דעתו של אדם על תפילין
מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נכנס לנחם אבלים, דקות אחדות לאחר שעזבו את הבית, הרופאים שטיפלו בבית החולים בנפטרת הדגולה.
האבלים סיפרו לו, כי הרופאים החילוניים הגיעו במיוחד ודיברו בהתפעלות עצומה בשבח אמונתה, ותיארו כי גם בימים הקשים בהם ידעה סבל רב ומכאוב לא התלוננה, נשאה את כאבה בדומיה ובאמונה. האבלים תיארו את התפעלות הרופאים מאמונתה.
ביחס אליה, הביע הגראי"ל התפעלות מאמונתה וגבורתה, אבל ביחס לרופאים, הוא ביטל דבריהם במחי יד: "אה, אה".
האבלים ביקשו הסבר. והוא נענה:
'אמנם הם אומרים, אך הם אינם מתכוונים… וכי בגלל כך, הם יקראו 'קריאת שמע' פעם אחת?! האם יניחו תפילין או לפחות ילבישו כיפה לכמה דקות?! כל זמן שאינו 'למעשה' – סי איז גאר-נישט, זה כלום'.
'אמונה' צריכה להיות כזאת שמשפיעה על חיי המעשה, ולו במשהו.
(חכימא דיהודאי)