דיויד התאמץ לנעול את הרגשות ולהעמיד פנים של ׳הכול בסדר׳. כאילו לא פתחו כאן, במרכז המסחרי שבלב האזור היהודי, ממש ממול החנות שלו, עסק מתחרה. כאילו לא באו שני צעירים חסרי לב מקרב הקהילה עצמה וזעזעו בבת אחת את הבסיס הכלכלי שלו. כאילו לא מורגש שום שינוי במאזנים ובדו״חות שהוא מקבל מרואה החשבון שלו. עסקים כרגיל.
׳אתה הרי יודע שפרנסה משמיים׳, הוא הזכיר לעצמו, ידיו מדפדפות בלי משים בין דפי הידיעון השכונתי החדש, נעצרות מול מודעת הענק של ׳בראון את רובינסון׳ המכריזה על מבצע חסר תקדים לחורף. 'אתה מאמין שבראון ורובינסון לא יכולים לקחת ממך אפילו שטרלינג אחד ממה שנקבע בשמיים…׳
ובכל זאת. הוא הרגיש שכל פעם אחת כזו, שבה הוא רואה במו עיניו את הזליגה של הלקוחות לעבר החנות החדשה והנוצצת, היא יותר מדי בעבורו.
באותו ערב, אחרי השיעור הקבוע ב׳דף היומי׳, הוא מצא את עצמו מלווה את הרב ומשתף בכאב, בתחושות הקשות.
והרב, ששנותיו הוסיפו לו הדרת פנים ותבונת לב, הפתיע בסיפור שאותו שמע אי אז, בשנות בחרותו, כשהיה תלמיד ישיבה בארץ הקודש.
"אל ה׳חזון איש׳ נכנס באחד הימים יהודי כאוב ומודאג, וסיפורו דומה כל כך למה שאתה מתאר כאן", פתח הרב בנעימות. "הוא סיפר על חנות בעיר הקטנה בני ברק, חנות שבה הוא כבר שנים ארוכות משקיע את מיטב כספו וכוחותיו, ופתאום צצה לה חנות מתחרה ממולו ממש. תינה את דאגתו מן הפרנסה, שגם עד היום לא זרמה בשפע, תיאר את הקושי הרגשי ואת הכעס…"
דיוויד קון מקשיב, מזדהה עם כל מילה. סדנא דארעא – חד הוא. בני ברק של ימות החזון איש, ולונדון כעבור כמה עשורים מציגות התמודדות דומה כל כך…
והרב ממשיך ומספר, קולו רך. "החזון איש יעץ לאותו אדם כאוב, כי בכל פעם שיראה לקוח נכנס לחנות החדשה שמולו וירגיש כי הדם עולה לו לראש – ייקח ספר תהילים ויגיד בכוונה פרק אחד להצלחתו של המתחרה. החזון איש הסביר כי זה מה שיעזור להוציא את הכעס ואת התרעומת מן הלב, וגם הוסיף ברכה חמה להצלחה מרובה".
כאן הגיע סופו של הסיפור, גורם לעיניו של דיוויד להתלחלח: "אותו יהודי בני ברקי קיבל את עצתו של החזון איש וביצע אותה בשלמות", אמר הרב, ואז הוסיף כממתיק סוד. "וגם הברכה שקיבל התקיימה בו בשלמות. העסק שלו התחיל לפרוח ולשגשג, ותוך כמה שנים הוא הפך לעשיר של ממש"…
הערפל הלונדוני, שאליו הצטרף גשם דק, טשטש את עיניו של דיוויד. הוא לא היה צריך לשמוע יותר, המסר היה ברור.
לא בכל יום עורכים אצלו בחנות קנייה בסכום גבוה כל כך. לא בכל שבוע אפילו. הקונה היה אחד ממתפללי בית הכנסת שלו, והוא ערך הזמנה מרוכזת של מזגנים לכמה סניפים של הרשת שבה היה שותף.
