בתקופה האחרונה מופצות עשרות עדויות של אנשים המספרים כי ביצעו את הסגולה הבאה, ומאז הם רואים שיפור בפרנסה שלהם, עד כדי עדויות להכפלת הרווח הנקי בעסקים שונים מידי חודש בחודשו…
הסגולה מופצת עם מספר טעויות משמעותיות, וזו היא: בעת אכילת סעודה שלישית של שבת קודש, מכינים שבע חתיכות מהחלה. לוקחים את החתיכה הראשונה, אומרים "יהי רצון שיהיה לי שפע ופרנסה ביום ראשון השבוע", ואוכלים. לוקחים חתיכה שנייה ואומרים נוסח דומה על יום שני – וכך הלאה, עם שבע חתיכות, לכל ימות השבוע – כולל השבת הבאה, ובסך הכל 7 פעמים.
מקור הסגולה הוא בספרו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זצוק"ל, בו גם מופיעה הסגולה המוכרת של אמירת פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח.
בספר 'דברי מנחם', בליקוטים בסוף הספר, כותב הרה"ק מרימנוב על הסגולה, אך עם כמה שינויים משמעותיים מהגירסה המופצת והמוטעית:
וזה נוסח הסגולה המקורית: "יש לאדם לכוין באכילת השלושה סעודות של שבת קודש כשאוכל פרוסת המוציא בלעיסה ראשונה יכוון שעל ידי האכילה הזאת לא יחסר לו מזונו של יום ראשון הבע"ל, וכן כשלוקח לעיסה שניה לתוך פיו יכוון שלא יחסר לו ביום שני וכן לכל יום מששת ימי המעשה".
"ועל ידי זה ימשיך פרנסה לכל ימות החול, וזה היה מדרגת שמאי שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת – ר"ל על ידי כבוד שבת היה אוכל כל ימיו שהמשיך פרנסה לכל ימות החול מאכילתו של יום השבת".
בכך מסביר הרה"ק מרימנוב את המובא בגמרא, כי שמאי הזקן היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת קודש, שכן כל קניה היה קונה לכבוד שבת, למרות שבפועל היה אוכל אותה בימות החול, ובכך המשיך פרנסה משבת קודש לכל ימות החול. אך הגמרא מביאה שם כי הלל הזקן, לא היה נוהג כך.
ממשיך הרה"ק מרימנוב: "אבל הילל מידה אחרת היה בו שהיה אומר 'ברוך ה' יום יום' ר"ל, שעל זה הדיבור שהיה אומר ברוך ה' יום יום, היה ביטחונו חזק מאוד, ועל ידי זה המשיך את פרנסתו ממקור העליון".
מוסיף הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב: "אבל לעולם עיקר המקור הוא מיום השבת", ומביא מקור לדבריו מדברי הזוהר הק' על פרשת המן, כי לכבוד שבת הם קיבלו 6 מנות, לשלושת הסעודות של שבת – ולכל סעודה לחם משנה, כנגד ששת ימי המעשה.
יוצא אם כן, כי הרוצה לקיים את הסגולה – צריך רק לכוון. בנוסף, יש לעשות זאת בכל שלושת הסעודות של שבת, ולאוו דווקא בסעודה שלישית.