"וד' נתן חכמה לשלמה" (מלכים א – מתוך ההפטרה)
פעם אחת הלך הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ברחוב הפסגה בשכונת בית וגן בירושלים, ולפתע התחיל לרדת גשם חזק. רבי שלמה זלמן ראה בחור צעיר הלומד בישיבה קטנה, מתקרב אליו עם מטריה (שירעם) קטנה של ילדים. הבחור ביקש מרבי שלמה זלמן להיכנס עמו תחת המטריה שלו, רבי שלמה זלמן התכופף ונכנס מתחת למטריה, אבל המשיך להירטב כמקודם, שכן המטריה הקטנה מעל שני אנשים, לא הועילה כמעט כלום כנגד הגשמים העזים.
פתאום עצר רכב, והנהג הזמין את רבי שלמה זלמן ואמר: "כבוד הרב, הכנסו לרכבי ואקח אתכם לישיבה!". אמר לו הגרש"ז: "יישר כח על הרצון הטוב, אבל אני הולך עם הבחור הזה!"…
הבחורים ראו את ראש הישיבה מגיע כשהוא כולו רטוב. שאלו אותו: "כבוד הרב, למה לא רצה הרב לעלות לרכב?", אמר להם: "ראיתי שלבחור הצעיר היתה הנאה, מכך שהוא לקח אותי תחת המטריה שלו, עדיף היה לי להירטב, ולא לפגום בהנאה שלו"…
זהו מה ש'גדול הדור' לימדנו בזה, לחשוב גם על ילד, גם הוא 'בן אדם'!
מסופר, שכשנסע הרה"ק רבי אהרון לייב מפרמישלאן זי"ע אל הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע, ציווה על עגלונו להחליף עמו מקום, ואף את כובעו של העגלון לקח, וחבש לעגלון את הספאדיק שלו.
כשהתקרבו לעיר, ובאו לקראתם קבוצה של תלמידי רבי מנחם מענדל ששלחם לקבל את פני הצדיק, מיהרו התלמידים לעגלון הלבוש ספאדיק וקיבלו שלום ממנו, רק הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע, ניגש לעגלון המדומה ואמר: "שלום עליכם רבינו!". שאלהו רבי אהרון לייב: "איך הבחנת בדבר?", ענה לו הרה"ק מראפשיץ: "ראיתי באיזו שפלות אתם מנהלים את הסוס, וידעתי שאתם הרבי הקדוש!"…
סיפר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שפעם נכנס אל מרן ה'סטייפלר' זצ"ל ומצאו שדעתו מבודחת עליו. שאל אותו רבי יעקב "לשמחה מה זו עושה?", אמר לו ה'סטייפלר': אתה בוודאי זוכר ר' יעקב, שבישיבה בביאלסטוק למד אתנו משוגע אחד ששמו היה 'מיכאל', והיו הילדים רצים אחריו ומלגלגים עליו. יום אחד הגיע אותו מיכאל ואמר שהוא מיכאל המלאך. שאלוהו "מנין לך?", ואז פתח והראה להם פסוק בתנ"ך, שכתוב בו אודות המלאך מיכאל. אמרו לו הילדים: "הן אמת שכך כתוב, אבל איפה כתוב שאתה הוא זה מיכאל המלאך?". והיה צועק עליהם ואומר: "אתם כופרים ואפיקורסים! אינכם מאמינים בתנ"ך!". והם משיבים: "אנו מאמינים שמיכאל הוא מלאך, אבל מנין שאתה הוא זה?"…
המשיך ה'סטייפלר' ואמר לר' יעקב בצחות: "היום מישהו הזכיר לי את 'מיכאל המלאך' שלמד אתנו בישיבה. היה זה כאשר נכנס אלי מאן דהוא עם שם מבני משפחתו הזקוק לרפואה שלימה, ונתתי לו ברכה לרפואה שלימה. הלה התעקש שברכה לא מספקת אותו, והוא רוצה הבטחה.
"אמרתי לו: 'הבטחה? מניין לי הכוח להעניק הבטחות?' אמר לי האיש: 'הרי כתוב במפורש: 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים". אמרתי לו: 'אכן כתוב במפורש, אבל מי אמר שזה אני?'…".