דיוויד בא לקראתו במחיר משתלם ובתנאי תשלום נוחים במיוחד, והקונה כבר עמד להיפרד ממנו בתקיעת כף ידידותית, כשנזכר דיוויד פתאום – "רגע, דיברנו ודיברנו, ועדיין לא חתמנו כלום", הוא אמר, פותח במהירות את פנקס ההזמנות שלו, ״אז הנה, אני מתחיל לכ—"
אבל הלקוח היה קצר רוח. הוא מיהר מאוד לפגישה חשובה באחד מהסניפים המצליחים שלו, ובשום אופן לא הצליח להבין בשביל מה נדרשת כאן חתימה. הוא אפילו נעלב מכך שידיד ותיק כמוהו אינו זוכה באמון…
שבועיים חלפו, הסחורה שדיוויד הזמין כבר המתינה במחסן, אבל הלקוח לא יצר שום קשר.
"היי, מה נשמע, ידידי", דיוויד החליט להרים אליו טלפון, "אני מחכה לטלפון ממך כדי לקבוע מועד להתקנה של המזגנים. הכול כבר הג—"
ופתאום, באמצע המילה, הוא מרגיש איך האדמה שתחת רגליו רועדת. איך העולם מסתובב וחג סביבו. איך איבריו מתחילים לרעוד בלי שליטה.
"זה השותף שלי… הוא קיבל פנייה משתלמת מהבעלים של החנות החדשה… איכשהו נודע להם שאנחנו חושבים לקנות אצלך, והם התחילו לשכנע…"
בום. בום-בום-בום-בוםםםםםםםםם—-
זה באמת רעש של פצצות בחוץ, או רק בתוך האוזניים שלו מתפוצץ הכול?
והלב— אוי, הלב—
איך הם היו מסוגלים לעולל לו את זה?? איפה הלב היהודי שלהם?? איפה ההגינות והאנושיות??
ומה, מה הוא יעשה עכשיו במלאי גדול כזה של מזגנים שתופס לו את המחסן??
הר געש של תחושות איים להטביע אותו. נהרות של לבה רותחת. ערבוביה נוראה של מחשבות ורעיונות והחלטות ותוכניות ללמד אותם אחת ולתמיד לקח געשה בתוכו, ורק במאמצים על אנושיים הוא הצליח לחנוק אותה.
ולהוציא את ספר התהילים שלו מן המגירה.
כן, גם לרגעים כאלו מתאימה העצה של החזון איש. גם עכשיו הוא צריך להתאמץ ולנסות לכוון באמירת פרק תהילים להצלחת המתחרים שלו—
"שיר למעלות, ה׳ מה רבו צרי, רבים קמים עליי…" השפתיים לוחשות את מילותיו הקדושות של דוד המלך ודיוויד מרגיש שזה עדיין לא מצליח לו. הוא עדיין כעוס מדי. טעון מדי.
פרק נוסף. ועוד אחד.
אנשים יגידו שאתה לא נורמלי. שאסור היה לך לשתוק על מהלך כזה' הוא שומע קול לוחש בתוך נשמתו.
׳לא מעניין אותי מה שיגידו. אני סומך על העצה והברכה של החזון איש; הוא השתיק את הקול הזה בפרק תהילים נוסף, מתאמץ להחליף את התוכנית שתשפוך מילים של כעס וטינה, של מצה ומריבה – במילים הקדושות של התהילים.
והוא הצליח.
בסופו של אותו יום הוא נעל את החנות בתחושה מתוקה של ניצחון, יודע שגם אם היו כאן אנשים שנהגו בחוסר יושר או בחוסר אנושיות, הוא לא נסחף אחריהם אל הדרך הזו.
שבועיים רגועים חלפו על חנותו של דיוויד, ובבוקר אחד הוא קיבל פנייה בלתי צפויה. בית האבות העירוני קיבל הקצאה גבוהה למטרות שיפוץ ופיתוח, וההנהלה החליטה להשקיע את הכסף בהחלפה כללית של מערכת המזגנים המיושנת. מזכיר בית האבות, שהוא לקוח ותיק של דיוויד, דיבר על תנאי של אספקה מהירה, ודיוויד הנפעם לא היסס להבטיח לו שהמלאי כולו נמצא אצלו במחסן, וכבר מחר אפשר להתחיל בהתקנה…
המחסן התרוקן, הקופה התמלאה, ובעיקר- הפה נשאר נקי, קדוש וטהור.
ברכתו של החזון איש שלא נפל ממנה דבר ארצה.
(משמרת השלום חשון תשפ"ג הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])