הגענו לימי בין הזמנים שבהם הבית מתמלא. ננסה לצקת תוכן לימים אלו; מה אנו מסוגלים להשיג דווקא כעת, ובאילו תחומים עלינו לפקוח עין ולא להירדם בשמירה.
לצערנו, יש כאלו שמכורח המציאות של עזרה בחלק הפרנסה מאבדים לפעמים את הסדר, והעבודה הופכת לעיקר. הקריירה תופסת מקום ראשון, והכול בחסות החזקת תורה, והעיקר – גידול הילדים וניהול הבית – מקבל מקום משני. ימי החופשה הם הזמן לעשות סדר בדברים, לשדר שמחה בעצם העשייה. והתוצאות נפלאות.
לפני שהם פורחים מהקן
תקופת 'בין הזמנים' היא הזדמנות לחזק את הקשר החיובי בין הילדים בבית. בימים אלו ההורים בדרך כלל פנויים יותר, ומסוגלים להעניק המון. צריך ליזום יציאות משותפות שבהן מדברים ההורים עם הילדים; שיחות שבהן לא מחנכים ולא מעירים, רק מדברים ומשתפים.
אין כמו טיול נחמד ביחד או ארוחה משותפת כדי לחבר ולקשר, לתרום להורים וגם לילדים. בעיות רבות נפתרו כתוצאה מרגעים מיוחדים אלו! ואם לא עכשיו, אימתי?! שנים ספורות אחר כך כבר "פורחים הגוזלים מהקן"…
בימים אלו נוכל להפוך את התקשורת לאישית ולבבית, נדאג שהילדים ירגישו שההורים מתעניינים בהם באמת. באופן כזה נוכל ליצור עמם חיבור, ולהגיע לתקשורת פתוחה ומשוחררת שבה ניתן להאיר ולהעיר, והדברים יתיישבו על הלב.
זה הזמן ללמד את הנערות איך מנהלים בית. זה הזמן ללמד אותן לבשל, לאפות, לתפור, לגהץ – כל אחת לפי הגיל, ובד בבד להכניס ערך בעשייה המבורכת של ניהול בית.
חשוב גם לעודד את הקשר המשפחתי בין האחים והאחיות שבבית. בימים אלו יש הזדמנות לאחים ולאחיות הצעירים ליהנות מאח בוגר ואחראי, מאחות בוגרת ומוכשרת שאפשר ללמוד מהם ולשוחח עמם. חשוב להסביר לאחים הבוגרים שזה הזיכרון שיישאר מהם, וחבל שיישאר לבני המשפחה זיכרון של אח או אחות מתנשא/ת, שאינם יודעים להתייחס, כמו איזה דוד המגיע רק לביקורים בבית משבת לשבת או מחודש לחודש.
כדאי שנתכונן מראש, וניתן לבוגרים שבין ילדינו אפשרות לתת ביטוי ליכולותיהם. ניתן לחלק את התקופה לימים, כשעל כל יום נמנה בוגר/ת אחר כאחראי לתכנית, הכול בכפוף למסגרת התקציב שהחלטנו ובהתאמה לרוח הבית. ניתן לחלק את הכנת הארוחות בין המתבגרים, כשכל ארוחה באחריות אחד מהם. נופתע לגלות עד כמה הם מוכשרים ויצירתיים, וכן, גם הבחור למד בישיבה רעיונות ושילובים לארוחת הערב.
מורידים את מפלס המתח
הכול טוב ויפה, אבל בשטח, אצל רבים מפלס המתח בבית גואה כאשר מגיעים ימים אלו… מדוע?
הבן הבכור חוזר הביתה, ומיד עולים בהורים זיכרונות לא נעימים מתקופת 'בין הזמנים' הקודמת שבה התאכזבו מהתנהגותו; חשבו שהוא בחור רציני, ונוכחו לראות איך הוא מעביר ימים ולילות ללא תוכן. בנוסף, הוא שכח כנראה מה זה בית, והסיר מעצמו כל עול של מסגרת; הלך כשרצה, אכל כשהתחשק לו, וגם לא הציע עזרה, כאילו יש בבית סודני או פיליפיני שיעבדו במקומו.
גם הבת הבכורה שכחה מתפקידיה, הררי הכלים חיכו ליד מושיעה, והיא התנהלה בלי סדר יום מינימאלי. כעת ההורים אינם מסוגלים לחוות שוב את החוויה הזו.
