סיפור יפה מאד, עם מוסר השכל גדול, שסיפר אברך חשוב ברכסים, שקדן ועמל בתורה באופן נפלא. וכך סיפר:
לפני כשנתיים, גיסי התחתן בשעה טובה. המנות בחתונה היו יקרות ויוקרתיות ובסטייל מיוחד. בקרב המגזר של גיסי מקובל שכל אורח מביא מתנה לחתונה את מחיר המנה שלו, פלוס… לפחות 250 שקלים..
אמנם את ה'מנות' ההורים משלמים, אבל את הצ'קים – הזוג הצעיר מקבל, והם יודעים מי ומי [וכמה] הנותנים.
לקראת החתונה, שוחחה רעייתי תחי' עם חמותי – אמה, וחשבה איתה בקול מה לעשות עם המתנה לחתן, שהרי מבחינתו 'מנהג המדינה' הוא במעטפות ובמזומנים טבין ותקילין.
חמותי אמרה לה בפסקנות – אין צורך שתביאו מעטפה.
מדוע? שאלה רעייתי?
כי אתם אברכים, ואני זו שמשלמת את המנות.
התלבטנו מאד, וכנראה שהאמירה של ה'חמות' השפיעה, ולא הבאנו מעטפה לחתונה, וגם מתנה סמלית שאולי שקלנו להביא, ירדה מהפרק בגלל סיבות צדדיות, וכך נשכח מבחינתנו הסיפור…
חלפה לה שנה פלוס…
אשתי קופצת ביום של חול לבית חמותי, ומהסלון היא שומעת שיחה שמתנהלת לה במטבח, בנייד, על רמקול…
חמותי שוחחה שם מישהו בעניין מעשרות…
'לאחות הזאת והזאת אתה נותן מעשרות, ומה עם פלונית?' ופה ננקב שמה של רעייתי…
רעייתי הסתקרנה לדעת במה המדובר?
מתברר שזה גיסי, החתן הנ"ל, שמספר לחמותי שלכל אחיו ואחיותיו – הוא נותן מעשרות בעין יפה [הוא קבלן גדול] – חוץ מאיתנו. לנו הוא לא נותן כלום!!!
וכל כך למה? התעניינה חמותי…
כי היא לא נתנה לי מתנה לחתונה!!! נזעק גיסי!! שומעים על הקול שלו שהוא כעוס ופגוע ביותר…
רעייתי חטפה הלם, העוצמה של הפגיעה שנשמעה בשיחה, היתה כאילו המאורע קרה אתמול, לא לפני שנה וחצי…
ובגלל זה אתה לא נותן להם מעשרות? ממשיכה חמותי…
כן, בהחלט! לא נתנו – לא יקבלו! ממשיך, חותם הגיס… הוא גם סיפר, על אחות אחרת, גם אשת אברך, שנתנה צ'ק של 500 ₪ שהוא קרע מיד, כלומר, הוא לא היה צריך את הכסף, הוא היה צריך רק את היחס.
שוחחנו על הנושא, אני ורעייתי, והחלטנו, שבהזדמנות הראשונה, נשתדל לפייסו.
יודגש, שהרצון לפיוס היה 'לשם שמים', מתוך רצון לפייס, לא בשביל לקבל את המעשרות וכדו'…
לקראת חג הסוכות תשפ"ד, נולדה לגיסי בת בשעה טובה, והוא החליט לעשות 'סעודת הודיה' אצל ההורים.
החלטנו, 'זה ההזדמנות לפייסו על העבר, קנינו מתנה יפה, ועוד צ'ק של 250 שקלים, והבאנו לו מתנה ללידה.
ראינו עליו הקלה… היה חשוב לו שיכבדו אותו – לפי דרכו! 'מוטב מאוחר מלעולם לא', חשבנו בלב…
כמה ימים לאחר מכן, אני בודק בטלפון את מצב החשבון, אני מגלה שם הפקדה של 5000 ₪, חשבתי שזה חוב ישן, אך לא, גיסי שתמיד היתה לו 'קפידא עלי' הפקיד זאת – היה נראה כאילו הוא שמר את כל המעשרות בצד, ליום שנפייס אותו…
פייסנו יהודי – והרווחנו!!! (כמובן שעיקר הרווח הוא רוחני, אבל פירותיהם בעולם הזה, זה גם משהו חשוב)…
נ.ב. הצ'ק לא נפדה עד לרגע זה…
מסקנה קטנה, צריך מאד להיות רגישים לשני, ולהתבונן לדעת למה הוא מצפה.
(יישר כח לידידנו מזכה הרבים רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א שזיכה אותנו בסיפור נפלא זה מתוך גיליונו הנפלא 'מי באר')