"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" (כ"ב, כ"ד)
פעם אחת נכנס יהודי נגיד אל הרה"ק מטאהש זי"ע, ומסר לידו מעטפה סגורה עם סכום גדול. לאחר שיצא, נכנס יהודי אחר שהיה נצרך לבריות ל"ע, וכשיצא מהקודש, הבחין בהעשיר שעודנו שם, וכששמע שהוא נוסע למונטריאל ביקש ממנו שיסיע אותו לשם, והעשיר נעתר לבקשתו ולקחו עמו ברכבו.
באמצע הדרך, ראה העשיר שהנצרך מוציא מכיסו איזה מעטפה, ושולף משם סכום עצום של שטרות כסף ומתחיל לסופרם, כשהבחין העשיר בשם החברה שבבעלותו שמתנוססת על המעטפה – כמעט שנתעלף. וכאשר שאל את העני מנין לו מעטפה זו, השיב היהודי, שהרבי מטאהש מסרה לו, והבין העשיר שהמדובר במעטפה אותה מסר לפני כשעה קלה להאדמו"ר מטאהש, ושאל העשיר את היהודי "שמא אתה יודע כמה כסף יש כאן", אמר לו היהודי "אני הולך עכשיו לספור", אמר לו העשיר "אינך צריך לספור, יש כאן עשרת אלפים דולר"…
העשיר נדהם מאוד ממעשה זה, ולכן לאחר שהוריד את היהודי במקום שהיה צריך להיות שם, חזר על עקביו ונסע מיד בחזרה למעון קדשו של האדמו"ר מטאהש, ונכנס שוב להקודש פנימה ואמר להרבי: זה שהרבי נתן ליהודי את הכסף שמסרתי להרבי – זה בסדר – הלא נתתי את זה להרבי במתנה, וברשותו לעשות עם הכסף כחפצו, אבל לזאת מלאני לבי לשאול, למה הרבי אפילו לא פתח את המעטפה לספור את הכסף? השיב לו הרבי כשבת שחוק על פניו: לספור את הכסף – לזאת אל תדאג – העני כבר יספור טוב את הכסף…
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען-ירושלים שליט"א
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען-ירושלים שליט"א, שפעם נכנס עשיר אחד אל אביו הרה"ק מסקולען זי"ע בערב יו"ט, ונתן להרבי סכום הגון ביותר עבור צרכי יו"ט, ובעת שנתן את הכסף להרבי, התנה ואמר שהכסף הזה הוא נותן אך ורק עבור צרכי יו"ט של הרבי בעצמו ולא למטרה אחרת כלל וכלל. הרבי הודה לו על כך מאוד מאוד, ונפרד ממנו לשלום.
אחר כך, קרא הרבי לאחד מבניו, ונתן לו חלק נכבד מהכסף שקיבל מהעשיר הזה, וציוה עליו להעביר את הכסף לעני אחד עבור צרכי יו"ט, וכך עשה.
עם הזמן נודע לו לאותו עשיר על מעשהו של הרבי, והלה נרגז מאוד, וחזר ונכנס אצל הרבי ושאל אותו "למה נתן הרבי חלק מהכסף לעני אחד, הלא התניתי מפורשות שהכסף הוא לצרכי יו"ט של הרבי בעצמו?!" מיד אמר לו הרבי כשבת שחוק על פניו "וכי אתה יודע מה הן הצרכי יו"ט שלי?"…
שלא היה יכול להירדם בלילה עם היה נשאר איזה סכום
כידוע שהגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זי"ע היה מפזר את כל מעותיו לצדקה באופן מופלא ביותר, עד שאמרו שלא היה יכול להירדם בלילה עם היה נשאר איזה סכום – יהיה אשר יהיה – בביתו, והוא היה מחלק הכל לצדקה. פעם אירע שלזוגתו הרבנית לא היה די כסף לקנות איזה דבר, ובדיוק באותה עת שמעה שאחד העניים שהיה מקבל צדקה מבעלה הרה"ק מצאנז קנה דג יקר מאוד.
