קברניטי המדינה יושבים בימים אלו על המדוכה בהגעה ליעד האסטרטגי של המלחמה, הלא הוא שחרור החטופים, ובתכנון ובחשיבה אסטרטגית על היום שאחרי מלחמת 'חרבות ברזל', מתוך הבנה שמדינת ישראל ביום שאחרי קריסת ה'קונספציה', כלשונם, לא תיראה עוד כיום שלפני. טובי היועצים בתחומים שונים מנתחים את המגמות הביטחוניות והחברתיות, והשלכותיה של המלחמה הקשה, וכולם נושאים עיניהם ליצירת חזון ותפיסה מדינית וביטחונית חדשה של 'היום שאחרי'.
במצב דומה הייתה מדינת ישראל לאחר מלחמת יום כיפור, ובשיחה מוסרית שנשא בפני תלמידי הישיבה בעקבות המלחמה, אמר בשעתו מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל: "ובאמת מחשבה זו של 'מנהג העולם' קיימת אף אצלנו, סבורים שהם התכוננו והתעצמו בכוח צבאם, ובדרך הטבע לאחר שהתחזקו והתעצמו הם התנפלו עלינו להרגנו, כך רגילים לחשוב ולא תולים בסיבה אחרת, ועל זה כתב הרמב"ם שהחושב שמקרה הוא, והיינו שהוא אומר שכך הוא דרך העולם הרי זו דרך אכזריות וגורם להדבק במעשיהם הרעים".
מגמות, תנודות וחיפוש דרך
החברה הישראלית נמצאת כיום בשבר חברתי וערכי אולי הגדול ביותר מאז קום מדינת ישראל, והעוסקים בתחום קירוב רחוקים העוקבים אחרי המגמות והתנודות שנגרמו אחרי רעידת האדמה שעוברת החברה הישראלית, מזהים בתקופה האחרונה ניצנים של חיפוש דרך ורצון טוב לחשב מסלול מחדש ולשוב להתחבר למורשת אבות.
החברה החילונית במדינה שאבות אבותיהם נחטפו מחיקה של היהדות מוגדרים כתינוקות שנשבו, שנכדיהם למצער טרם שבו לחיק אבותם, וכדברי מרן החזון איש זצוק"ל (יו"ד ב' ט"ז) שהגדירם כבר אז כתינוקות שנשבו, ובלשונו: 'בזמנינו זמן העלם נכרתה האמונה מדלת העם, וההנהגה היא בהסתר פנים וכו' ועלינו להחזירם למוטב בעבותות אהבה עד כמה שידנו מגעת'.
רבים מאתנו עדיין זוכרים את קולו המשתנק מבכי של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, עת נשא דברים בשנת תשמ"ט בכנסיה הגדולה, וכך שאג מנהמת לבו, 'באיזה זמן אנו חיים… אתה לא תוכל לשבת בפינה ולראות כבלע את הקודש… צא החוצה וראה מה נעשה… צא לרחוב יפו… צא לרחוב אלנבי… וראה את פני הדור, לא די לך שאתה מסתובב ברחוב רשב"ם ורואה כיצד ילדים מסתובבים שם עם פיאות, צריך לדעת את מצבו הכללי של עם ישראל… כל אחד מאתנו צריך להכות על חטא!'
שומה עלינו להיחלץ חושים ולאזור חלצינו, להתכנס יחדיו ולטקס עצה ותושייה כיצד נערך להזדמנות הגדולה שהזדמנה לנו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. המצב לאחרונה בו אנו נתונים ללעג וקלס בגויים, כאשר האנטישמיות מרימה ראש בכל חוצות העולם, גורם גם במרחבי העולם היהודי לזעזוע ולרצון להבין על מה עשה ד' ככה לנו. מתוך היכרות אישית וקרובה של שנים רבות עם עולם התשובה וקירוב רחוקים רבים לעולמה של תורה, וגם בשיחות רבות בעת הזאת עם רבנים ממדינות שונות שיש להם קשר עם הציבור היהודי הכללי, ולאו דווקא תמיד עם שומרי תו"מ, אני נמצא למד כי נמצאים אנו כיום בפני שעת כושר, אולי היסטורית לקרב רבים מקרב אחינו התועים לעולמה של תורה.
אין ספק שבמהלכים נכונים נוכל לזכות ולקרב עוד ועוד יהודים לחיי תורה ומצוות, וכאמור זו שעת כושר נדירה, שאם נדע לנצל אותה נכונה, נוכל לקרב עוד רבים וטובים, לחיי תורה אמיתיים לנצח נצחים,
קירוב עם 'גישמאק'
כאשר נסעתי לראשונה לרוסיה לפני למעלה משלושים שנה, ישבתי אצל משלחי, הגאון הגדול רבי משה סולובייצ'יק זצוק"ל, שהיה מניח אבן היסוד של ישיבתנו הקדושה, ובשיחה איתו הוא הגדיר לי את תפקידי באמרו: תפקידך העיקרי יהיה להכניס 'גישמאק בלימוד התורה של התלמידים'.
לתדהמתי גיליתי כבר בביקור הראשון שלי, שזו הדרך היחידה והבטוחה לקרב יהודים לקב"ה ולאמונה. היה זה באחד השיעורים הראשונים שמסרתי שם, והסוגיה שנלמדה הייתה סוגיית תקפו כהן' הידועה. השתדלתי לעשות כמצוות שולחי, למדתי יחד עם שלושה סטודנטים את הסוגיה עם כל ה'רייד' הישיבתי והלומדות שעל הסוגיה העמוקה הזאת, ובתוך להט השיעור עצר אותי אחד הסטודנטים ובפיו שאלה: 'סיימתי אוניברסיטה גבוהה במוסקבה ואני רגיל מאד ללמוד, אך מעולם לא הרגשתי הרגשה עילאית ומענגת מעמל של הבנת חומר לימודי כלשהוא, האם יחשב זה לי למצוות 'לימוד תורה', הוא שאל, כאשר אני כל כך נהנה מעצם ידיעת חכמת התורה?'
כמובן שציטטתי לו את דברי ה'נפש החיים' הידועים, 'שבשעת העסק והעיון בתורה. ודאי שא"צ אז לענין הדביקות כלל, שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודבורו יתברך והוא יתברך ורצונו ודבורו חד וכו׳.
אותו תלמיד, אגב, הוא כיום תלמיד חכם מופלג, מרביץ תורה ומו"צ בקהילת מוסקבה.
הגאון המופלא רבי משה שפירא זצ"ל, היה מגיע פעמים רבות לישיבתנו ברוסיה
הגאון המופלא רבי משה שפירא זצ"ל, שמרום מעלתו עסק גם רבות בקירוב רחוקים והיה מגיע פעמים רבות לישיבתנו ברוסיה כדי להרביץ בה תורה ודעת לרחוקים, ופעל שם גדולות ונצורות, הסביר פעם את החיוב המוטל עלינו, של תלמוד תורה לתינוקות שנשבו, ואכתוב כאן את תמצית משנתו הסדורה בעניין חשוב זה:
הדין של ללמד תורה, הוא אמר, נובע מכוח שני חיובים: האחד מצד פרשת תלמוד תורה, שתלמוד תורה זה ללמוד וללמד, וכמו שכתוב (דברים ו, ו-ז) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך, שזה כולל את כל מי שרוצה ללמוד ולשמוע, ושננתם לבניך – אלו התלמידים, ועוד חיוב יש שנובע מכוח הברית, כמבואר במס' סוטה (דף לז) שעל כל מצווה ומצווה בתורה נאמרו ארבע בריתות: ברית ללמוד, וברית ללמד, ברית לשמור וברית לעשות, דהיינו שבכל מצווה ומצווה יש עלינו חיוב ללמוד את התורה שלה וללמד את התורה שלה, והחיוב הזה הוא מדיני קיום המצווה, שמחייב כאמור ללמוד וללמד את דיני המצווה. ומכאן נובעים כל דיני 'ערבות' במצוות, משום שיש עלי חיוב לקיים את מצוותו של פלוני, ולכן על עיר שאין בה מלמדי תינוקות, פסק הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ב ה״א) שמחריבין את העיר, כי לקבוצה ועיר שחיים יחד ובלי דין ערבות, אין זכות קיום.
ומכאן הסיק רבי משה זצ"ל, שיש חיוב גמור על כלל ישראל לדאוג ללמד תורה, ואין חילוק בזה בין תינוקות, לבין תינוקות שנשבו, ואכן רבי משה זצ"ל היה נאה דורש ונאה מקיים חיוב זה, כאשר היה מלמד תורה לרחוקים, והיה זה מחזה פלאי לראות אותו מוסר שיעור בגמ' בעיון רב, או מאמר עמוק, לצעירים שלראשונה שומעים בחייהם דבר תורה, ולעיתים בטרם ידעו לקרוא אותיות א"ב, והם נמשכו ונקשרו כתוצאה ישירה מאותם שיעורי דעת בעבותות אהבה והתקרבו ליהדות, עד שהפכו להיות עמלי תורה.
והדרך הזאת של קירוב רחוקים, להטעימם את צוף התורה מיד בתחילת דרכם, הייתה גם דעתו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כדרך הנכונה והישרה לבני התורה שתורתם אומנתם לעסוק בקירוב רחוקים, וכה היו דבריו בכנס של הארגון 'אל המקורות' שהוקם לאחר מלחמת יו"כ בהכוונתו : 'דרך ההצלה היא: משכהו לבית המדרש'. שם מקבל האדם הבנה וגישה לתוכה, ועל ידי זה יתכן שיושפע וישנה את אורח חייו לטובה. לכן, חוב קדוש על כל אחד לקבל על עצמו פעם או פעמיים בשבוע להגיד שיעור במקומות הזקוקים לכך.
"שמעתי" – הוסיף רבינו הגדול ואמר – "שיש המסתפקים אולי זה ביטול תורה למי שתורתו אומנותו. לדברים אחרים מתבטלים, ובזה מסתפקים? והרי ברור שאין זה שאלה, ובוודאי שמותר ומחויב כל אחד לעשות לפי כוחותיו ללמוד וללמד! הזמן המיוחד של תקופתנו זועק: עשו! האפשרויות כה גדולות, ומי הוא זה העומד מן הצד?"… (מתוך הספר 'שובו אלי').
אנו בפתח תקופה מאתגרת עם אפשרויות עצומות להוסיף ולהרבות ספסלים לבתי המדרשות, ולוואי ונדע לנצל זאת, ונזכה במהרה לקיום הנבואה "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב על אבותם".
(קטעים נבחרים מתוך מאמר ב'יתד נאמן', דבר בעיתו, ערש"ק בא ט' שבט תשפ"ד)