"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה… וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כ"ד, ס"ז)
בס' צרור המור (לרבי אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד) כותב כאן דברים מבהילים שקשה לנו להולמם על שרה אמנו הצדקת, וז"ל:
דבר ידוע שהתורה אמרה 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו', וטבע הנשים הוא לשנוא הכלות, לפי שרואות כי אשר טיפחו וריבו בניהן, ועברו עליהן צרות רבות ורעות וביום ובלילה שינה בעיניהן אינן רואותן לגדלם ולהניקם בדדי בתוליהן, ומיד כשנושא אשה גם אלה תשפענה, ואז יפשע בנה בעת ההיא ומתייחד עם אשתו היא אשת נעורים, ואמו נהפכת לו לאוייבת.
וזהו אומרם ז"ל 'כשתדור זאב עם כלב תדור כלה עם חמותה', לרמוז כי כשיבוא משיחינו ויתקיים וגר זאב עם כבש יתקיים 'וסרה קנאת אפרים וקנאת כלה עם חמותה'.
ובכאן תראה מעלת רות המואביה על כל הנשים כי דבקה בנעמי חמותה, אחרי היות לה לאוייבת בהיותה כלתה, ועוד שכבר מת מחלון בנה בידה, ואולי מעיין גורם, והיה ראוי לה לשנאותה יותר, ועם כל זה אהבה כנפשה.
וא"כ כאן יפה אמר הכתוב 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה' אהבה נפשית כדין התורה, ואם שרה היתה בחיים- איך תוכל לראות כי בנה היחיד שרצתה נפשה, יהיה אוהב לרבקה יותר וישכח תגמוליה ואהבתה וידבק באשתו?
לזה אמר כשראה יצחק שהיתה לו לאשה ויאהבה אהבה גמורה, לקח נחמה גדולה אחרי שמתה אמו, כי טוב לה המוות משתראה בעיניה יצחק בנה קשור ואהוב עם רבקה אשתו, ומפרד אהבתו מבנה ההוא, וינחם יצחק אחרי אמו, והוא כפתור ופרח, ע"כ.