"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" (יט, ג-ד)
ההקדמה למתן תורה
בפסוקים אלו כתובה פרשה שלימה שהיא הקדמה לקבלת התורה. זו פרשה שמשה רבינו עלה וירד מההר יום שלם רק כדי לומר אותה.
מדוע כל כך נחוצה פרשה כדי לזכות לקבלת התורה?
הרבה היבטים יש להקדמה זו, ברצוני לעמוד על היבט אחד יסודי, והוא על פי המעשה הידוע המובא בגמרא (שבת פח ע"א):
רבא היה יושב ולומד תורה, והוא למד מתוך כזו דבקות, עד שאצבעו נמעכה תחת רגלו ונזל ממנה דם.
ראה אותו צדוקי אחד ואמר לו: "עמא פזיזא" – עם פזיז אתם, "דקדמיתו פומייכו לאודנייכו" – הקדמתם פה לאוזן, שאמרתם 'נעשה' ואחר כך 'נשמע'. "ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו – קבליתו, ואי לא – לא קבליתו" – היה לכם קודם לשמוע את הדברים, אם תרצו – תקבלו, ואם לא – לא תקבלו.
אמר לו רבא: "אנן דסגינן בשלימותא – כתיב בן (משלי יא, ג): 'תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם', הנך אינשי דסגן בעלילותא – כתיב בהו (שם): וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם'". פירש רש"י: "סגינן בשלימותא – התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעיננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו", עלינו כתוב: "תומת ישרים תנחם". אבל אתם הצדוקים, וכל הרשעים למיניהם, הלכתם איתו בעלילות, ועליכם כתוב: "וסלף בוגדים ישדם".
רבא בעצם השיב לו את הפרשה הזאת. הצדוקי טען: איך הסכמתם לקבל תורה באופן שלא ידעתם מה הקב"ה הולך להטיל עליכם, איזה קשיים, איזה גזירות ואיזה מצוות.
על כך ענה לו רבא: אתה צודק! אבל דע לך, לפני שקיבלנו את התורה הקב"ה הזכיר לנו: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", והרי כל מה שעשיתי היה עבורכם! הם הרעו לכם ולכן הם קיבלו עשר מכות, שכל מכה היתה של ארבע או חמש מכות, ומכות נוספות על ים סוף. ואתכם – "ואשא אתכם על כנפי נשרים". כל יהודי, כשהוא מתכוון לגשת לתורה בכל הרצינות, אמנם יהיו לו קשיים, אך עליו לדעת נאמנה: ההולך עם הקב"ה "בתום לב, כדרך העושים מאהבה" – הקב"ה נושא אותו על כפיים, מרומם אותו, ובסוף הוא יצליח.
אבל מי שהולך איתו בעלילות, לא זוכר את הטובות והחסדים שעשה עמו הקב"ה לאורך כל הדרך, וכל הזמן רואה רק מה האלוקים דורש ממנו ושוכח שכל הזמן הוא מקבל ממנו – אדם כזה לא יוכל לקבל תורה וגם לא יצליח במעשיו.
ואם הנשר פועל – זה תלוי אם יש לו כנפיים או אין לו כנפיים
רבי שמחה וסרמן זצ"ל ביאר, שבדבריו של בורא עולם "ואשא אתכם על כנפי נשרים" טמון עומק נוסף: לכנפי נשרים יש מעלה וחסרון. בורא עולם לא צריך כנפי נשרים, הוא יכול לישא אותנו גם על כנפי רוח. אלא שהוא רוצה שתהיה לנו בחירה, ולכן הוא מרים אותנו באמצעות "כנפי נשרים" – מטוסים וכדומה, כדי שמי שרוצה לטעות – יוכל לומר שמי שפועל את הישועה הוא הנשר, ואם הנשר פועל – זה תלוי אם יש לו כנפיים או אין לו כנפיים ומה בדיוק מצבו. אם זה הקב"ה שפועל ומציל -אצלו אין תנאים או מגבלות, ויוכל תמיד להציל אותנו, עם או בלי נשרים.
אתה יכול לטעות ולחשוב שהנשר הוא זה שעושה, אבל אומר הקב"ה: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" – הכל אני עושה ואצלי אין שום תנאים. אם אתה חי כך – תוכל לקבל תורה, ואל תדאג, אני אשא אותך על כפיים ואתה תצליח ותדע הכל. רק אל תחשוב שיש כח אחר בעולם שפועל משהו. כך תעשה את מעשיך בלי שום תנאים.
