עמוד היומי עם גישמאק: הרואה בחלום
כתב הראב"ן (סי' כו) שבשנת תתקי"ב אירע מעשה שהוציא אליקים חתנו של הראב"ן יין מחבית לכלי קטן ששתה ממנו גוי יין כשר, והיה הכלי נסך, ושאל את הראב"ן אם היין כשר, ואמר לו שאם הוא יודע שהיה הכלי נגוב מהיין מותר, והיה הדבר ביום שבת, ולאחר האכילה ישן ובא אליו חמיו [רבי אליקים בר יוסף שהיה תלמיד חבר של רש"י] בחלום, והיה קורא 'השותים במזרקי יין' (עמוס ו ו), ובחלום פירשו על הגוים ששותים יין נסך, אך בהקיצו הבין כי הודיעו על היין שהוא נסך שלא היה הכלי נגוב, וניסה ולקח אותו כלי עצמו והניחו ב' ימים ולילה אחד ולא נגב, וידע כי לא יפה התיר, ואסר את היין שבחבית, והתענה ב' ימים וגם השותים אותו התענו.
והנה דנו הפוסקים אם יש לפסוק הלכה ע"פ ספר שו"ת מן השמים, וכתב החיד"א בשם הגדולים (מערכת גדולים אות י אות רכד), שהיה שואל מן השמים בספיקא דדינא ובמחלוקת הפוסקים הלכה כמי, והיו משיבים לו מן השמים, ובודאי שעשה כן כאשר הורוהו. והיאך עשה כן, והרי פסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ט ה"ד) שנביא שעקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני, הרי זה נביא השקר ויחנק, אע"פ שעשה אות, שהרי בא להכחיש דברי התורה שאמרה 'לא בשמים היא'. ומבואר בזה שהבא לפסוק הלכה על פי נבואה לדורות על פי הוראה מן השמים, הרי הוא נביא שקר [ועיי"ש ברמב"ם לענין הלכה לשעה].
וביאר החיד"א שיש חילוק גדול בין מתנבא בשם ה' דרך נבואה, לבין חולם חלום. שהמתנבא דרך נבואה עליו אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אבל החולם חלום אינו אלא אחד מששים בנבואה וכמבואר בסוגייתנו, ולכן אין איסור זה נוהג בו, כיון שכשמספר מה שחלם לו אינו תוקע את עצמו לדבר הלכה להכריח להאמין בו כנבואה, אלא כגילוי מילתא בעלמא, וכל מי שאינו רוצה לסמוך עליו הרשות בידו, ואינו כמוותר על דברי נביא. משא"כ נביא המתנבא בשם ה' שאסור לעבור על דבריו, ע"ז אמרו שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אחר נבואת משה רבינו, ומתוך החומר שהחמרנו בסופו, הקלנו בתחילתו שלא לשמוע אליו בדבר הלכה.
[וע"ע באיגרת תימן לרמב"ם (לפי נ"א שבמקור הערבי, אגרות הרמב"ם שילת עמ' קסב) שדן בדברים שאמר החכם משה אלדרעי על פי חלומות שחלם, וכמה מהם התקיימו, וביניהם התנבא על ביאת המשיח ביום מסוים, והרמב"ם לא זלזל בכבודו אף על פי שלא נתקיימו כל דבריו, לפי שלא בדרך נבואה אמר את דבריו, אלא אמר שכן נגלה לו בחלום, וכדברי החיד"א הנ"ל שכל שאינו אומר בדרך נבואה אלא שכן נגלה לו בחלום, אינו בכלל נביא שקר ולא נביא אמת].
והביא החיד"א ראיה לדבריו, מדברי השיטה מקובצת (ב"מ נט: ד"ה וזהו) במעשה בתנורו של עכנאי, שביאר בשם רבינו חננאל שכל מה שסופר בגמרא שם על בת קול ועמודי בית המדרש ואמת המים שהוכיחו כדברי רבי אליעזר, לא במציאות היו, אלא שחכם אחד מחכמי המדרש נתנמנם במדרש, וראה בחלום מחלוקת ר"א וחכמים, וחלם לו שנתנה בת קול מן השמים שהלכה כר"א, ואמר רבי יהושע לא בשמים היא. ומפני מה לא פירש שמטעם אחר אין לסמוך על דברי התלמיד שהרי דברי חלומות הם, אלא צריך לומר הטעם מפני שהיו בידם שהחלומות קרובים לנבואה. ורק באותו מעשה שהיה דבר החלום נגד דעת הרוב סמכו בזה הענין על החלומות שוא ידברו, וקיימו אחרי רבים להטות. ומבואר שאפילו בחלומות שהם קרובים לנבואה אומרים בהם החלומות שוא ידברו במקום שהם נגד הרוב, ואין סומכים על חלומות אלו. ולכן אין בהם הדין שכתב הרמב"ם גבי נביא שהאומר שהלכה כדברי פלוני יחנק, כיון שאין סומכין סמיכה של קבע על החלומות. וע"ע בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (זרעים, ד"ה והחלק השני) שגם משם הביא החיד"א ראיה לדבריו.
(מתיבתא – פניני הלכה)