נקב הלה בסכום מכובד מאוד שאפשר להתפרנס עמו בכבוד רב.
לאחר התייעצות עם רבותיו נחתם החוזה בשעה טובה כדת וכדין. אותו יהודי, עמו שוחחנו לאמת את הפרטים, יושב ולומד כיום בהתמדה רבה, ללא דאגות פרנסה בלי עין הרע, כאשר פיו מלא שיר ושבח לבורא שסיפק לו את 'חלום חייו' בצורה מפתיעה לחלוטין.
(זאב אייזנשטיין. הובא ב'ליקוטי שמואל')