מסופר, שפעם נכנס אחד מיוצ"ח של הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל זי"ע קצת מאוחר לשולחן הטהור של זקינו הרה"ק, וכשעבר תחת מנורה התלויה שהיתה דולקת עם שמן, נתלכלך קצת השטריימל שלו שבלט למעלה ונגע במנורה. כשקרב למקומו אצל השולחן, פנה אליו הרה"ק ואמר לו במוסר השכל: "זעסט מיין קינד, אז מ'בייגט זיך פארשמירט מען זיך ניט" [היינו כשאוחזים במדת הענווה והשפלות, לא מתלכלכים בדברים בלתי הגונים]…
מסופר, שכאשר נחנך בית הכנסת בעיר קאליב, כיבד המרא דאתרא הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע את הגה"ק בעל ה'ישמח משה' מאוהעל זי"ע להיכנס תחילה לבית הכנסת. מיאן ה'ישמח משה' להיכנס תחילה, וטען שמשום כבודו של הרה"ק מקאליב המרא דאתרא, ראוי שיטול הוא חלק בראש. ואולם הרה"ק מקאליב ביקש, כי האורח הנכבד והקדוש, הגדול בתורה ובצדקות, יכנס הוא ראשון.
עמדו כך שני הצדיקים על מפתן בית הכנסת, זה אומר "אנא, היכנסו אתם תחילה!", וזה אומר "אדרבה, עליכם להיכנס תחילה!", עד אשר אמר הרה"ק מקאליב לרעהו בעל ה'ישמח משה': "ממה נפשך, בין איך גרעסער? הייס איך אייך אריין גיין! זענט איר גרעסער? נו, גייטס אריין!" [אם אנכי הוא הגדול? א"כ הנני מצוה עליכם להיכנס ראשון, ועליכם לשמוע לדברי! ואם כבוד מעלתו הגדול? א"כ בודאי ראוי שהוא יכנס!]…
פעם אחת שהיתי בקרית טאהש, לרגל יומא דהילולא רבא השני של הרה"ק מטאהש זי"ע, ובליל שב"ק הייתי נוכח בעריכת השולחן של כ"ק מרן האדמו"ר מטאהש שליט"א. והנה ראיתי דבר נאה מאד, דבעת שחילק הרבי שליט"א את השיריים מאת הקוגל, כשנגמר הקוגל, הורידו הגבאים את המגש מהשולחן, אך לפתע הבחין הרבי שעומד לפניו ילד אחד, וממתין לקבל שיריים מהקוגל, הורה הרבי מיד שיביאו בחזרה את המגש, לקח כף גדולה שהיתה מונחת על השולחן, וליקט כל הפירורים של הקוגל שנפלו על המגש, עד שמילא את הכף, ונתנו לילד…
***
סיפר אחד מבני הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שלאחר פטירת אביו הגדול החל נשאל 'שאלת רב' בכל ערב שבת – ששאלתו איזו אשה: "יאמר לי הרב מתי הוא זמן הדלקת נרות שבת בשבוע זה?". והנה בפעמים הראשונות ענה לה הבן כהוגן, אך כאשר ראה שבכל ער"ש היא מתקשרת לשאול שוב ושוב שאלה זו, אמר לה באחת הפעמים בדרכי נועם, שבקל אפשר להשיג ולקנות 'לוח שנה', שם כתוב מדי שבוע בשבוע מתי צריך להדליק נרות…
ויהי כשמוע האשה את דבריו, התפלאה ואמרה בתמימות: "כבר שנים רבות שאני מתקשרת לאביכם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, לברר אצלו זמן הדלקת נרות, ומעולם לא נתן לי עצה פשוטה זו"… והרי ידוע היה הגר"מ כמי שאין הפנאי מנת חלקו, ולא עוד אלא שעול כבד היה רובץ על כתפיו, להשיב שואליו בשאלות קשות שהגיעו לפתחו מכל העולם כולו, ואעפ"כ לא מנע את עצמו מלענות לאותה האשה בסבר פנים יפות מדי שבוע בשבוע.
(מתוך 'נועם שיח' שמות תשפ"ב)