אכן, ב'בין הזמנים' נוצר קונפליקט עצום, כשבבית אחד שוכנים אנשים בעלי רצונות מנוגדים! המתבגרים משוועים למנוחה ולחופש, רוצים לקום בלי לחץ וללכת לישון בעת שירצו. הבחור רוצה ללמוד ולהתפלל במקום שנוח לו. בקיצור: הם רוצים שחרור – ההיפך ממה שדורשת מהם המסגרת בימים כתיקונם.
לעומתם, ההורים המסורים רוצים לראות את הנחת בצורה מוחשית. הם רוצים לראות את התלמיד-חכם שלהם רץ מוקדם לתפילה, ומשם ללימוד עם חברותא. שואפים לראות בת בוגרת ואחראית שנושאת בעול הבית. כך נוצר "סיר לחץ", כששני מגנטים קוטביים מושכים לשני כיוונים הפוכים.
הפתרון הוא לדעת לשלב בין הצדדים. מצד אחד להבין שהילדים נמצאים בחופשה וזקוקים לשחרור, ומצד שני לשמור על סדרי הבית וגבולותיו, מתוך החלטה ברורה על מה מוותרים ועל מה לא.
הסוד טמון בתכנון! נבקש מהבן לתכנן את סדר יומו כרצונו, אך בגבולות מסוימים. למשל: שעת קימה – אין צורך לקום בנץ, אבל חובה גמורה להקפיד גם ב'בין הזמנים' על זמן קריאת שמע ותפילה. שעת שינה – אין עניין להפוך יום ללילה ולילה ליום, והבית אינו יכול לעבור ב'בין הזמנים' למשמרת לילה; האחים והאחיות צריכים לישון בזמן, ובשעה מסוימת בבוקר מתחילים את היום.
כדאי להציע לו עזרה בבחירת חברותא לימי 'בין הזמנים'. ברוך השם, קיימות היום מסגרות רבות של ישיבות 'בין הזמנים' שמעניקות תמריץ נגד היצר הרע… כדאי גם להמליץ על לימוד נושא מעניין להוספת גיוון וריענון.
כאשר ההורים משתתפים בתכנון, נחסכים ויכוחים וחיכוכים באשר לזמני הקימה והשכיבה, ונמנעות שאלות בנוסח: "היכן התפללת?" ו"מתי למדת היום?"
יש להחליט גם על אופני העזרה של הבחור בבית. עליו לדעת שמצוות כיבוד הורים במובן הפיזי היא לגביו מצווה נדירה, ובימים אלו עליו לחטוף ממנה, ובסבר פנים יפות.
גם אצל הבנות חשוב לתכנן מראש סדר יום הכולל זמני שינה וקימה, עזרה, תפילות וכדו'. זה מאפשר למלא את הימים בתוכן, ולא לקום בכל בוקר עם השאלה נצחית: מה עושים היום?! לאן הולכים?! מה קונים?!
לא פחות מפנקס צ'קים
נקודה חשובה נוספת: תקופה זו מועדת לפורענות. הילד שבמשך השנה היה שמור ומוגן, נחשף בגלל טיול עירוני, מופע שכונתי או סתם קייטנת רחוב למושגים שהיו רחוקים ממנו.
רואים לפעמים ילדים מתגלגלים בראש חוצות בשעות לא שעות; האם מישהו בדק אילו טיפוסים מסתובבים שם? האם ההורים יודעים מה הילד רואה בשעות הפקרות אלו? האם הורים אלו היו משאירים טבעת יהלום או פנקס צ'קים ברחוב בשעות אלו?! אם כן, לא תהא כוהנת כפונדקית. נגן על ילדינו לא פחות מאשר על הארנק…
חשוב לבדוק עם מי הילד מבלה, גם בשעות שבהן יש תנועה ופיקוח. אם בביתנו אין מכשירים מסוימים, בהוראת גדולי וצדיקי הדור, למה ייחשפו הילדים למושגים אלו אצל החברים? "מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם", מה שווה כל השמירה אם יש חורים במעטפת?!
כל איש עסקים יודע, שלא משקיעים כסף בידי אדם מפוקפק; בודקים עד כמה הוא אמין, מי כבר השקיע אצלו, מיהם שאר לקוחותיו? קל וחומר כששולחים ילד לחברים, לטיול או מופע. כמה עלינו לבדוק; האם זה מתאים? האם זה ערכי?
אנחנו שומרים מכל משמר על ביתנו, על הטוהר והזוך של ילדינו, ולפעמים רגע של היסח הדעת עלול להוריד לטמיון שנים של שמירה.
לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן