בספר 'כי אתה עמדי' מובאת עדות אישית מתהליך גדילתו של ילד בזכות תפילות אמו –
מדובר היה בבחור ישיבה שנחשב מושלם מכל הבחירות: בכישרון, בהתמדה, במידות. חיוכו ושמחתו העידו על הסיפוק שיש לו בחייו, והוא התבלט במאור פניו. כל התכונות שמחפשים בבחור טוב היו בו.
אלא שבילדותו נראה היה אחרת לגמרי. הוא היה ילד שובב ובלתי נשלט. בכיתה ז' עדיין התקשה בקריאה, ואיש לא דיבר על משניות וגמרא… חשש שיש לו על מה להסתמך, קינן בלב הוריו ואחיו הגדולים, כי אין לו סיכוי להתקבל לשום ישיבה, וכך יפלט למעגל העבודה.
זה היה בהחלט מפחיד – סיפר לימים אחיו – וזה היה עלול לקרות, לולא תפילותיה של אימי. אימי האמינה בכל ליבה, כי ישנם ילדים שמתפתחים בשלב מאוחר יותר, והוא רק צריך קצת זמן. היא ניסתה הכל – מורים פרטיים, פעולות להמרצה, לוחות, פרסים, אך מעבר לכל – היא התפללה. תפילה אמיתית, עם כל ההשקעה והכוונה המושלמת.
התהילים היה קו החיים שלה, חבל ההצלה והתמיכה, אך מעבר לכך היא האמינה שזה עובד ושזה הדבר היחיד שבאמת יעזור. ספר התהילים שלה היה משומש ובלה מדמעותיה. היא אמרה את הפסוקים כמונה פנינים, בזה אחר זה, בתשומת לב ובדייקנות.
מאוחר יותר נודע לי, שהיא קיבלה על עצמה לומר מדי יום את פרק קי"ט לזכות ה'והערב נא' של אחי.
בכיתה ז' נעשה הנער הכורך הרשמי של הכיתה. שעתיים מדי יום, על חשבון לימודי החול, עסק בעבודה זו. אימו לא שמחה בכך, אך לא העירה לו. היא עקבה מן הצד אחר עבודתו, ראתה אותו מחורר, משחיל חוטים ומורח דבק בעוד גמרא ובעוד גמרא, אך לא מעיין בהן… ליבה ודאי בכה בקרבה – מתי גם יפתח את הגמרות הללו?
בכיתה ח' היו הציונים שלו כה גרועים, עד שלא היתה שום סיבה הגיונית שהוא יתקבל לישיבה. אם הקריאה צולעת – איך ייבחן על חומר הלימודים? ומה תועיל המלצה בסגנון של 'ילד חביב על כולם, בעל ידי זהב וחביבות קורנת?' וכי די בזאת על מנת להתקבל לישיבה?
אך הוא התקבל למרבה ההפתעה, והשמחה בבית היתה גדולה.
בשלב כלשהו שמעה האם סיפור על בחור שהגיע לחזון איש, ושפך את ליבו שאינו מצליח ללמוד. ה'חזון איש' עודד את רוחו, ולאחר שיצא אמר לרבי חיים ברים זצ"ל שנכח בחדר: מה שחסר לבחור הזה אלו התפילות של אמו בהדלקת נרות…
שמעתי את הסיפור בזמן הנכון – הגיבה, ובמשך חמש השנים הבאות השלימה את כל ספר התהילים מדי שבת.
במקביל לכך התחילו לראות שינוי של ממש בבחור הצעיר. הוא החל ללמוד בשבתות חברותא עם אביו, וחזר קורן מסיפוק ומהנאה. החל לקום בבוקר בזמן, ענין שהיה קשה לו ביותר וכעת נעשה בקלות ובשמחה.
בשיעור ב' הגיש לאימו הזמנה לסיום מסכת בבא בתרא המתקיים בישיבה. אימו העיפה בה מבט וחשבה לזרוק אותה. לא עניינה אותה הצלחה של ילדים אחרים, אך אז שאל אותה הבן בעדינות: 'את אוהבת את ההפתעה שלי?' והראה לה כי על ההזמנה התנוסס שמו בין המסיימים שזכו…
דמעות זלגו על לחיי האם בשעה שנשקה לו, ברכה אותו במזל טוב וסיפרה עד כמה היא גאה בו.
הצלחה גררה הצלחה בחסדי שמים. ההצלחות צברו מהירות והפכו להצלחה מסחררת. הבחור רצה להתקבל לישיבה מובחרת והצליח לעשות זאת, וגם שם התקדם הלאה עד שנעשה בחסדי שמים לאחד מבחירי הישיבה.
הרי לנו כח של תפילת אם – היא לא התייאשה אלא השתמשה בנשק הזה במלא העוצמה, ולוואי שכל האמהות תדענה זאת ותשתמשנה בכוחן זה לחוללן שינוי של ממש בחיי ילדיהן.
(מתוך הספר הנפלא 'אוחילה לא-ל')