נחשוב לרגע מה קרה כשדבקו השערים
שלמה המלך ע"ה בונה את בית המקדש, עם כל הפאר וההדר. אביו, דוד המלך ע"ה, אמנם מסר נפש למצוא את מקום המקדש ולחפור את היסודות, ולכן המקדש נקרא על שמו, שנאמר: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל, א), אבל לבנות – הוא לא בנה, וכיון שכך, לשונאי דוד היה מה לומר: בורא עולם לא נתן לו לבנות כי הוא בעל עבירה!
מספרת הגמרא (שבת ל ע"א), שבזמן חנוכת בית המקדש, שלמה המלך "ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה". הארון הוא עיקרו של בית המקדש, שם הקדושה העליונה. שלמה המלך ניסה להכניסו – ולא הצליח. השערים דבקו זה בזה ולא נפתחו.
"אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמר: 'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד', רהטו בתריה למיבלעיה [רצו אחריו ובקשו לבולעו], אמרו: 'מי הוא זה מלך הכבוד?' אמר להו: 'ה' עזוז וגבור'. חזר ואמר: 'שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבא-ות הוא מלך הכבוד סלה', ולא נענה. כיון שאמר: 'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' – מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עוון".
נחשוב לרגע מה קרה כשדבקו השערים:
אומרים לשלמה המלך: לא הולך, כל העבודה ירדה לטמיון! כל זה, כשאתה חושב שאתה עשית משהו. אומר כ"ד רננות, מתפלל ועושה סגולות, ולא הולך. ואז אומר שלמה המלך: "זכרה לחסדי דוד עבדך" – והשערים נפתחים.
הקב"ה כביכול אמר לו: אתה יכול להתפלל ולעשות, אבל לי יש עוד חשבונות: אני צריך לטהר את שמו של אביך, דוד המלך. צריך שכולם יבינו שדוד המלך חי וקיים והקב"ה חפץ בו.
אז לך נראה שלא הולך, אבל לקב"ה יש תוכניות אחרות. הוא רוצה לתת לך את מבוקשך עם בונוס, אך את הבונוס הזה תקבל רק אחרי שתמשיך להיות דבוק בקב"ה גם כשלא הולך לך.
אבל בדיוק בימים אלו ירדו באזור שלגים שתוך דקות נערמו לעשרות ס"מ
אספר לכם מעשה שבדידי הוה עובדא:
הייתי צריך לחזור עם בני משפחתי לארץ ישראל, אחרי שהות של ארבעה וחצי חודשים בקליוולנד באוהיו שבארצות הברית. היה זה בתקופת מגיפת הקורונה, והשלטונות חייבו כל מי שביקש לטוס, לעשות בדיקת קורונה לפני העליה למטוס.
מפאת העומס הגדול, הודיעו כי יש לעשות את הבדיקות יומיים קודם הטיסה, אבל בדיוק בימים אלו ירדו באזור שלגים שתוך דקות נערמו לעשרות ס"מ והכל היה ממש משותק. ובכל זאת העלנו את כל המשפחה לרכב, היינו תשעה נפשות, ונסענו למכון הבדיקות תוך סיכון גדול מאוד, נסיעה שאורכת עשר דקות לקחה לנו שעה וחצי! רק כשהגענו התברר שבעלי המכון לא משוגעים כמונו והם פשוט לא הגיעו, המכון סגור!
וכאן אני חייב לשתף את הציבור עד כמה הטיסה הזאת היתה קריטית עבורנו, הניתוק של רעייתי ע"ה תקופה כה ארוכה מבני המשפחה בארץ והשהייה בניכר לצורך השתלה שנדחתה, ואח"כ טיפולים לא קלים, הכל היה מאוד לא נעים, ומבחינתה, החזרה היתה חמצן ממש, אך מעבר להכל היינו חייבים להגיע לארץ בזמן, כדי להשתתף בברית של נכד. הלחץ היה גדול, ברור לכולנו שבלי בדיקות תקינות אין עליה למטוס.
למחרת היה רגוע יותר ובתיאום מראש יצאנו שוב למכון במשך שלוש וחצי שעות טרטרו אותנו, תשע נפשות, ובסופו של דבר הצלחנו לעשות את הבדיקות עשרים וארבע שעות לפני העליה למטוס, הארגון הקדוש חברת 'ביקור חולים' דקליוולנד, שאין הדף יכול להחיל את גודל מסירותם ודאגתם לחולים ולבני משפחותיהם בכל הפרטים מגדול ועד קטן, הם עשו 'שמיניות באוויר' והפעילו 'פרוטקציה' והובטח להם שתוצאות הבדיקה יגיעו עד מחר בבוקר בשעה שמונה וחצי כשאנו אמורים להיות על המטוס בשעה עשר בבוקר.
