תקנת השבים
פעם אחת נכנסה כלה לבית הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל לפני יום חתונתה וסיפור משונה בפיה. היא סיפרה איך שלפני הרבה שנים, כשהיתה ילדה, היתה מעורבת בתאונת דרכים, ובית המשפט קבע שהיא זכאית לקבל סכום כסף גדול כפיצויים עבור פציעתה, ועכשיו כשנתבגרה היא קיבלה את הכסף לרשותה. אבל היא יודעת בבירור שהיא זכתה בכסף אך ורק משום עדות שקר, כי העורך דין שלה חייב אותה להעיד שהרמזור היה ירוק כשהיא עברה את הכביש, אף שהיא יודעת בבירור שהרמזור היה אדום. עכשיו מצפונה מעיק עליה והיא לא יכולה ללכת לחופה עם כסף של גזילה על חשבונה. היא ביקשה עצה מרבינו האם עליה לחזור לבית המשפט ולהודות שהיא שיקרה לפני הרבה שנים. היא היתה מבולבלת לגמרי. רבנו השיב לה, שלחזור לבית המשפט אינה עצה הגונה, כי היא יכולה לגרום על ידי זה תביעות משפטיות רציניות נגד הוריה ועורכי הדין. גם אמר לה שחברת הביטוח של הנהג האשם כבר חישבנה את כל הסכום הזה כהפסד. אבל, הוסיף רבנו, אסור לה להשתמש או אפילו לעכב את הכסף אצלה.
שאלה הכלה: ״אז מה אעשה עם הכסף? לאיזו צדקה אתן אותו?״ענה רבנו: ״אל תתני את הכסף לצדקה, אלא לאיזה ארגון נכרי שעובד למען הכלל, כמו ארגון למחקר מחלת הסרטן, או צלב האדום האמריקאי, או ארגון אחר שאין לו שייכות ליהדות. ״רבינו לא רצה שהיא תחשוב שאם תתן את הכסף לאיזה ארגון דתי, זה יצדיק את הגזל!
(במחיצת רבינו עמ' קעט)