נכנסה אל בעלה הקדוש כשדמעתה על לחיה ושפכה את מר לבה, שכאשר לה עצמה אין כסף לקנות מה שהיא צריכה, אזי עני פלוני שנתמך על ידו מרשה לעצמו לקנות דג כל כך יקר, וטענתה בפיה, שאם אין לו משלו והוא צריך להגיע לצדקה אזי שיצמצם לקנות רק מה שהוא צריך לכדי מחייתו, ולא לקנות דברים כל כך יקרים.
אמר לה בעלה הקדוש "מה את אומרת?! לא ידעתי שהוא קונה דגים כל כך יקרים – אם כן צריכים להוסיף לו על נדבתו הקבועה"… ובכן, מאז והלאה היה הרה"ק מצאנז מוסיף על נדבתו של אותו עני שיהא לו גם כדי לקנות את הדגים היקרים…
סיפר הרה"ג ר' שלמה קנאבליך שליט"א, מגיד שיעור בביהמ"ד "באבוב"
סיפר הרה"ג ר' שלמה קנאבליך שליט"א, מגיד שיעור בביהמ"ד "באבוב" בבארא פארק: בארץ ישראל התגורר איש חסיד וירא אלקים, הרה"ח ר' משה שוסטר ז"ל, מחשובי חסידי בעלזא, אשר היה עוסק רבות בעניני צדקה וחסד. מנהגו היה לקבץ בכל יום מעות לצדקה, והיה מחלק סכומים נכבדים לעניים ולאביונים, כל פרוטה שהיה לו נתן לאחרים, ולעצמו לא השאיר מאומה.
פעם אחת, עמד ר' משה לפני נישואי בתו, ולא היה בידו לפורטה אפילו שוה פרוטה, לצורך הוצאות הנישואין. על כן נתייעצו כמה מידידיו להעמיד עבורו סכום הגון לצורך הכנסת כלה, ושני אברכים הלכו לקבץ מעות בשבילו בין אחינו בני ישראל בארה"ב.
בין השאר, נכנסו שני האברכים אל הרה"ק רבי שלמה (השני) מבאבוב זי"ע, ואמרו לו שהם הולכים לקבץ מעות עבור הרה"ח ר' משה שוסטר, אשר עומד לפני נישואי בתו. ומה מאוד נשתוממו שני האברכים, בראותם איך שהרה"ק מבאבוב מוציא ממגירתו סכום גדול מאוד, שמונה עשר אלף דולר! ומסרם לידיהם לצורך מצוה רבה זו.
אמנם קודם מסירת המעות, אמר להם הרה"ק מבאבוב: תנאי אני מתנה עמכם, אני מנדב סכום כסף זה, בתנאי שאין משתמשים בו לשום צורך שבעולם, מלבד לצורך הוצאות נישואי בתו של ר' משה!
לאחר זמן, סיפרו שני האברכים, שכאשר חזרו מארה"ב לארץ ישראל, מסרו לר' משה שוסטר את כל המעות שאספו עבורו בארה"ב, כדי שיוכל להתכונן לקראת נישואי בתו, ומסרו לו גם התנאי הנ"ל.
אולם בהתקרב מועד הנישואין, כשבוע קודם יום החתונה, שוב עמד ר' משה במצב שלא היה לו כלום לצרכי הנישואין, כיון שכל פרוטה שהיתה ברשותו מסר תיכף לצרכי צדקה, והסכום היחיד שנשאר אצלו לצרכי הנישואין, היו אותם השמונה עשר אלף דולר אשר שלח עבורו הרה"ק מבאבוב, אשר הם נשארו לפליטה, מכח התנאי שהתנה עליהם הרה"ק מבאבוב, ורק במעות אלו השתמש ר' משה להוצאות נישואי בתו.
מסיפור זה אנו רואים דרגה נוראה של "וירא בסבלותם", לא זו בלבד שהרה"ק מבאבוב נתן סכום הגון מאוד, אלא שבחכמתו הרבה עשה תנאי, כי ידע והתבונן שבודאי עד מועד הנישואין שוב לא ישאר בידו של ר' משה מאומה, באשר את כל כספו הוא מחלק לאחרים. כדי שישאר בידו לכל הפחות סכום זה, עמד הרה"ק מבאבוב ועשה תנאי, כדי שיהא לר' משה לפחות סכום זה לצרכי הנישואין של בתו.
(מתוך 'נועם שיח' מכון אפריון לשלמה שמות תשפ"ד)