בבוקר יום הטיסה צלצלנו ל'ביקור חולים' וביררנו אם הגיעו תשובות, ואמרו שעדיין לא. יצאנו לכיוון שדה תעופה, עם המון מזוודות וחבילות, מתוך תקווה שעד זמן הטיסה תגענה התשובות ונוכל לעלות למטוס.
היתה לנו חצי שעה נסיעה לשדה התעופה, ובדרך אמרנו תהילים, מאה פעמים מזמור לתודה, וגם הבטחנו מאה שמונים דולר לעניי ארץ ישראל כדי שהתשובות יגיעו עד שנעמוד מול הפקידות בנמל התעופה.
הגענו לנמל התעופה, ועדיין הבדיקות אינן ובלית ברירה מוכרחים לעשות בדיקות אחרות שם במקום. הפקיד שם הודיע לנו שעלינו לעשות בדיקות PCR שמחירן מאתיים שבעים וחמשה דולר לנפש, כך שבסך הכל עלינו להוציא כעת כאלפיים וחמש מאות דולר (!) עבור הבדיקות, ואם אחד יצא חיובי – כולם עושים אחורה פנה וחוזרים הביתה, כקבוצה יש חשש על הקבוצה כולה שנדבקו מהחולה היחיד.
רצים לפקידה, שם עלינו למלא מסמכים בלי סוף, הכל בשפה האנגלית שגם ה'מומחים' שבנו שברו שיניים, ונותרה פחות משעה עד ההמראה. השעון מתקתק והזמן לרעתנו. אם לא נספיק – אין לנו עוד טיסה אחרת היום.
ועדיין מחכים לבדיקות.
פתאום הקב"ה שולח לי אדם שבמשך ארבעה וחצי החודשים שהייתי בקליוולנד וב"ה רקמתי קשרים עם רבים מאוד מבני הקהילה, אותו לא הכרתי, אבל הדוד שלו נעשה חבר טוב שלי. הוא שמע שאני שם וניגש לעזור. דיבר עם האחראי והודיע לנו שנוכל לעשות בדיקות אנטיגן שמחירן הרבה יותר זול, רק תשעים וחמשה דולר לבדיקה, לא מאתים שבעים וחמשה.
הבעיה היתה שגם לבדיקות אלו היינו צריכים להמתין, והזמן רץ… אך מיודענו היה מעשי, הוא דחף סכום כסף לידי עושי המלאכה. מיד עשו לכולנו בדיקות אנטיגן, למי שמכיר אותם צריך להמתין עד עשר דקות לתוצאות, ולנו לא היה את העשר דקות האלו… אבל מסתבר שהשלמונים עשו את שלהם, ותוך דקות ספורות כולם קבלו תשובות שליליות.
רצנו לדלפק לשקילת מזוודות, ואז התעוררה בעיה עם המזוודות, שהיו יותר מידי גדולות ונאלצנו לפרק כמה מהן. בסוף, ברוך ה', איכשהו הגענו למטוס ברגע האחרון, 'עם הנשמה בידים'. היו צריכים לעצור את הדלת שלא תיסגר עלינו…
התיישבתי במטוס המוביל מקליוולנד לנוי יורק כשכולי מתנשם ומתנשף ואני חושב לעצמי: הרי התפללתי וביקשתי מהרבונו של עולם, וגם נתת צדקה. אתה לא יכול לאכזב אותי… ובורא עולם כביכול לא שמע כלום. נאלצנו לעשות בדיקות נוספות ולשלם עליהם סכום לא קטן.
מיד כשהגענו לארץ מצלצל הפלאפון
והנה מיד כשהגענו לארץ מצלצל הפלאפון. על הקו אחת הנשים הצדקניות מארגון 'ביקור חולים' והיא אומרת בהתרגשות: "אתם חייבים להכיר בנס שארע לכם. עשר דקות לאחר שעליתם למטוס הגיעו התשובות מהבדיקות שעשיתם יום קודם, אחד מכם חיובי… אם הייתם מקבלים את התשובות – לא הייתם טסים!"
ובכן, האמנם ריבונו של עולם לא מקבל את בקשותינו? ודאי שהוא מקבל! רק בגלל שהוא קיבל את התפילות הוא מנע מאיתנו את התשובות עד אחרי עליה למטוס, לקחו מאיתנו עוד כמה מאות דולר כדי שלא נעבור את עוגמת הנפש עם תשעה נפשות ולא נטוס, שימנע מרעייתי ע"ה את עוגמת הנפש לא להשתתף בברית של הנכד הראשון שאמור היה לקבל את השם הראשון על אביה שנפטר מספר חודשים קודם לכן!!!
ואשא אתכם על כנפי נשרים! הוא טוב ומטיב. ככה ניגשים לתורה!