מספר הג"ר שלמה זלמן פרידמן שליט"א אב"ד סאנטוב לייקווד: בליל שב"ק העעל"ט בעת התפילה, הבחנתי באחד המתפללים בבית מדרשנו שהוא אומר קדיש יתום. היה זה לפלא בעיני, שכן ידעתי שהלה אינו באמצע השנה על הוריו ואין לו יארצייט כעת, וכמו כן הוא אינו "קדיש זאגער".
לאחר התפילה ניגש אלי אותו מתפלל, וסיפר לי סיפור נפלא בהתרגשות נוראה, וכך סיפר לי:
לפני כמה חדשים נפטר חמי ז"ל – שבדרך אגב התגורר בבית אחד ביחד עם כ"ק הרה"ק מריבניץ זי"ע ברוסלאנד – והשאיר אחריו שני ילדים, בן אחד המתגורר בארץ ישראל, ובת אחת – ה"ה אשתי תחי'.
אתמול בלילה חלמה אשתי שאביה הגיע אליה ומתאונן למה אף אחד אינו אומר אחריו קדיש… היא התעוררה בבהלה ומיד חזרה ונרדמה. לאחר זמן מה חלמה שוב שאביה מתאונן מרות שאף אחד אינו אומר אחריו קדיש, ויש לו מזה עגמת נפש נוראה עד למאוד.
היא התעוררה שוב בבהלה גדולה, ומיד התקשרה לאחיה – גיסי שבארץ ישראל ושאלה אותו האם הוא אומר קדיש אחר האב. אחיה הגיב בהשתאות, שאכן עד היום אמר קדיש כרגיל, אך כעת הוא נמצא בבידוד בביתו מחמת וירוס הקורונה, ולכן הוא מתפלל בבית ביחידות ואינו אומר קדיש.
זו הסיבה – סיים האיש את סיפורו – שאני אומר כעת קדיש לטובת נשמתו של חמי ז"ל…
('נעם שיח')
וואו איזה סיפור מעלף!!!
תודה רבה על החיזוק